הצורך להיפרד

שלום
לך ד"ר,אני רוצה שתעזור לי ותגיד לי איך מתגברים על פרידה כואבת?נפרדתי מחבר שלי אני בת 22 והוא 27, אחרי זוגיות של שלוש שנים, היתה אהבה ענקית, היו דיבורים על חתונה בעוד שנתיים ושלוש, הוא הכיר את משפחתי ואת חבריי ואני הכרתי את שלו.נפרדנו בגלל שכל הזמן אני נתנתי מעצמי כל כך הרבה עד שכבר לא יכלתי. הקדשתי מזמני, הבאתי מתנות, תמיד הייתי לצידו כשהיה צריך אותי, השקעתי בו, עשיתי דברים מיוחדים כל תקופה כדי לחדש ולא להיכנס לשגרה. הוא מאוד עסוק, השקיע השקעה מינמלית בקשר, למרות שהוא אוהב אותי ומשקיע לפעמים, לא תמיד היה שם בשבילי, לא כלכך הבין אותי במצבים שהייתי צריכה אותו לידי, אפשר להגיד שהוא הרבה יותר מציאותי ואני יותר רגשית.אתמול פשוט נמאס לי להיות הבן אדם שתמיד נותן ותמיד שמה אותו בעדיפות ראשונה ולא מקבלת בתמורה, זה לא שאני מבקשת בתמורה, אבל אני כן מחפשת הערכה אם זה בדיבורים או במעשים על כל מה שאני נותנת.אני רוצה לדעת איך אני יכולה לשכוח ממנו? מה לעשות כדי להתגבר על המשבר? אני לא רוצה להיות האחת שבוכה כל לילה עד שהיא נרדמת בגלל שנפרדנו, מה נכון לי לעשות כרגע?תודה

ענבר,זה תמיד קשה, ואת רק התחלת. רק שלשום עשית את הצעד הזה, ואת כבר רוצה לראות את עצמך שוכחת ממנו, חוזרת לעצמך, ופנויה להתאהב שוב. זה לוקח זמן. זה קודם כל לוקח זמן. יש מי שמחובר קצת פחות לרגשות שלו כלפי מי שממנו הוא או היא נפרדו, ומתחיל מיד בנסיונות חדשים. זה לא אומר שאנשים כאלה מוכנים כל כך מהר לקשר הבא. הם בודקים. קחי את הזמן, ותביני שהבכי בלילות, כשאת מרגישה לבדך, והחרטות שתהיינה אם וכאשר הניסיון הבא לא יצלח ותרגישי שוב לבדך, הם חלק מהתהליך. כואב, אבל ההתמודדות עם הכאב מצביעה על כך שכנראה גם הצורך להיפרד היה חזק מאד. אולי ההבנה הזו תעזור לך.