הרמת קול וילדים: איך לצאת מהמשחק

שלום
אני נשואה 3 שנים וביחד עם בעלי 5 שנים. בעלי הגיע מבית עם אימא מכה ודומיננטית ואבא מאוד פסיבי .לא היו לו חברים כלל בהתבגרותו ואני בעצם החברה הראשונה שלו איתה הוא גם התחתן והביא ילדה מקסימה. סה"כ הוא אדם טוב ואבא טוב.הבעיה היא ביחסי האנוש שלו איתי. הוא מאוד אגואיסט. לא יכול לדחות סיפוקים חייב לומר את המילה האחרונה ולא פעם עשה בכוונה דברים שאני שונאת כדי להוציא אותי מהכלים ליד הילדה ואז לנזוף בי שאני צועקת על ידה. תמיד נשבעתי שאני לידה לא ארים את הקול אבל הוא מוציא אותי מהכלים בכל פעם מחדש. הוא לא יודע איך להיות חבר , גם שהוא מנסה הוא פשוט לא יודע...אני מנסה לא לכעוס אבל כל תקופת ילדותו העשוקה מתנקמת בי...האמת? נמאס לי להבין אותו בכל פעם ונמאס לי רק לתת ולתת ולא לקבל כלום חזרה.אני יודעת שזו בעיה שלי שנכנסתי למיטה חולה כזו של ילד בעייתי ללא חברים ומשפחה נוראית אבל אהבתי אותו.אני עדיין אוהבת..ואני יודעת שהוא אוהב אותי ,לפחות חושבת, אבל אני מרגישה שאני נשואה לאגו ולא לאדם.קשה לי מאוד ואני אומרת את זה כל פעם.....זה נראה שזה נופל על אוזניים ערלות..מה עושים? אני לא יכולה לתאר פה בפרוטרוט את כל המשברים אבל אנירוצה שנהיה חברים שוב..עצוב לי שהפכנו להיות שותפים לדירה שרבים כמעט בכל יום..מאוד עצוב לי וכואב לי על מה שהפכנו להיות.מחברים טובים, בני זוג ומאהבים, הפכנו להיות זרים שאפילו לא מתנשקים בכלל! מה עושים?

שרון יקרה,
הרמת הקול שלך היא בשליטה שלך. קחי אחריות על הילדה, ואל תתני לו לשחק בך לידה. כרגע, אתם משחקים משחק שבו המנצח הוא זה שמאבד את השליטה אחרון, ובעיקר כאשר זה ליד הילדה – כי אז ברור "לכולם" שאת "לא בסדר' כי 'איך את מתנהגת, ועוד ליד הילדה?'. את הרי כבר יודעת שכאשר את מאבדת שליטה לידה, הפסדת את המשחק, ואת מרגישה רע עם זה, ובצדק. אני חושב שאם תהיי מודעת לכך שזה המשחק, את יכולה להחליט לא לשחק אותו. הרי אם תשחקי את המשחק, רוב הסיכויים שתפסידי. ולכן, צאי מהמשחק. הפסיקי לשחק אותו! זה לא משחק מוצלח. הפכי את המשחק למשחק שבו המנצח הוא מי שלא נכנס אליו, כלומר, לשלב שלפני. את המשחק הזה את צריכה לנצח, לטובתך ולטובת הילדה, כלומר – לא להיכנס למשחקים שבהם כבר ידוע שאת מפסידה.אולי, אם תצליחי ללמוד להרגיע את עצמך כבר בשלב שבו את מזהה את תחילת המשחק שלו (שזה השלב שבו את משנה את החוקים), ולדבר על דברים אחרים, להיות עסוקה בדברים אחרים, או "עזוב, נדבר על זה בעוד שעתיים, כי לא נכון לדבר על זה ליד הילדה", ולהיות נחרצת ביציאה מהמשחק הזה, אז אולי גם האוירה תשתפר. דברו כאשר נוח ונכון לדבר, ולא כאשר לא מתאים. שזה אומר שלפעמים צריך לדעת לדחות סיפוקים וצרכים מיידיים. ואם תעשו זאת נכון, אולי תצליחי להגיע מחדש לשלווה (יחסית לפחות) ולחברות שחסרים לשניכם.

תודה רבה על התגובה..אני בהחלט מנסה ליישם את זה ומנסה לא להרים את הקול ולרוב זה מצליח.אבל איך אני גורמת לו לשנות פאזה ולהשתנות כבר.להפסיק את משחקי הכוח הילדותיים האלה? זה גורם לקרע חמור ביננו...הוא אדם טוב סה"כ ואבא מדהים וכשטוב לנו הוא גם בן זוג מהחלומותבגלל זה כואב לי נורא שהפכנו להיות ככה...לפעמים הוא מביא אותי למצבים שאני כבר משתמשת בנקודות התורפה שלו נגדו וזה כואב לי ככ שניה לאחר מכן.ולמרות שאני מתנצלת אני כועסת על עצמי שאני בכלל מגיעה למצב כזה.אף פעם לא הייתי כזו וזה מפריע לי שאדם אחד מצליח להביא אותי למצב שבו אני לא מעריכה את מי שאני באותו הרגע!איך אני גורמת לו להבין את זה? נראה שהוא מבין ולאחר חודש הכל חוזר חלילה..כך כבר 3 שנים תמימות...אם לא היינו אוהבים...לא הייתי מנסה אפילו להחזיר את האש שהייתה..אנחנו מאוד חשובים אחד לשני ואני לא מבינה למה בכלל ואיך הגענו למצב כזה?? מה קרה באמצע???

שרון יקרה,
זה יפה שאת מנסה לא להרים את הקול, אבל זה לא מספיק טוב. כי אם הוא לא מפסיק את משחקי הכוח שלו, סימן הוא שאת עדיין משתתפת במשחק, ורק שומרת יותר על עצמך כדי שלא להפסיד בו. בודאי שזה כך כאשר את משתמשת בנקודת התורפה שלו נגדו. יפה שזה כואב לך אחר-כך, אבל זה אומר שאת עמוק בתוך המשחק, ולכן אני חושש שלא הבנת אותי. קראי שוב את תגובתי הקודמת. הצעתי לך לצאת מהמשחק. לצאת. עוד לפני שאת נכנסת אליו! אל תגידי שהמשחק הזה רע לך, אלא חפשי דרכים לצאת ממנו. במידה רבה זו החלטה שלך. אל תפלי למלכודות שאת מכירה כבר, אלא הכיני עצמך מראש לדרכי עקיפה.אני מציע לך להתמודד עם זה לבד. אם הוא לא אחראי מספיק כדי לדאוג לזוגיות שלכם, היי את אחראית, וחפשי דרכים יצירתיות להימנע ממלכודות. ומותר לך, אחר-כך, ברגע של שקט, ובקול שקט, לומר לו שהוא לא היה בסדר, מבלי להתווכח על זה, אלא רק להביע אכזבה, ולהניח לזה. ורק אם לא תצליחי להתמודד עם זה בכוחות עצמך, חפשו יעוץ זוגי.