הערכה עצמית וחרדות

היי דר. כתבתי כאן בעבר, ממש מזמן.
הכל מידרדר ואין לי מושג למי לפנות. אני אפילו רק חייבת לכתוב על זה כדי לא לשמור את זה בתוכי.
ב3 שנים האחרונות אני מוצאת את עצמי שוכבת עם גברים רבים, לעיתים בלי לדעת את שמותיהם או המספר שלהם. זה לא משנה לי. אני לא חוזרת מסופקת הביתה וכל פעם חושבת שהחוויה הזו תהייה שונה והיא תמיד נגמרת אותו דבר.

הרופאה בדקה אותי ומצאה התחלה של וירוס הפפילומה. ככ התביישתי בעצמי, בחוסר האחריות שלי. הייתי בטוחה שההרגלים שלי ישתנו אך הם לא. הדבר היחיד שהשתנה שחזרתי לשכב עם אמצעי מניעה.
אתמול היה השיא. הייתי שיכורה ובמקרה פגשתי באקס. אקס שהיה לי מאוד קשה להתגבר עליו. אקס שלקח לי יותר משנה להחזיר בפניי את הכבוד העצמי שהשלכתי לפח כשהייתי איתו. מאז כשהוא ראה אותי תמיד הייתי עם ראש מורם. ואתמול הכל התהפך. התנהגתי כמו ילדה, השתפכתי בפניו כמה הקשר איתו היה גרוע, ולבסוף שכבנו בלי אמצעי מניעה.

אני מפחדת כל כך שנדבקתי במשהו, שהרסתי לעצמי את החיים פיזית ונפשית. עכשיו אצטרך לחכות שלושה חודשים להיבדק וזה מתח נוראי. אני לא מבינה איך אני עושה את זה לעציי? איך אני מזלזלץ ככה בחיים?? לפעמים אני ממש לא מבינה למה אני בכלל חיה, כשיש כאלו שנלחמים כדי לחיות ולא זוכים לכך. אז לחיות כמו מתה בעולם הלא רצוי הזה, מרגיש לי כמו יסורים לכל החיים.
אני יוצאת לדייטים, שגם לא מגיעים למיטה. אבל זהו הם נגמרים אחרי דייט אחד. בכל ה3 שנים האלו לא מצאתי בחור טחד שאוכל לסמוך עליו. ואחרי אתמול אני תוהה, איך אני אסמוך על בחור אחר כשאני לא סומכת על עצמי? מאכזבת את עצמי בלי סוף? לקח לי ככ הרבה זמן להתגבר על החרטה עם האקס ועכשיו שוב באתי ושכבתי איתו בלי שום מחשבה קדימה. איך עשיתי את זה ואיך אני אמנע עכשיו מתלושת החרטה והאשם? שוב אקבר בתוך עצמי חודשים עד שאתגבר? לא אכפת לו ממני וזה היה סתם. אבל אני נשארתי עם הרגשות אשמה הנוראיים.

ואם קרה לי משהו בגללו, ואם בבדיקות ימצאו משהו, אני ארצה למות. אני מרגישה שעד שאני לא פיזית אהרוג את עצמי אני לא אפסיק לקחת סיכונים ולהתמרד בחיים.
אני רוצה חיים שקטים באמת. רוצה לחזור למי שהייתי. סחורה של זוגיות וגבר אחד. אך הרבה יותר קל להיות איתם כמה שעות ולהעלם. מבלי להיפגע בחיים. מבלי לדעץ כלום על הבחור.
אבל האמת שאני כן רוצה זוגיות ומשפחה, פשוט מרגישה שזה לא מגיעה לי. אני הורסת כל דבר טוב שיש לי. אני פסימית נורא . אני לא לומדת מטעויות. כל פעם מצילים אותי ממחלות, או אונס חלילה, או משהו נורא, ואני שוב חוזרת ללילות האינסופיים האלה.

אני מיואשת מעצמי. כל תקופה אני מחזירה לעצמי את הכבוד והוא שוב נעלם. אתמול זה היה השיא.

