הצהרת אי-מחוייבות - מה לעשות?

שלום,
קראתי המון בפורום שלך לפני שהתיישבתי לכתוב. אני חייבת לציין כי יש לך אחלה פורום ואני נהנת לקרוא את הצעותיך.השאלה שלי היא כזו: האם זה נכון לחשוב בצורה כזו:ניפרדתי ממישהו (אנחנו בגיל 28) אחרי שנה יחסים (של עליות וירידות). אני כל יום מחדש מתלבטת אם להתקשר אליו או לשלוח לו הודעה כדי להציע לו ידידות. הסיבה האמיתית ל"ידידות" היא "לא לאבד אותו" וסיבה נוספת היא שאולי במהלך הידידות אני "אחזיר" אותו אלי. (אם אתה שואל, למה להיפרד ממישהו ואז לרצות שהוא יחזור אלי, אז התשובה היא שניפרדתי ממנו כי הוא לא מספיק רציני. והפרידה היתה ניסיון לגרום לו להבין שככה אי אפשר להמשיך). ואולי אם נהייה ידידים אז הוא כביכול יתאהב בי מחדש וירצה לחזור ברצינות.האם זו מחשבה נורמלית? האם זה בכלל עובד? או שאולי עדיף להמשיך את הנתק?אם העצה שלך תהיי להמשיך את הנתק. בבקשה תגיד לי:1) איך כל בוקר אני אשכנע את עצמי מחדש לא לשלוח לו הודעה.2) למה לדעתך זה עדיף? יש בכלל סיכוי שאחרי כמה חודשים שלא נדבר הוא יצור קשר? קיימים דברים כאלה? או שהנתק עושה את שלו ושוכחים? כי המטרה של ה"ידידות" היא שלא נשכח אחד את השני. להשאר לו בחיים.אני מצטערת על התמימות, אבל זה מהלב.תודה.

ליאור יקרה,
תודה על המילים הטובות. אני שמח שכל מה שישנו כאן מעניין גולשים כחומר קריאה.המחשבה שלך נורמלית לחלוטין, אבל לא בטוח שהיא מעשית. כלומר, לא בטוח שהדברים יעבדו לפי התכנון שלך. מצד שני, אם לא תעשי את זה, תאכלי לעצמך את הלב, לפחות עד שתתאהבי שוב, ואולי רק 10 שנים מאוחר יותר, כאשר משהו שם לא יעבוד. ואם כן תיצרי קשר מחודש, שהוא ירגיש בו לא רע, כי הוא את "הצהרת האי-מחוייבות" שלו כבר נתן, ואם את מתקשרת אליו שוב, "משמע-שאת-נכנסת-בראש-צלול-למקום-שאליו-את-נכנסת-ושלא-תבואי אלי-בטענות אחר-כך", כלומר, אחרי שהתגלה לך שאת מבזבזת את זמנך.העניין הוא, ליאור, שאני לא יכול לומר לך מה יקרה, ולכן אני גם לא יכול להגיד לך מה לעשות. אני יכול לומר לך שאו שהוא יצור קשר איתך, או שאת תצרי קשר איתו, או שתיפגשו באקראי אי-שם בעתיד, או שלא תיפגשו לעולם. ועל זה אני מוכן לחתום עכשיו. אבל זו אינה התשובה שאת מחפשת. את רוצה ודאות במקום שאין. קראי את מה שכתבתי, ומתוך הבנה שחוסר הודאות שלך הוא מצב נתון, חפשי את הטוב ביותר עבורך.

תודה על תשובתך.ד"ר, האם אתה מאמין בגורל? האם אתה חושב שבמצב שתיארתי לך, עדיף להשאר ניטרלית ובמחשבה שמה שצריך לקרות יקרה?אם מישהו היה אומר לי: מה שצריך לקרות יקרה, ואם אתם אמורים להיות ביחד אז תהיו איכשהוא (ניפגש ברחוב, הוא יתקשר), אז לא הייתי עושה כלום ומאמינה בזה. אבל מכיוון שאף אחד לא אומר לי ואני בחוסר וודאות כמו שאתה אומר, אז ממש קשה לי.מה אתה חושב? ממליץ?

ליאור יקרה,
זו כבר שאלה אישית יותר... :)לא. אני לא מאמין בגורל, אבל אני לוקח כנתון שיש הרבה מקריות. ההבדל הוא שהגורל מוכתב, ואילו המקריות שייכת לדברים שקורים מבלי שיש עליהם שליטה. פעולות שאנחנו עושים יכולות לצמצם את מידת המקריות, אבל לא למנוע (ואז אנחנו אומרים שאנחנו לוקחים את גורלנו בידנו).וכפי שאמרתי, נהגי כפי שאת חושבת לנכון, ולפי מידת הקושי שלך לעשות או לא לעשות מעשים. אבל מה שלא תבחרי לעשות, דעי שאת לא יכולה לדעת מה באמת היה טוב יותר לעשות. כך או כך זה הימור, ומה שלא תעשי, תצטרכי להבין שבתנאים שאת בוחרת את הבחירה שלך, היה לך קשה לנהוג אחרת.