הרס ושיקום: טיפול בבעיות בזוגיות

שלום רב,
אני בזוגיות כבר עשר שנים, מתוכן נשואה עוד מעט ארבע שנים.כשהכרתי את בעלי הייתי מאוהבת בו עד לעל הראש. לאחר שלוש שנים ביחד היה לי רומן קצר בעקבותיו חשבתי לעזוב את בן הזוג שלי (אז עוד היינו חברים),כי חשבתי שבגלל שבגדתי בו ככל הנראה אני לא אוהבת אותו. רצה הגורל ואמא שלי אושפזה באותה עת, ולאחר שהיא יצאה מכלל סכנה, הרגשתי שכל הפרספקטיבה שלי על החיים השתנתה. כך לצורך העניין הרגשתי שהתאהבתי בבן זוגי שוב, הבנתי מה טפל ומה עיקר בחיים. לראשונה בחיי הרגשתי שאני אוהבת את עצמי. מצב זה נמשך כשנתיים. הרגשתי באותה עת שניתנה לי הזדמנות שניה לשפר את היחסים עם בן הזוג שלי, כתוצאה מכך שהתאהבתי בו שוב. כמו כן הבטחתי לעצמי שלעולם אני לא אבגוד בו, ושאם אבגוד בו בשנית, הרי שעלי לעזוב אותו. יתרה מכך, לא הבנתי איך בכלל העלתי על דעתי לעזוב אותו, ושהוא בחור מדהים.לאחר שנתיים הריגוש שלי מבעלי ומהחיים בכלל עבר לי, הפרספקטיבה הישנה חזרה, ושוב התחלתי לחפש ריגושים, לפיכך היו לי מספר סטוצים שונים, במסגרתם הרגשתי ריגוש והיי.לאחר מכן, התחלתי להרגיש שבן הזוג שלי לא יכול לספק לי את אותו ריגוש שהאחרים יכולים לתת לי, רגשות האשמה גברו, וכך הרגשתי שאני כבר לא אוהבת אותו יותר (הרגשתי שהוא לא מספק לי הריגוש שהוא צריך ואמור להמשיך לספק). מאז נכנסתי לחרדות, ודיכאון, עברתי טיפול פסיכולוגי, וכיום אני ממש מתוסכלת כי אני לא מצליחה להרגיש אליו את אותה אהבה ענקית שהרגשתי כלפיו.מאז אני מנסה בכל דרך להחזיר את הרגשות שלי אליו, ללא הצלחה מרובה. קראתי כל כך הרבה מאמרים, ואני לומדת שיטה של התקרבות לעצמי.אני ממש נתלית בכך שאם אחזור לאהוב את עצמי, אז אוכל לראות את הטוב שבבעלי. לצערי כבר אין כוחות יותר להילחם על הקשר הזה. אני כל הזמן חושבת על העבר שלנו וכמה היה לי כיף, ורוצה לשחזר את אותן רגשות.האם לדעתך קיימת בכלל אפשרות להחזיר את אותן רגשות?. האם אני לא נלחמת בטחנות רוח? אני ממש מיואשת. ממש כועסת על עצמי ונמצאת בדחייה עצמית. האם יש בכלל אפשרות שאני ארגיש טוב עם עצמי ואוכל להרגיש טוב גם איתו?אני מקנאה בזוגות שאין ביניהם את כל הרעשים האלה שמפריעים לקשר.יש לציין שאני בת 33 וחצי וכבר נמצאת במצב הזה שלוש שנים. מהי המלצתך?אני כל כך עצובה ומרגישה שהלב שלי שבור. בעלי הוא אדם נפלא, מדהים ונהדר, אך אני לא מצליחה להרגיש זאת ברגש. גם המשיכה ירדה בצורה דרסטית. מבינה כיום שיש לי הרס עצמי, וחוסר הריגושים הזה נובע ממחסור של אהבה עצמית וביטחון עצמי וכלל לא קשור לרגשות שלי לבעלי. חרף כל ההבנות אני מרגישה שהרסתי לעצמי את הרגשות כלפי בעלי, ואנני מצליחה להחזירם אלא לרגעים קטנים.יש לציין שאני מצטערת עד עמקי נשמתי על מעשיי, אבל אני גם מבינה שככל הנראה לא יכולתי להתנהג אחרת באותה עת, כי זו היתה מדרגתי הרגשית בואתה עת, וככל הנראה לא באמת יכולתי אחרת. כלומר, לא היתה לי דרך אחרת להתמודד עם הריקנות שהרגשתי מבפנים.לתשובתך המהירה אודה.סליחה על אורך המכתב.אורלי

אורלי יקרה,
גם אם את אכן "הורסת" את מה שיש לך, זה לא אומר שיש לך "הרס עצמי". כל העניין הזה, סליחה, הוא שטות פסיכולוגיסטית-פרודיאנית, שגם אינה עוזרת, כי היא מקבעת אותך בדימוי עצמי שגוי ולא מוצלח.עם זאת, הבעיה שאת מתארת היא בעיה אמיתית. הצורך שלך בריגושים, על חשבון שלווה ורגיעה, הוא צורך אמיתי. הוא זה שהורס את אורח החיים השליו והרגוע. והשאלה היא לא רק מהיכן הוא נובע (למשל, אולי משום שאת זקוקה ל"הוכחות" ברורות יותר שאת ראויה, מוערכת ונאהבת, שאורח חיים שליו לא מאפשר לך [וזה, אולי, נובע מחסכים בתקופות שונות בעבר, ומכך שרק אם טלטלת את "המערכת" – הורים, חברים, חברות – הצלחת להרגיש נאהבת; ואולי מסיבות ביולוגיות בכלל – עניינים של גנטיקה] – ובכך תארתי מסלול או כמה מסלולים אפשריים, ויש עוד – ואחד המרכזיים שגם אותם צריך לבדוק הוא גם מה באמת קורה ביחסים שבינך לבינו). אלא גם, ובעיקר – מה עושים עם זה?המענה הטיפולי הוא אכן לגשש קצת בסיבות, אבל בעיקר לטפל בדרך המחשבה, ודרכו בחלק הרגשי, וללמד את החלק הרגשי שלך "לראות" גם תנודות קטנות יותר של אהבה. זו דרך אפשרית אחת. היא מיועדת "להרגיע" אותך... ואם יש עניינים הקשורים לא רק לך, אלא לשניכם (מה שמאד סביר), יתכן שצריך טיפול זוגי ולא פרטני. כך שאפשר להתחיל בפרטני ולהמשיך בזוגי לפי הצורך, או לשלב את השניים מלכתחילה. העובדה שאת לא אוהבת את עצמך יכולה להיות תוצאה של רגשות שאינך מרוצה מהן, המשליכות על התדמית המוסרית שלך בעיני עצמך, ולאו דווקא סיבה.אני לא בטוח שקיימת אפשרות להחזיר את רגשותייך כלפי בן זוגך. אני חושב שכן, כי את חושבת עליו הרבה דברים טובים, וגם משום שפעם זה היה. העובדה שזה ישנו ב"רגעים קטנים" היא משמעותית – נסי לאפיין את אותם רגעים קטנים – הם אולי יכולים לכוון אותך למקום הנכון. בכל מקרה, כדי לדעת, אני צריך לבחון זאת איתך תוך כדי עבודה טיפולית. הפורום אינו כלי מספיק לתשובה ברורה יותר.