הריון ואכזבות: מה עושים?

היי,הכרתי את בן זוגי לפני כשלושה חודשים וחצי, הכל זרם באמת כמו שצריך כימיה טובה מאוד צחוקים ומשיכה חזקה מ2 הצדדים, ממש אנחנו מתאימים מכל הבחינות גם אנחנו בגילאים של 28 ו32 ובגיל כזה לדעתי זה בסדר שדברים זורמים מהר, אחרי חודשיים בערך עברתי לגור איתו ועד היום אנחנו גרים ביחד היינו בחול ומסתדרים ברוך השם בהכל, מתחלקים בכל מה שצריך כל אחד נותן מעצמו וכמעט ואין לנו ויכוחים, ממש הכרתי את האביר על הסוס הלבן- זה שתמיד חלמתי להכיר. אבל כרגע יש לנו משבר, שנינו סטודנטים ומרווחים משכורת לא גבוהה במיוחד, אני מרוויחה יותר ממנו,אבל אנחנו ממש חיים בדוחק, מצטמצמים הרבה פעמים והוא בעיקר נעזר מההורים שלו לתשלום הלימודים, עשינו טעות ולא נזהרנו במיוחד ונכנסתי להריון, במהלך כל התקופה עצתי לו שאקח גלולות כדי לא להסתכן והוא אמר לי שלא כדאי כי הוא קרא מאמר שזה נורא לא בריא לאישה, הסכמתי איתו ונזהרנו בדרכים לא טובות במיוחד. אמרתי לו, לפני חודש אם אני אכנס להריון חס וחלילה מה נעשה? והוא אמר לי שהוא בחיים לא יבקש ממני לעשות הפלה כי זה דבר נוראי, אבל היה מעדיף שזה לא יקרה כי זה לא זמן טוב, והינה זה קרה, כי ככה זה שלא נזהרים, אני מבחנתי רואה את עצמי מביאה את הילד, אני לא מפחדת ממחסור בכסף ולא אכפת לי מה אנשים יגידו, בהתחלה הוא אמר לי שהוא יהיה לצידי בכל מה שאבחר ולפני יומיים הוא שינה את דעתו והיום הוא ממש נחרץ לעובדה שחייבים לעשות הפלה, אחרי שהוא דיבר עם ההורים שלו כמובן. הוא נורא רוצה שאני אפיל ושנחכה עוד שנה כדי שנסיים את הלימודים והוא יוכל לעבוד בעבודה מלאה עם משכורת מלאה וככה נוכל להעניק לילד שלנו הרבה יותר, הוא נורא עכשיו מתאמץ כדי לרצות אותי ואמר שנפתח יחד חשבון משותף כדי לחסוך כסף לחתונה שתהיה בקרוב ושעוד שנה נתחתן כמו שצריך ואז נביא ילד, אני כל כך מתלבטת עם זה ולא יודעת מה לעשות... הוא בנאדם מדהים בכל מובן המילה, אבל פה הוא שבר אותי ואני מפחדת.. אולי אני טועה ובאמת צריך להפיל (אני ממש בהתחלה- חודש ראשון) ואולי הוא לא מספיק גבר אחראי והוא לא מסוגל להתמודד עם מחויבות. אנחנו לא ילדים בני 21 שהם צעירים, אנחנו כבר בגיל שאפשר להסתדר ... אני עוד מתלבטת אם כן לעשות הפלה ולהמשיך כרגיל את החיים איתו או שאולי הוא לא גבר בשבילי אחרי שהוא מתעקש להפלה לכן אולי עליי להיפרד ממנו או להשאיר את ההריון ולתת לו להתמודד... אשמח לתשובה שאולי תצליח לספק את הבלבול שאני נמצאת בו עכשיו..

