העדר אושר: השוואה לכאבי גב

אני בת 35, נשואה 6 שנים, עם שני ילדים מדהימים, בני 4 ו- 1/2 שנה. הבעיה שלי היא שאני לא מסופקת דיי בחיי הנישואין. מבחינה מינית אני לא כל כך נמשכת אם כי לפעמים כן נהנית (ממש לא תמיד!), מבחינת בילוי משותף, אני יכולה לפעמים ליהנות עם בעלי, אבל מרגישה הרבה פעמים שאין לנו מספיק הווי וחיבור וצחוקים. יש שיתוף פעולה ותקשורת טובה סביב ענייני הבית, ואנחנו מדברים הרבה על העניינים של כל אחד מאיתנו בעבודה, יודעים אחד על השני המון. בנוסף אני מרגישה לאחרונה שיש לי תשוקה לא ממומשת לקיים קשר מיני- ואולי רומנטי- עם נשים,חשוב לומר שתמיד היה לי קשה ביחסים זוגיים, קשר היה מלווה עבורי בתחושות של חנק וספקות מתמידים. הבחירה שלי בבני זוג הייתה, כך נראה לי בדיעבד, מתוך המקום הזה של תחושת העול והמחויבות. כך, גם אם בחרתי בחירה חופשית לגמרי, היום בדיעבד לא ברור לי אם בחרתי בן זוג מהמקום האותנטי והנכון לי, וזה הגורם לקושי, או שאולי הבעיה שלי ביחסים מאפילה על היכולת ליהנות.כיום אני בקשר טוב עם בעלי בסה"כ. אנחנו מנהלים את הבית בצורה נעימה וטובה, תוך ששנינו עובדים קשה בעבודות חברתיות וגם נהנים מאד עם הילדים. נעים בבית, אבל בתוכי אני הרבה מהזמן חשה את הספקות והשאלות וההרגשה שאני רוצה להיות יותר מאוהבת וברורה לעצמי בקשר ושהעניין הזה מעיב על חיי. אגב הייתי בהמון טיפולם פסיכולוגיים שעזרו לי מאד לחיות יותר בשלום עם מה שיש, אבל לא להבין מה נכון לי. ואולי אני לא מעזה להבין שנכון לי להתגרש כי זה נורא מפחיד- הילדים ומה שהם יסבלו.. לפרק משפחה וכו'.לסיכום ניתן לומר שחיי הנישואין שלי סבירים ולפעמים אף טובים, עם עליות ומורדות ועם שאלות על הקושי הפנימי שלי בתוך קשר- שהיה הרבה לפני בן הזוג הזה. מתוך זה אני לא יודעת אם נכון לפרק חבילה.. או שעדיף להמשיך למצות כל אפשרות בתוך הקשר הזה, גם למעני וגם למען הילדים..אשמח לשמוע מחשבות,אם כי ברור לי שהשאלה עמומה ויש המון מה לדעת עוד כדי להבין..

גלי יקרה,
עוד לפני הכל, השאלה שלך היא שאלה שרבים שואלים אותה. עניתי פעם למישהי תשובה קצרה, שאולי כדאי שתקראי, ואשר קראתי לה:העדר אושר זה כמו כאב גב. קראי בבקשה, ואז חזרי לקרוא את ההמשך.בואי ונחזור לעניין שלנו: כתבת שהיית בהמון טיפולים פסיכולוגיים, שעזרו לך לחיות יותר בשלום עם מה שיש, וזה נפלא, אבל במקביל - לא עזרו לך להבין מה נכון לך. אבל כאשר את שוקלת מה נכון לך, את שואלת אם נכון לך להתגרש. אני מניח שבחלק נכבד מהטיפולים האלה, לא השאלה אם להתגרש או לא היתה השאלה, כך שאם את המינוח "נכון לך" את הופכת לשאלה אם להתגרש, את מצמצמת את כל ההצדקה הקיומית שלך (ואני מתכוון בזה ליכולת שלך להרגיש טוב, ולפחות עם מידה טובה של סיפוק ואושר), לנושא אחד. זה כנראה לא נכון.החיים של עכשיו נותנים לך משהו, אבל לא מספיק. זה נכון שאת צריכה להבין מה עוד יש, ומה עוד אפשר, וגם מה בדיוק את מקבלת בחיים הנוכחיים שלך, והרבה גם מה בדיוק את מונעת מעצמך, ומה זה עושה לך. כאן אנחנו נכנסים קצת לשאלות של כאב הגב: מה בדיוק כואב, ואיך יכאב פחות. הנטייה שלי היא לומר לך שיתכן שאת צריכה טיפול יותר, איך לומר, אינטליגנטי, פתוח, יצירתי. כדי לעזור לך קודם כל לראות את כל האפשרויות שאת יכולה להעלות על דעתך וללא פחד, ולאפשר לך להבין קודם כל מה טוב לך לו היית חיה לבדך. אחר-כך, להבין כמה חשובים לך הילדים והבעל, מבחינה רגשית, מה המקום שלהם ומה עושה לך, לטוב ולרע, ההקרבה של משהו מהטוב האישי שלך למענם. מתוך הדברים האלה, אולי תגיעי להשלמה עם מה שיש, ואולי תגיעי לדרכים שישלימו עוד הבטים באושר האישי שלך, או כאלו שיקחו אותך למקום אחר. קשה לעשות זאת בלי לפתוח את הכל לשאלות לדיון ולמחשבה, עוד הרבה לפני קבלת החלטות.