הריון ויחסים: מתי להחליט?

אני בת 27, נשואה עם ילד בן שנתיים. היום גיליתי שאני בהריון. אני מתלבטת לגבי עתידו של הריון זה, מאחר ואני לא מרגישה שאני מוכנה לעוד ילד כרגע. היחסים ביני ובין בעלי יודעים מעלות ומורדות, אך הבעיה שלי היא שהוא לא עוזר לי כמעט בכלל, אני תמיד לבד בכל מה שקשור לגידול הילד. גם לאחר לידת הילד הראשון כל הנטל "נפל" עליי - ולמרות שעשיתי את כל המוטל עליי באהבה, עדיין היה לי קשה שבעלי לא תומך ועוזר לי, וגם כשהיו לי קשיים וימים של מצב רוח ירוד (בעיקר בחודש שלאחר הלידה), בעלי כעס עליי שאני מדוכדכת. חשוב לציין, כי בעלי עובד קשה מאוד ולעיתים אנחנו מתראים רק בסופי שבוע. אך גם אז שאני מצפה שהוא יושיט לי יד - לא קורה הרבה - הוא מאוד עסוק בעצמו, ברצונותיו, בשאיפותיו, בהנאותיו - ולא מבין את המשמעות של "משפחה עם ילדים", שילדים זקוקים לטיפול, ושבהרבה מקרים הצרכים שלהם קודמים לשלנו. ניסיתי לדבר איתו על הנושא - אך הוא מאוד כועס כשהנושא עולה (הוא טוען שאני מרגישה שהוא סוציומאט). בכל אופן, אני לא מרגישה שמחה עם ההריון הזה - ואני לא שלמה איתו, מאחר ואני גם לא בטוחה בעתיד הנישואים שלי עם בעלי.

א' יקרה,
את צודקת בכך שרצוי לייצב קודם את היחסים בינך לבין בן זוגך, לפני שתחליטו להביא ילד לעולם, כי ילד נוסף כרגע פרושו לחץ ומטלות נוספים. אני מציע, אגב, שתראי את התוכנית "בטיפול", הערב, בטלויזיה, בערוץ 3. מדובר שם בזוג עם שאלה מאד דומה, להפיל או לא להפיל, שם לאחר כניסה להריון בעקבות טיפולי הפריה ממושכים.אני בעיקר שולח אותך לשם, כדי לשקול את האפשרות של יעוץ זוגי בטרם הפלה. כלומר, רק גילית שאת בהריון, ויש לך עוד זמן להחליט. אפשרות אחת היא להחליט עכשיו. אפשרות אחרת היא לדחות את ההחלטה, ולראות קודם אם אפשר לשפר את היחסים ביניכם. ואגב כך, אפשר גם לשפר את היחסים ביניכם, וגם לעשות הפלה. כרגע כל האפשרויות פתוחות. לא אמרת לי גם אם בן זוגך רוצה לשמור את הילד. לא אמרת גם אם הוא בכלל יודע על כך, כי גילית זאת ביום שבו כתבת לי.הצגתי לפנייך מספר אפשרויות. אשמח אם תעדכני אותי באפשרות הקבועה או הזמנית שבה בחרת.

ד"ר חסון שלום,
תודה על התייחסותך לבעייתי.בהמשך למה ששאלת: בעלי אכן יודע על ההריון. מבחינתו הוא שמח עם ההריון והוא מאוד מעוניין שנשמור את ההריון. לפי דעתו, כלל לא קיימת בעייה ואם קיימת בעייה מבחינתו זו לא בעייה שמצדיקה הפלה. בנוסף, הוא מבין שההחלטה ברובה היא שלי, ולכן הוא העביר את ההחלטה אליי ואמר שהוא ייתמוך בכל החלטה שלי.בכל אופן, בשבוע האחרון פתאום אני מוצאת את בעלי כל יום בשעה 19:00 בבית(?!) - כאשר תמיד, אבל תמיד הוא לא מגיע לפני 22:00 הביתה. הוא יודע שאלה נתונים שאני לוקחת אותם בחשבון בהחלטה שלי, ולכן הוא משתדל להיות "ילד טוב", אבל אני מכירה אותו מספיק זמן ויודעת שהוא לא משתנה ולא ישתנה לעולם. וזה עוד יותר מרגיז אותי, מאחר ואני חושבת על כך שאם הוא היה רוצה אז הוא כן היה יכול לצאת מוקדם מהעבודה לפחות פעם או פעמיים בשבוע ולהיות איתי ועם הילד ולעזור במה שאפשר, אך תמיד היה לו נוח שאני עושה את כל העבודה עם הילד. בכל מה שקשור ליחסים שלי עם בעלי אני מרגישה שהם חסרי תקנה, ואני במצב של "take it or leave it". ואני בהחלט יודעת שאני לא זקוקה להריון הזה עכשיו, אך אני מפחדת שאני אתחרט על מעשה זה. מעבר לכך, שהיה לי ברור עד היום שאני נגד הפלות ויהי מה, אבל לפעמים החיים מכתיבים תסריט קצת אחר, ולפעמים צריך להשאיר את העקרונות בצד. בכל אופן אני מרגישה שכבר לא נותר לי הרבה זמן להתלבטויות וההחלטה צריכה להגיע...