השטן הידוע: האם להישאר או ללכת?

אורן שלום,יש לי חבר הצעיר ממני בשנתיים וחצי (אני בת 30.5 והוא בן 28) בתחילת המערכת יחסים (לאחר שלושה חודשים) הוא הציע לי וציין שזו הפעם הראשונה שהוא רוצה לקנות טבעת, קודם לכן היו לו מערכת יחסים של 5 שנים עוד בזמן הצבא- אהבה גדולה ולאחר מכן קשר של שנתיים- הבנתי ממנו שהם כל הזמן רבו. הבחור שלי מאוד רציונלי, שכלתני, חושב כסף... מצד שני מתחת לכל המעטה קיימת רגישות אבל צריך מיקרוסקופ כדי להבחין בה היות ובחיי היומיום הוא ממש יודע לטשטש אותה ולצערי הוא עושה עבודה מאוד טובה. בתחילת הקשר הוא היה חם ורגיש לצרכים שלי- "מעין עשי בי כרצונך ואני אשתדל להשתנות עד כמה שניתן כי אני יודע שיש בי דפקטים"...מה שקרה מאז הוא שעלינו על שרטון, די רציני, (אנחנו ביחד כבר שנה וחצי ומתוכם גרים כל הזמן הזה יחדיו) , גילית שהוא שתלטן- הוא לא אומר לי לאן ללכת ומה לעשות אבל אם יש לו דרך שהוא בטוח בה ממש לא מעניין אותו מה הדעה האחרת, מאוד עקשן. מה שמשפיע עליי בעיקר הוא המשפחה שלו- משפחה שחזרה בתשובה כאשר האב מאוד מאוד שתלטן ורודן- הוא מדבר אל אמא שלו בנוכחות כולם בצורה מאוד לא הולמת וגם החבר שלי מודע לכך, העניין הוא שאני מרגישה שההתנהגות הזו מושרשת בחבר שלי..עד כמה שיש דברים שהוא יוצא נגדם, אני לא יכולה שלא לראות את הדמיון בינו ובין אביו, יש פעמים שאנחנו רואים טלויזיה והוא פתאום אומר על מישהי "איזו סתומה" במין דגש כזה...אני פוחדת שכשיהיו ילדים האמירות המזלזלות או בכלל השתלטנות שלו תעבור לילדים והם גם יזלזלו בי, אני מרגישה הרבה פעמים לא מוערכת על ידו, למרות שהוא עסוק בלומר לי שהוא לא מבין מהיכן אני ממציאה את זה...אבל אני רואה דברים ואני בטוחה שאלו לא רק איניטואיציות...הוא אומר שהדבר הכי מוערך אצלו זה דיוק, אנשים שעושים דברים בצורה טובה- ואם לא שלא יעשו בכלל, מאוד קיצוני...תמיד שאני מזכירה לו שבהתחלה הוא היה אכפתי יותר ומתחשב הוא אומר לי שכשהוא מאוהב הוא מתנהג אחרת ושבגדול זה מה יש, בו שמנית הוא עושה איתי את התכנונים קדימה, אבל הפחדים משתלטים עליי והעיקרי מביניהם הוא שנניח ואני יוצאת עכשיו "לשוק" בגיל כזה, אני אמצא את הגבר הכי מדהים בעולם נניח, ואז, כשההתאהבות תרד שוב אני אתמודד עם האדם מאחורי המסיכה...וזה מבהיל אותי...אז אני אומרת לעצמי עדיף לפתור את הדברים בקשר הזה כי בכל מקרה הם יחזרו, אבל אין לנו הרבה מכנים משותפים, אני שונאת את החיקויים המזלזלים שלו, השתלטנות שלו...פתאום כשהוא חם ומקסים זה מזכיר לי את ההתחלה אבל אז אנחנו רבים ואני מיד נזכרת שאנחנו במקום אחר...ושאולי זו לא אהבה טובה, השאלה היא מתי יודעים שזו תקופה של משחקי כוח ומתי החיים האמיתיים מתחילים..כי אם כך יראו החיים האמיתיים שלנו עדיף לא לחשוב על ילדים משותפים בכלל...הוא אומר שאולי הוא לא מסתדר עם אנשים ושואל אותי לפעמים אם אני חושבת שהוא צריך להיות לבד...מה אני אמורה לומר לו בכלל על שאלות כאלו...

רגב יקרה,
יש אנשים שבאמת, במצבים שונים (לא רק זוגיות) מעדיפים להישאר עם השטן הידוע, מאשר את השטן הבלתי ידוע. אבל בכך הם גם אומרים שהם לא אופטימיים. כי הבלתי ידוע יכול להיות שטן, ויכול להיות מלאך, או משהו באמצע.לא אשאל אותך אם את אופטימית או פסימית. אני מבין את כל הקשיים. כי את מרגישה את הגיל (כי נשים רבות מרגישות את הגיל בכל גיל), כי הנסיון שלך הראה לך שגם אם ההתחלה טובה ההמשך לא בהכרח, אז איך אפשר לדעת אם זה טוב על ההתחלה, כלומר, מבלי לבזבז זמן? ואם לא, אז כמה התחלות את צריכה לבזבז עד שתצליחי לראות את התוכן ללא קליפות?אני מבין את כל אלה. יחד עם זה, חשוב שתהיי בזוגיות הולמת ומתאימה. את צריכה לחשוב היטב אם את מוכנה לזוגיות שלך איתו כפי שהיא היום. על הטוב ועל הרע - ולאורך זמן, כאשר זה חוזר שוב ושוב. אם הסך הכל הוא טוב, ואת בוטחת בהווה שלפחות רע יותר לא יהיה, אז אולי כדאי ללמוד להסתפק בזה. זה ירגיע אותך. ואם לא - את צריכה לעשות מעשה. או לנסות ולשנות בעצמך (ואני בטוח שאת מנסה), או לבקש עזרה מקצועית, או להעדיף את הלבד שלך, אם הוא טוב יותר מאשר הזוגיות איתו. חשבי על הטווח הרחוק, רגב.