הפחדים שמשמרים זוגיות

שלום,
שמי שני ואני בת 23, יש לי חבר בגילי במשך שנה.אני מתחבטת קשות בחודשים האחרונים- כן , לא, כן להמשיך לא להמשיך, כן לראות בו כבעלי או להיפרד ולעזוב את הדברים הטובים שיש אך שלא מספיק מספקים אותי. אני פשוט לא מצליחה להגיע לתשובה אחת והחלטית, וגם אם החלטתי ככל הנראה לאחר כמה שעות או יום הכל ישתנה ויתהפך (גם לאחר שיחות עם אנשים\ הסתכלות על כל הטוב שיש מסביב לקשר- היחס שלי למשפחה שלו ולהיפך, החברים שלו)אני יכולה להגיד בן זוגי שהוא אדם חם , מקסים, נראה טוב, שמח וטוב לב, אך הנק' העיקרית היא שאני מרגישה שאין לי עומק רגשי איתו, שהוא לא הכתובת בשבילי לפתרון בעיות ולפתיחות ושיחות נפש שאני ככ אוהבת ומרגישה שהם אלו שמפיחים בי תקווה ומעניקים לי חיים שלווים יותר. הוא אדם מופנם, ממעט בדיבור ולא פותח את רגשותיו בציבור (למרות שזה יחסית במגמת שיפור כלפיי, מתוך הבנה שזזוגיות מבוססת על שיתוף ופתיחות ). כשאני איתו אני פחות מרגישה את כל זה כי אני פשוט הבנתי שאני נמנעת מראש מהעלאת דברים מסוימים. אפילו אני שמה לב שיש מילים "גבוהות" שאני לא משלבת בשיחה שלי עמו מהפחד ש"הוא לא יבין". בהמון תכונות אופי אנחנו שונים- חברותיות, עמידה מול קהל, מוחצנות, תחומי עניין, זה מפחיד אותי כשמדברים על ההתאהבות והסתכלות המעריצה שיש לך בתחילת הקשר על בן זוגך, אהבה ששמה בצד את הדברים הטובים פחות: שיום אחד אני אתעורר וישארו הדברים הבסיסים ביננו- השיח והתקשורת וזה יהיה פשוט גרוע וחסר חיבור!!!אני לא יכולה לקבל החלטה... אני לא מצליחה! כל החלטה נראית לי לא טובה. ניסינו בעבר לדדבר על זה , אמרתי לו בדיוק מה הצרכים שלי:כשאני מספרת לך על משהו עצוב שקרה לי אתה יכול לעשות X ולהגיד X במקום לשתוק. כשאני כותבת לך הודעה נחמדה של: סתם, שיהיה לך יום טוב ושאני אוהבת - אתה יכול ליזום את זה גם כי זה נעים. וכל מיני הדרכות קטנות שנעשות באהבה, חום ולא מתוך האשמה. זוהי הנק' הטובה ביותר ביננו, השיח תמיד מכבד, נעים, לרוב לא מאשים, ורגוע. רוגע שהוא ההיפוך של כל התכונות האנרגטיות שלי, פזיזות שמאפיינת אותי שהרוגע והשקט שלו קצת מאזנים.אשמח לחוות דעתך..אני אבודה, מרגישה חסרת אונים ובוכה המון לאחרונה מתוך הרגשה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

שני יקרה,
את מדברת על חוסר התאמה ביניכם. את לא מעריכה אותו מספיק, ואת לא מקבלת את מה שהיית רוצה לקבל בזוגיות. והשאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא מדוע את עדיין שם? האם הצדדים הטובים שלו מספיקים כדי ליצור זוגיות טובה? – את לא בטוחה, אבל את צריכה להחליט. האם את שם כי את לא בטוחה שתמצאי "גבר חם, מקסים שנראה טוב ושהוא שמח וטוב לב" כמוהו? האם זה מספיק חשוב? האם את לא בטוחה שתמצאי מישהו שיאהב אותך כמוהו? כל אלה, תכונותיו והפחדים שלך, הם שמשאירים אותך איתו. לא קל להחליט, אבל בדקי טוב, בנוסף לרצונות והצרכים שאת יודעת, גם את תפקיד הפחדים שלך בקביעת תהליך ההחלטות שלך, ולכן, אם הצורך העיקרי שלך הוא להתגבר על הפחדים.

תודה לך. שוב אני חוזרת לנקודה בה הכל חוזר אליי, מיקוד עליי ולא עליו. זה נראה לי מהותי ולכן אני חושבת על ללכת לטיפול. עכשיו ההתלבטות שלי היא אם בככל ללחץ ולהילחם על זה. אני מרגישה שפשוט אין אין לי יכולת להחליט! וזאת הרגשה מפחידה!!!!! אני יודעת שהוא חשוב לי אבל גם הוא נראה לי לא עד כדי כך מתאים שאני אלחם על טיפול ואולי גם טיפול זוגי. ושוב גם על זה אני לא מצליחה להחליט, כאילו מחכה שמישהו יבוא ויחליט בשבילי. מרגישה שבדרך פוגעת בחבר שלי כי יום אחד הוא כבר שומע את שני שהחליטה בראש שהיא מסיימת את הקשר ויומיים אחכ היא נשברת משיחה עם אחות שלה שמעודדת אותה להמשיך כי זאת היא הבעיה ולא הוא. קה לי, יש בי חנק ועצב גדול. איך להצליח להחליט?.. כמויות של תודה.

שני יקרה,
בודאי שהמיקוד עליך. אחרי הכל, את נשארת איתך כל חייך, וחייבת לעצמך חיים טובים ככל האפשר. הוא אולי זמני ואולי קבוע – ההחלטה היא שלך. אבל את קבועה. בין היתר, אולי גם מזה הלחץ שלך, ואולי גם כי את לא רוצה לפגוע בו. אבל בהחלטה כזו את צריכה להחליט בשבילך, ואם זה טוב לך, ולא להחליט על זוגיות רק משום שהיא טובה לו, אם היא על חשבונך.