ב.מ. יקרה,
השאלה שלך קצת מורכבת, כי לכאורה, גילית שבן הזוג שלך לא מושלם. או שהוא לא מושלם כי הוא חזה לא נכון את התגובה שלו לכניסתך להריון, והיה אולי אופטימי מדי ביחס לעצמו או אומר לך קצת יותר מדי את מה שאת רוצה לשמוע (בחרי מה מהשניים נכון) - בהשוואה למה שהוא חושב לעשות שנכון כאשר מגיעים אל ההתמודדות עם המציאות (שכרגע אין כסף), או שהוא לא מושלם, כי הוא לא הצליח לעמוד בכוונות הטובות שלו, וללכת עליהן בכל מחיר. זוהי אי מושלמות, ואכזבה מבחינתך כשהעמדה שלך אולי ריאלית, גם אם את מבינה שהמציאות תהיה לא קלה, אבל היא ללא ספק גם רגשית, ושני הדברים הם בסדר. כלומר, טוב וטבעי שאת רוצה את הילד, ובצד זה את גם מבינה את הקושי. אם נסתכל על העניין באופן מפוקח, למעשה, שניכם לא נתכוונתם להכנס עכשיו להריון, ולכן שניכם הלכתם באופן כזה או אחר זה לקראת זה קצת יותר מכפי שאולי הייתם נוהגים לו הייתם שקולים לחלוטין, ולכן נזהרתם פחות. מן הסתם, אף אחד מכם לא מושלם, אבל בינינו - אף אחד בעולם איננו מושלם.ועכשיו אומר משהו שהרבה יותר קל לומר אותו לו הייתם בני 21-23, מאשר עכשיו - והוא שאם אתם הזוג הנכון זה לזה, אז מוטב להביא ילד שנה או שנתיים מאוחר יותר כאשר אתם כבר אחרי הלימודים, ויכולים טוב יותר לקחת אחריות (ובהנחה שאין עזרה מסיבית של ההורים, שאז זה סיפור אחר לגמרי). אבל לפי מה שאני מבין, אמנם אתם מבוגרים יותר מתחילת שנות העשרים שלכם, אבל אתם עדיין סטודנטים, ואתם חיים בדוחק - מה שאומר שלהבאת ילד עכשיו יש מחיר, שהוא אולי הפרעה בקידום המקצועי והכלכלי שלכם. אני לא מכיר את כל המציאות שלכם, ולכן השיקולים המדוייקים יותר צריכים להיות שלכם, וחשוב מאד שתדעו בדיוק לאן אתם נכנסים, ולדבר על זה עוד. אני לא יודע עד כמה תקבלו תמיכה מעשית מההורים, זמן עם הילד, וגם אם כן, להבין שבתנאים הנוכחיים זה אולי אומר שאם תרצו להמשיך וללמוד ולעבוד פחות או יותר באותו קצב, תצטרכו לוותר במשהו על ההורות למען זמן סבא-סבתא, אם זה אפשרי בכלל. יש כאן הרבה דברים לחשוב עליהם, כמצד שני יש לך בן זוג שבכל דבר אחר הוא מאד מוצלח. האם תצליחי שלא לכעוס עליו אם תעשי הפלה? - גם זה משהו לחשוב עליו... כרגע את כועסת, ואני רואה את זה לפי השאלות שלך שאולי הוא לא מספיק גבר אחראי, ואולי הוא לא בשבילך - שבהן את מביעה את האכזבה שלך. כפי שאת מכירה אותו בכל הפרמטרים גם יחד: האם באמת אין הוא גבר אחראי?ועוד שאלות קשות, כמו: ואם לא תישארו ביחד, האם תשמרי את הילד? - כי הרי אם לא, אז את גם מפסידה את ההריון, וגם בן זוג שגם אם אינו מושלם, הרי הוא מאד מוצלח ואוהב ומתחשב. כי לפי מה שאת כותבת, יש לו באמת הרבה כוונות טובות. אתם צריכים לדבר יותר ביניכם, ואולי אפילו בשלב מסויים ללכת לטיפול זוגי (כן, ראיטיפול זוגי לפני נישואים), לא משום שאתם לא בסדר, ולא משום שהקשר ביניכם אינו קשר טוב, אלא משום שהקשר שלכם חווה טראומה (מה שנכון גם אם תשמרו את הילד), ורצוי מאד שתלמדו להתמודד איתה, ולהתחבר מחדש באופן נקי יותר. ואני מודע לכך שיהיה לכם קשה כלכלית, ולכן שגם זה הופך להיות מורכב. דברו הרבה ביניכם, וצרו פיוס שיהיה שלם.