אשמה בזוגיות: מה עושים?

שלום
אני נשואה שנתיים עם תינוק קטן.יש לי בעיה עם חמותי, היא מאוד פולניה (כל הסטיגמות לגביה נכונות) והיא גורמת להמון רגשות אשמה לי ולבעלי. היא אף פעם לא מרוצה ושום דבר לא טוב לה, אם עשינו משהו אז למה עשינו ככה ואם לא עשינו אז למה לא עשינו, ואם אמרנו אז למה אמרנו ככה ואם לא אמרנו אז גם לא טוב. בקיצור אי אפשר לצאת מנצחים איתה. אנחנו גרים קרוב אליהם ויחסית נמצאים אצלהם הרבה, כל סופ"ש אנחנו שם ולפעמים גם באמצע השבוע אבל גם זה לא מספיק והיא מתלוננת שאנחנו לא באים יותר. יש לה משפטים כאלה דרמטיים כמו "הבן שלי שגידלתי ככה מתנהג ולא בא לבקר את אמא שלו". הבעיה היא שהיא גם לא אומרת ישר מה מפריע לה או מה הבעיה אלא עושה פרצופים ומחכה שנפנה אליה. נגיד בשבתות היא לא מתקשרת לשאול מה קורה אבל אז בימי ראשון היא עושה לבעלי פרצופים של "איך הבן שלי שגידלתי אותו לא מתקשר לאמא שלו לראות מה שלומה" אני ממש לא מבינה את הקטע פשוט תתקשרי את!!אני ממש לא רגילה לקטעים כאלה, ההורים שלי מדברים ומתנהגים חופשי גם כשהם כועסים. ההתנהגות הזאת כמובן יצרה אצלי אנטי וריחוק עם הזמן אבל מה שמפריע לי הכי מכל זה שכל הזמן יש לי רגשות אשמה בגללה, לא משנה מה אני עושה אני מרגישה שאני לא בסדר.מה עושים?? (אני מניחה שאותה אי אפשר לשנות אז איך אני יכולה לעבוד על עצמי ולא להרגיש כך כי זה אוכל אותי)

ליאת יקרה,
את צודקת. מה שלא תעשי - תצאי לא בסדר. אז אם זה המצב, תצטרכי להסתגל למינון של אשמה, כי כך יהיו החיים לידה. ואם כך, נסי את לקחת אחריות על המינון ועל שיווי המשקל בין תשומת לב לבין עצמאות, ולצפות לרטינות מצידה. נדמה לי שאת מצפה לתגובות אחרות ממנה, ולכן את מרגישה אשמה.בצד זה, משכה את תשומת לבי העובדה שהאשמה שלה מופנית כלפי הבן שלה, לא כלפייך. אז למה את היא זו שמרגישה את האשמה? מה איתו? למה את נלחמת בשמו? האם בגלל שהוא כבר הסתגל, ואכפת לו פחות? האם קשה לך להבין את האדישות שלו, ונלחמת איתו שיעשה משהו כדי שיירד ממך עול התלונות הזה, ולא מצליחה? או אולי בגלל שהוא לא הסתגל, ואת מנסה להיות החומה החיה לפניו?להפריע - זה תמיד יפריע. אלא שאת צריכה לאפיין לעצמך בדיוק את הסיבה לכך שזהמאדמפריע לך, ולהבין אם זה משהו פנימי שלך, שאת מרגישה בגללו אשמה בקלות, או משהו שקשור ליחסים שביניך לבין בן זוגך.