הערכה עצמית בזוגיות: קבלה והנמכה

הייאני כל הזמן מעניקה ביחסים ונותנת המון מעצמי ורואה שבמקום לקבל אני רק מנוצלת , .יש לי כמה חברות וגם בנות משפחה, בגילאי ה30, מתחתנות, מביאות ילדים בזמן שאני לא, אבל כל הזמן אני הולכת לאירועים שלהם, בריתות, חתונות, עוזרת גם שצריך, גם בייביסיטר, מלווה אותן בקשיים,,מגיעה לבית חולים בלידות, אבל שיש לי יומהולדת אף אחת לא טורחת לארגן לי משהו או לקנות לי מתנה, או סתם לבקר אותי, אני מאוד פגועה והן ממשיכות להזמין אותי לאירועים ומדברות אליי יפה, ומאחלות לי מזל טוב, אבל תכלס בפועל מעשה של נתינה לא קורה, אני תוהה מה לעשות עם זה, לפני שהן התחתנו התן וקח היה שווה יותר, ז"א הן כן היו מידי פעם מפרגנות, אבל אחרי החתונה ממש אין לי יותר ערך רק כמו ארנק מהלך, מאירוע לאירוע, וזה עוד כשאני מאוד סובלת באירועים חברתיים, עוזרת טורחת...אתה יודע, אפילו לאחת הבריתות הגעתי ואיתי היא לא הצטלמה, רק עם אחרים, מה אני אמורה לעשות עם זה? עם אחת מבנות המשפחה אני כבר מנסה לנתק את הקשר כי מאוד כואב לי, אמרתי לה בכנות מה שעובר עליי אבל לא הייתה התייחסות קונקרטית או תקשורת ואין הענות מצידה,, כי זה כבר נמשך המון שנים , אז אני כבר מתרחקת , למרות ששאר המשפחה מנסה לומר לי לוותר כל הזמן, נמאס לי לוותר , זה שאני רווקה בלי ילדים לא אומר שאין לי ערך, אז אני תוהה מה עושים עם החברים והמשפחה שבמצב הזה , לתת ללא תמורה? כי לומר משהו למשפחה אפשר אבל לחברה זה לא ממש אפשרי,כי אנחנו אפילו לא חברות קרובות ברמה כזאת, אשמח לדעתך בעניין, מה אנשים עושים במקרים כאלה? האם רוב האנשים מוותרים ונותנים ללא תמורה? מה הכי נכןו יהיה לטווח הרחוק

שמרית יקרה,
אני יכול להבין את התחושה שלך, שלא מעריכים אותך מספיק, ובעיקר כאשר את באמת משקיעה ו עם הרבה רצון טוב.העניין הוא שהסימטריה של היחסים שלך איתן, קצת הלכה לאיבוד. זו לא אשמתך, והאמת היא שגם לא אשמתן, אלא היא נוצרה מכורח הנסיבות. אני לא יודע אם זה רק זה, אבל אחד הדברים שקורים למי שעוזב את משפחת המקור ויוצר משפחה חדשה, זה הידוק יחסים וצמידות שהיא כורח המציאות. זה עוד יותר כך, כאשר נולדים להם ילדים. אני יכול להבין שאת, כחברה טובה, מאבדת משהו ביחסים שהיו לכם, כי מעצם היותן בנות זוג לבעלים שלהן, יש להן פחות זמן. ועוד יותר כך כשיש להן ילדים. זה תהליך לא פשוט גם להורים, שהילדים מתרחקים מהם, וזה תהליך טבעי – של התרחקות ממשפחת המקור, ובניית משפחה גרעינית חדשה.יש הורים שמתקשים מאד עם זה, ולא מקלים על הילדים שלהם, ויש ילדים שמתקשים עם התהליך הזה, ולא מקלים על בני הזוג שלהם.ואת "רק" חברה, מבינה? – זה חלק מהתהליך הטבעי, והוא קצת בלתי צפוי. לכאורה. כי זה לא רק הזמן, זה גם כיוונים מחשבה, ובעיקר מיקוד מחשבה. אותך ואותן מעסיקים גם הדברים שעליהם היו היחסים שלכם מושתתים בעבר, אבל גם על דברים אחרים, ולפעמים בעוצמה משמעותית. מכאן, שהראש פנוי פחות להשקיע, ופחות לתת.מה עושים... באמת לא פשוט. אולי הנכון הוא לקבל את זה,להנמיך במשהו את הנתינה, ולכן אולי גם את האכזבה, שלך. במידה מסויימת זה אולי גם יחליש את ההרגשה של החברות הנשואות שלך שאת תלויה בהן. כן, אם תמתני במשהו את הנתינה שלך דווקא. אם תצהירי בזה שגם לך יש עולם שלך, וגם את עסוקה בעניינים שלך, ושבגלל זה, אם הציפיות שלך מהן נמוכות יותר, כי את "פחות צריכה", אז יותר קל להן להיות איתך בלי רגשי אשם.זה עניין מורכב, שמרית, והאיזונים בו הם באמת לא פשוטים. אני לא מציע לך לוותר על החברות. אבל אולי לא להכנע לחברות שדורשות ממך לתת באופן אסימטרי (כי לכאורה לך יותר זמן...), ואולי לשים גבולות בעדינות כשזה קורה, כי גם את עושה דברים, ועם זאת כן להיות יותר עם כאלו שיודעות לקבל ולומר תודה כשאת נותנת, גם אם אינן פנויות לתת באותה מידה. גם אמירת תודה כנה ולבבית, היא נתינה משמעותית.

אני מודה לך על התגובה,אני מבינה שזה לכאורה תהליך טבעי אבל ציינתי גם שזה לא רק חברות, אלא גם בני משפחה שזנחו אותי ושמו אותי בעדיפות אחרונה, למרות הנתינה שלי,זה תקף גם לדעתך למשפחה? כי כל החיים שלי ערך המשפחה היה ערך עליון, ועכשיו זה מתחיל להשתנות כי זה כבר המון המון שנים שאני קולטת ומתחילה לקלוט שמהצד השני אין שומע ואין עונה,הדבר היחידי שאולי צריך להחזיק אותי בקשר איתם זה בגלל שכשאתה מבוגר או חולה אז רק למשפחה שלך אמור להיות איכפת, הם אמורים לעזור, לאחרונה שמעתי על איזה גבר מבוגר שאין לו אף אחד גר לבד, חולה המחלה קשה, ומידי פעם אמא של הילדה שלו לוקחת אותו לבית החולים, יש הרבה סיפורים כאלה, אבל שאלתי את עצמי אם בכלל למשפחה שלי יהיה איכפת כשאתקל במצב מאוד מאוד קשה יותר אפילו ממה שחוויתי עד היום, כי בינתיים זה הפוך.לא מעט הייתי בשנים האחרונות במצבים מאוד קשים ונאלצתי להתמודד איתם לבד בלי עזרה מצידם...או בכלל איכפתיות, מה עושים? סופגים?