קשר ראשון בגיל 30: מה לעשות?

היי, אני בחורה בת 30, יצאתי במהלך חיי ללא מעט דייטים עם בחורים, רובם לא המשיכו מעבר לדייט או שתיים אבל עם מעט מאוד מהבחורים שכן מצאו חן בעיני המשכתי לצאת כחודש עד חודשיים. אפעם לא היה לי חבר רישמי, לא ידעתי איך להתאהב (ונראה לי שגם עכשיו אני עוד מתקשה בדבר).לפני חצי שנה התחלתי לצאת עם מישהו שהיה הראשון שלי בהכל מבחינת זוגיות (כולל קיום יחסים בפעם הראשונה). הבעיה היא שבגלל שאנחנו מאוד דומים באופי אז אנחנו לא מפסיקים גם לריב, כבר מהחודש הראשון התחלנו לריב ובכל פעם עולה דיון נושא אחר, להלן רק מס' דוגמאות, ויש עוד הרבה: 1. הוא קנאי לי מאוד מה שאמור להחמיא לי אבל מבחינתי זה די מעיק מכיון שמפריע לו שאני מדברת עם אנשים אחרים בטלפון לידי ולא נותנת לו את תשומת הלב שמגיעה לו. 2. הוא כל הזמן רוצה שאבוא רק אליו והוא ממעיט לבוא אלי הביתה, הוא טוען ש"כל הבחורות שהוא יצא איתן היו מחכות לו ליד הדלת ורק רצו לבוא אליו כל הזמן", הוא מצפה שזה יקרה גם איתי ולמרות שאני ניידת לא נוח לי עם הנסיעות הללו כל הזמן למרות שאני מנסה אני עדיין פרימיטיבית במחשבה שהגבר צריך לחזר אחרי הבחורה ולאסוף אותה או לבוא אליה יותר מאשר היא אליו.3. הוא בעל ניסיון מיני מאוד עשיר ואני לא, אני עדיין לא מרגישה בנוח עם כל מיני דברים שאנחנו עושים (כמו לרדת לו) ובכל פעם שהוא מנסה להוביל אותי לזה ואני מסרבת הוא נפגע, עושה לי פרצופים ומוריד לי את החשק לשכב איתו.4. כשאנחנו קובעים להיפגש הוא מתפנה רק לקראת 9 בערב או שאם הוא מגיע אליו אז הוא בא רק לקראת 22:00-23:00 וכשאני מתכוונת ללכת או רומזת לו בשעה ב2 או 3 בלילה שאני עייפה וצריכה לקום מוקדם בבוקר אז הוא מתבאס ואומר לי שאנחנו לא צריכים להיפגש לזמן מוגבל, שככה לא מנהלים זוגיות. אני עובדת בעבודה מ-8 עד 17:00 (ופעמיים בשבוע עד 19:00), והוא לעומתי מתעורר בשעה 13:00-14:00 בצהריים, מתחיל את העבודה בשעה 16:00 וחוזר הביתה 12:00 בלילה אם לא מאוחר יותר (בימים שאנחנו לא נפגשים..). וכשציינתי בפניו שקשה לי עם העובדה שאנחנו לא מסונכרנים מבחינת השעות ושאם יש מצב שהוא יעבוד בשעות יותר מוקדמות כדי שאנחנו ניפגש בשעות שאני קצת יותר ערנית אז הוא נופף לי בתירוץ שיש לו בעיות שינה ובגלל זה הוא מצא את העבודה הזאת.אני משתגעת, אני לא יודעת אם הקשר הזה שווה את כל הוויכוחים המתמידים שלנו, על חלק מהוויכוחים אנחנו מצליחים להתגבר ומעבירים אותם אבל על אלה שציינתי לדוגמא עדיין לא. מה לעשות?

נועה יקרה,
בדרך כלל, כאשר אדם, גבר או אשה, בגיל 30 (ואפילו חמש שנים קודם) מספרים לי שלא היה להם קשר זוגי, שלא לדבר על קשר מיני, אני ממליץ מאד ללכת לטיפול. בדרך כלל, חריגה משמעותית ממה שמקובל, מצביעה על קושי נפשי, ועל חוסר התאמה חברתית, שבדרך כלל כדאי לטפל בהם. לפחות, כדאי לבדוק מה קורה.העניין אצלך שכאשר עכשיו זה הקשר הראשון שלך, את ללא ספק נושאת איתך את המחשבה על כך שאת בת 30 ושזה הקשר הראשון שלך. המחשבה על כך שהנה, סוף סוף אני בקשר, ושאם זה לא יילך - מה הסיכוי להצליח שוב? (כמובן, בהתבסס על הניסיון והסטטיסטיקה האישיים שלך) - היא מחשבה כובלת. כי היא עלולה להשאיר אותך במקום לא טוב, או לפחות להעמיד אותך במקום לא טוב בקשר הזוגי, ומוכנה לאכול הרבה יותר צפרדעים מאשר מי שיודע שאם זה לא מתאים לו, אז "יש עוד דגים בים", ולכן "אני לא מוכרח להישאר תקוע עם צפרדע".את מספרת על קשיים שיש בקשר שביניכם, וחוסר התאמות. האם זה טוב שאת נשארת שם, ולומדת ליצור זוגיות ולהתאים את עצמך, מה שלא עשית עד עכשיו? האם את נשארת שם רק בגלל הפחדים שלך שזהו הסיכוי היחיד שלך לזוגיות ולנישואים ולהקמת משפחה? - אני לא יכול לדעת. יתכן ששני הדברים נכונים.אני כן ממליץ לך ללכת לטיפול, אם את יכולה. בגלל חוסר הניסיון שלך, ובגלל חוסר הביטחון שלך בשאלות מה נכון לך לעשות. ליווי לזמן מה של איש או אשת מקצוע יכולים מאד לעזור לך ללמוד מה נכון ומה לא נכון לעשות, איך להכיל את עצמך ואת הקשיים שלך, וגם איך להכיל אדם אחר, שהוא לא קל - אם בכלל.במסגרת הפורום, לא אוכל לומר לך "מה לעשות". אני לא מכיר אותך מספיק כדי לעזור לך יותר ממה שכתבתי. זה לא יהיה נכון. אני לא מכיר מספיק את הפחדים שלך, את הביטחון שיש לך או שאין לך ביכולת שלך ליצור קשרים חדשים, וגם לא את היכולת שלך להתמודד עם קשיים בקשר הזוגי. כרגע, עושה רושם שאת לומדת להתמודד. מצד אחד זה טוב מאד, כי את לומדת את מה שלא ניסית קודם. מצד שני, אכן צריך לדעת מתי זה לא מתאים, ולקבל את הביטחון שהוא לא הגבר האחרון בעולם, בשבילך, ואולי גם ללמוד ליצור תקשורת טובה יותר, כדי לנסות להשפיע עליו להתאים את עצמו טוב יותר, אליך.