הפרש גילאים וילדים: מה לעשות?

שלום
ד"ר. אני בחורה בת 26 רווקה. מזה כשנה יש לי חבר הכפול מגילי ,בחור רווק ומצליח מאוד. אנו מסתדרים נפלא. למרות שהסביבה לא רואה את הקשר כנורמלי וכיוצלח אנחנו אוהבים מאוד ואין ביננו כמעט שום פערים . הבעיה היא שאני מאוד רוצה להינשא והוא לא. מה גם שהוא אינו רוצה ילדים. אני מאוד רוצה להיות אמא ולהנשא לבן זוגי אולם הוא אינו רוה בזה שום משמעות ואפילו הוא חושש מכל המחויבות והאחריות שבדבר. מה עלי לעשות ד"ר? האם עלינו להיפרד? או שישנה אפשרות נוספת?תודה

רעות יקרה,
הפרש גילאים כזה יהיה בעיה ממילא בקשר לאורך זמן (כדי להשתכנע, הסתכלי בסביבתך על חיוּת וחיוניות של נשים המבוגרות ממך בעשר או עשרים שנה, ועל גברים המבוגרים ממנו בעשר או עשרים שנה). אבל במצב הנוכחי הוא בעיה עוד יותר חמורה מבחינתך, מכיוון שהוא חוסם בעדך שאיפה מאד משמעותית. כך שאת יכולה לבחור. את יכולה לומר לעצמך, אולי, שממילא בעוד עשר שנים הוא כבר יהיה בן ששים ושתיים, ויש סיכוי שאז כבר תסתכלי עוד חמש שנים קדימה ותראי את הזקנה מטפסת עליו, ותגידי לעצמך שהנה, מיציתי. אני אוהבת אותו, אבל צריכה גם לחיות. ותחפשי אז בן זוג חדש, אולי גם הוא בן 52, ואולי 42, שיאהב אותך וירצה ילדים ממך.האמת? יותר קל להתחיל בזה עכשיו, כשהוא בן 35 אולי, או 28, כשהסיכוי שהם רוצים ילדים הוא כמו של כל גבר נורמלי, ולא של רווק בלי בגיל חמישים פלוס, שכבר מריח את השנים הבאות, ויודע שילדים יהיו מאמץ גדול בשבילו, ויציאה משמעותית משיגרת החיים שלו.ואת שואלת על אופציה נוספת... שאני מניח שהיא לא קשורה לשתיים שעליהן כתבתי למעלה: אז יש. שתיים. האחת – שתלכו ליעוץ זוגי ושם הוא ישתכנע שכדאי לו בכל זאת להביא ילדים, אם לא בשבילך אז בשבילו. השניה – שתחליטי שבעצם בשבילו את מוכנה לוותר על החלום של להביא ילד. ושאת מוכנה להמשיך ולחיות איתו עד שיבה טובה. והאמת? נדמה לי שאף אחת מהשתיים הללו אינה ריאלית. אבל אני מציג לפנייך את התמונה שמתוכה תצטרכי לבחור את מה שיהיה הכי דומה למה שאת רוצה מבין אפשרויות שהן לא אידיאליות. באמת אשמח בשבילך אם תשיגי אתכלמה שאת רוצה. אלא שלמרבה הצער, בתנאים שלך עושה רושם שזה מה שיש.