הריון: עצות ותמיכה

שלום,
זקוקה לעצה .....אני בת 26 נשואה, יש לנו ילד בן שנתיים וחודש וכעת אני בתחילת הריון חדש.ההורים של בעלי הם אנשים מאוד "קרים" חושבים עם השכל וכמעט שלא חושבים עם הרגש. הם אנשים מאוד אינטלגנטים, מוצלחים ומאוד עמידים. אני מאידך מגיעה ממשפחה בעלת רקע סוציו אקונומי נמוך ועם לא מעט קשיים שחווינו במהלך החיים. חשוב לי לציין שלמרות כל הקושי המשפחה שלי מאוד חמה ואוהבת. כך שיש ניגוד מוחלט במנטליות של שתי המשפחות.אני ובעלי יחסית לגילנו הצעיר די סוללים דרך יפה מבחינה מקצועית, כלכלית וגם אני לרוב מאוד מרוצה מהזוגיות שלנו ומאוד אוהבת את בעלי.אז ככה, בהריון הראשון שסיפרנו למשפחה של בעלי (חצי שנה לאחר שנישאנו) התגובה הייתה מאוד לא נעימה בלשון המעטה - "כבר?! " זה מהאם וגם אביו הגיב בצורה מאוד לא נעימה. אני חיייכתי במבוכה ובעלי גם לא עמד מולם ולא נוהג לעשות זאת. בדרך הבייתה משם מרוב שהייתי כעוסה ובמתח התחלתי לדמם וביליתי את כל הלילה במיון עם סיכון לאבד את העובר.כעת שאנחנו הולכים לספר להם על ההריון השני, זה מאוד מרתיע אותי. הם אנשים מאוד חזקים ואסרטיביים אבל אני רוצה להכין עצמי לרגע הזה. קצת קשה לי עם זה היות וזה דבר כ"כ משמח והם מצידם מתייחסים לזה - "מה אתם עושים לחיים שלכם". והם בדיוק לא מבינים שזה החיים שלנו בלבד! ולא שלהם..... מה לעשות? איך להתמודד איתם במידה ויגיבו שוב באותה צורה?שאלה נוספת - אמא שלו אמרה לי שברגע שבני נולד היא הרגישה כאילו היא משאירה את הילד שלה בבית חולים, והיא הרגישה כאילו היא ילדה ילד. גם ההתייחסות שלה לבני היא הרבה פעמים מאוד מוזרה ...... היא מאוד מתערבת ומשדרת קרבה קצת חריגה (כאילו זה הילד שלה). זה ממש גורם לי לתחושה של אי נוחות. האם זה נורמאלי?תודה מראשוסליחה על האורך

רק חייבת להגיב לך לפני המומחיםההודעה שלך פשוט צמררה אותי, אל תתיחסי לאף אחד!!קורה לך עכשיו קסם בבטן וזה לא מובן מאליו, תהני מכל רגע (עד כמה שאפשר עם הבחילות והכבדות :) ) זאת מתנה נפלאה ואף אחד לא יכול לקלקל לך את זה, המרחק בין ילד לילד יפה מאוד ותהיו משפחה מקסימהההורים של בעלי כמו ההורים של בעלך, קרים, אמידים, והוא מכבד אותם יותר מידי, וגם אמא שלו מגזימה עם התנוקת שלי כאילו היא הבת שלה ואפילו אומרת לי את זה הסתומה הזאת, יום אחד היא היתה אצלי ובאו חברות שלי ולא נחה דעתה עד שהן לא אמרו לה שהתנוקת שלי דומה לה! למדתי לשים עלייה פס ולתת לה לדבר כמה שהיא רוצה בלי לענות לה, זה פשוט עובר לידי והיא שתשאר עם המחלות נפש שלה בעצמה...לסיכום תהני מכל רגע, תתרכזי בעצמך, באוכל טוב, תשתי הרבה, לטפי ודברי איתו/איתה שבבטן תהיי גאה שאת חלק מפלא מדהים ויוצרת חיים.

(הודעה ללא תוכן)

גם אני מרגישה צורך להביע את דעתי,אני חושבת שאת לא צריכה לדאוג מהתגובה של ההורים של בעלך , לדעתי את מקסימה שאת ממשיכה את הקשר איתם כי הרבה נשים היו נרתעות וגורמות לבעלן צער אך זה נשמע כאילו את מתמודדת עם זה יפה מאוד .לגבי התגובה שלהם אין לך מה לדאוג בכלל, פשוט תהי נחמדה כהרגלך ואל תתני להם לתת לך הרגשה רעה, להם יש כנראה בעיות בחיים שלהם שיפתרו את זה בעצמם. אני אישית לא הייתי לא הייתי לוקחת את זה ללב.

הייאני כולי דמעות מהורי בעלך הם אנשים לא אנושיים כי האושר שאני מקנא זה ילדים לי עוד אין בת זוג בן 34 בדיוק לפני מספר שעות נולד לדוד שלי נכד בכור בכיתי שהודיעו משמחה ולא רק בגלל זה בכיתי כי אמרתי מה איתי זה אחד הדברים בריאות אהבה וילד או ילדה שבאים שזה אושר עלאי אני מחכה לזהעל תקשיבי מה אומרים נסי להכניס באוזן אחת להוציע בשנייה זכית בילדים וזה האושר הכי גדול יש כאלו שגם את זה לא מקבלים לצערנושבוע נפלא הרבה שמחה ואור כי ילד זה אור

תודה רבה לכל המגיבים! חיממתם לי את הלב....אני כבר התחלתי לחשוב שאולי אני עושה משהו לא בסדר, אולי אני מצפה יותר מידי אבל נוכחתי לדעת שיש עוד שחושבים כמוני.אז תודה רבה!הלוואי וכולנו נחווה רק רגעים טובים ומאושרים!והכי חשוב - להמשיך לחייך