אני רוצה ללכת לטיפול אך זה יקר נורא, בנוסף, זה מביך אותי ואין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל. המון פגישות יעלו הרסה מאוד, אך אני מפחדת שהדבר עולה לי גם בחיים שלי ואם לא אעצור הכל אני רק אמשיך להידרדר. ואם טיפול לא יעזור? ואם אני נדבקתי במשהו נוראי? המחשבות לא עוזבות אותי לרגע דר.
אני יודעת שתגיד שאני זקוקה לעזרה, אך גם רק ההשתפכות פה עזרה לי להביע בפני מישהו את רגשותיי. כרגע אין לי למי לספר זאת.

אני אציין שאני בת 25, אני כבר לא ילדה אך מרגישה שעושה טעויות של ילדה. שאני לא שופטת את עצמי מספיק בחומרה מפני שאם כך היה, מזמן הייתי מפסיקה עם ההרגלים הרעים.

אני רוצה להתנזר מכל זה לשלושה חודשים, אך זה נראה כמו יעד בלתי אפשרי שאני מציבה לעצמי כל פעם והורסת אותו שוב ושוב.

אני אפילו לא מדברת על הרצון בזוגיות אמיתית. אני רק רוצה להחלים. רק רוצה לקוות שלא נדבקתי במשהו, ושהחוויות עם אותם בחורים איכשהו יעלמו. היו בחורים ממש אכזריים שהתנהגו פשוט מגעיל, ואיכשהו הדקחתי את כולם. אך כשמגיע בחור נחמד אני מרגישה שהוא סובל מהחוסר ביטחון והאמון שלי בגברים.

מ.8 יקרה,
ברור שאת כן שופטת את עצמך לחומרה, ואולי לכן את עושה דברים שלו היית מעריכה את עצמך יותר לא היית עושה אותם. ברור שיש לך חרדות, ושהן משפיעות עליך. וכן, כפי שאת אומרת - בגלל כל הדברים האלה, וכדי להגיע להערכה עצמית שמגיעה לך, כי את אישה אינטליגנטית (וקל לראות זאת דרך הכתיבה שלך), את צריכה שני דברים. האחד, לקבל את היכולות שלך כדבר שהוא מובן מאליו, והשני, להיות סבלנית כדי למצוא את החיים שמגיע לך למצוא, בין אם זה מבחינה מקצועית, ובין אם זה מבחינה חברתית ומשפחתית, ובין אם זה מבחינה זוגית. אם החלק הראשון יהיה ברור לך יותר (לקבל את הדברים הטובים שבך ולהקטין את השיפוטיות העצמית שלך, כשאת מסתכלת על השפעות העולם הרגשי שלך שמוליך אותך הן להערכה עצמית נמוכה מכפי שמגיע לך, והן לחרדות ולחוסר סבלנות - במקום להמתין שהדברים הטובים יגיעו), יהיה לך קל יותר להתאזר בסבלנות, ולהבין שדברים טובים הם עניין של זמן, ושכדאי לחכות להם, ולא לרוץ לסיפוקים מיידיים שאין בהם ממש.ואם קשה לך להתמודד עם העולם הרגשי חסר הביטחון שלך, אז כן - לכי לטיפול. יש דרכים רבות לעשות זאת גם באופן מוזל יחסית.ראיבאתר שלי בדף העזרה הראשונהשבו את העמודה השמאלית, וחפשי עזרה ראשונה באופן מיידי, כדי לדעת טוב יותר מה זמין לך. אפשרות אחרת - שקיימת לאחר הרפורמה במערכת בריאות הנפש - היא לבקש טיפול מאת רופא המשפחה שלך. ואם את חוששת מחשיפת יתר, דברי על ביטחון עצמי נמוך ובעיה ביצירת קשר. זה צריך להספיק לצורך הפנייה למרפאה לבריאות הנפש, המשולמת במסגרת הקופה.ואם תרצי, פני אלי במייל, וכתבי לי היכן את גרה. יתכן שאוכל להפנות אותך לטיפול פרטי מוזל. בלי נדר, כמו שאומרים.

אני חברה באחת הקופות ובזמנו שילמתי 160ש"ח למפגש לאורך חצי שנה. בררי בקופה אצלך אם יש לך הטבה כזו.

אני קראתי מה שכתבת, ועוד יותר הבנתי שאני חייבת להפסיק את השגרה המדומה שלי וללכת לטיפול, לבדוק מה מתאים לי. אני אברר את העניין דרך הקופה.
תודה על הדחיפה הטובה שנתתם לי.