פנטזיות וזוגיות: איך לאסוף את עצמך

היי,אני בת 20, הכרתי מישהו בן 26.יצאנו פעמיים וממש נדלקתי עליו.. אני מרגישה שגם הוא בעניין שלי. אבל הבעיה שלי שאני לוקחת את הדברים קשה מדי ורחוק מדי ולא מצליחה להשתלט על זה..ז"א שאני עכשיו מחפשת עבודה ועד עכשיו הייתי בטוחה שאעבוד בעבודה מועדפת בחקלאות שזה בצפון הרחוק ואצטרך לגור שם, שנינו גרים במרכז, אז זה גורם לי לחשוב : מה? אני אראה אותו רק בסופי שבוע? זה קצת מדי, אז עדיף לי לעבוד בעבודה קרובה יותר למרכז.או שאני חושבת שאולי אכיר בעבודה איזה מישהו ובגלל שאני עם הבחור רק בתחילת הקשר אז אולי אם אני אכיר מישהו חדש עכשיו זה יהרוס את מה שהתחלנו לבנות..או שבפעם האחרונה (הפגישה השנייה) שנפגשנו מרוב שהייתי בעניין שלו אז במקום להראות עניין , מתוך מנגנון הגנה, דווקא שידרתי מאוד סגירות כי חששתי להראות יותר מדי התלהבות..ואני מרגישה שאני מגזימה!מתכננת את העתיד שלי ומכניסה אותו לשיקולים בלי שהוא אפילו ידע ובלי שאנחנו בכלל יודעים לאן זה הולך..ואני לא יודעת מה לעשות. כי מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה לא נכון ואני צריכה לתכנן את החיים שלי נקייה משיקולים שקשורים אליו, ומצד שני אם עכשיו כן אלך לדוגמא לעבודה מועדפת במקום רחוק מהבית אני ארגיש חצויה ולא ממש מתמסרת לחוויה.. מה אני אמורה לעשות עם התחושות האלה?

ריקי יקרה,
נכון שאת "רצה מהר מדי" עם הפנטזיות, עם התכנון, עם שיקולים שאת חושבת שהם נמהרים מדי מכדי לפעול לפיהם לפני שאת יודעת יותר. והיפה במה שיש בך הוא שאת יודעת את זה. לכן את נזהרת, אבל באופן טבעי, עדיין חוששת שאת מפסידה משהו מאותה פנטזיה. כשאת מרגישה שאת מגזימה, אז את באמת מגזימה. הרשי לבקרה שלך לעצור מדי פעם, כי הבקרה הזו נכונה. הפחד שלך הוא אולי שמא את מפסידה משהו חשוב. אולי, אבל כפי שאת מבינה - עם סיכוי נמוך שזה באמת כך (הרי נפגשתם רק פעמיים). אחרת לא היית מרגישה שאת מגזימה. הרשי לעצמך את שני הדברים: גם לחשוב על ה"אילו", וגם לשמור לעצמך את זכות הבקרה העצמית. שניהם טובים וחשובים, ואולי את מבינה בעצמך שאת צריכה,במקביל, לתת קצת יותר מקום לבקרה העצמית. ובדרך כלל זה משהו שהולך ומתחזק עם הזמן.אגב, את הולכת לעבודה מועדפת כדי להשיג בעזרתה משהו, בנוסף לחוויות עצמן. אני מניח. אולי אפשרות של טיול, אולי כסף הכרחי ללימודים. מה שאני אומר בזה הוא שאת צריכה גם לקחת בחשבון את חשיבות האלטרנטיבה (ובזה אני מתכוון לעבודה בצפון). אם היא לא חשובה, קל יותר לוותר עליה, אם היא חשובה קשה יותר. אני יודע שאת מבינה את זה, אבל רק רציתי להבהיר.

תודה על תגובתך.האם לדעתך אני צריכה לשתף אותו בשיקולים שלי? כדי לדעת אם העובדה שאני הולכת להיות רחוקה ובקרבת בנים שונים תפריע לו .או שזה גם- מלחיץ מדי ומוקדם מדי?היחסים ביננו טובים, אנחנו מדברים בערך מדי יום בהודעות, פעם אני מתחילה שיחות ופעם הוא ויש הרגשה שמשהו טוב קורה ביננו.. ועם זאת הקרבה עוד לא גדולה מספיק כיאה לאחרי דייט שני.

ריקי יקרה,
כן. זה קצת מוקדם. כי לומר שזה מפריע לו, גם עבורו זה מחייב מאד. כי אם הוא יבקש ממך שלא לעשות זאת, הוא מחייב את עצמו לפצות אותך על המחיר שתשלמי וההשקעה שלך בו שיהיו גדולים מאד. זה התחייבות להרבה פיצוי, ולכן זה מוקדם. ולומר לך שזה לא מפריע לו, גם כן נשמע לא טוב, ולכן אולי עדיף לא לשאול כרגע. אלא אם הוא באמת יודע לשים את הכל בפרופורציה המתאימה, ולומר לך את מה שאני אומר לך, ושההגיון שלך אומר לך, שכל דבר בעיתו, ומבלי שתחשבי שזה סימן שהוא לא מעוניין.

האמת שאני יודעת שאתה צודק , אבל אני מרגישה שאני רוצה לעורר אותו. הוא מראה עניין אבל לאט ומנומס מדי.. אני רוצה לראות יותר תשוקה וחוסר גבולות מצדו.. איך אעורר אותו ? או ששוב אני מקדימה את המאוחר ?

ריקי יקרה,
במקום תשובה, אולי אשאל אותך ברשותך שתי שאלות:האחת: אתם מכירים רק שתי פגישות, ואולי כבר שלוש. אתם בתחילת הדרך, ויש עוד המון שאת עדיין לא יודעת עליו. איך את תרגישי כלפיו אם הוא יבקש ממך להשאר באזור מגוריו ולוותר על הכיוון שבחרת, כדי לתת צ'אנס לקשר, וכי הוא מעוניין, ובעוד חודש או חודשיים את תגלי (את!), שבעצם הוא לא מתאים לך?או להפך (השאלה השניה): איך היית מרגישה אם בשלב הנוכחי של ההכרות שלכם לא את היית אמורה לשנות תוכניות, אלא הוא היה אמור לנסוע בעוד חודש לשלושה חודשים לטיול גדול, והיית מבקשת ממנו שיישאר למענך, כדי לבסס את הקשר, ולאחר חודשיים, לאחר שאת הטיול מסיבות שונות הוא כבר לא יוכל לממש (ואולי לעולם לא כטיול צעירים בסגנון הזה), את מגלה (שוב, את!), שבעצם הוא לא מתאים לך, והיית רוצה להיפרד?

ושוב! מסכימה איתך מאוד. ומבינה את ההגיון מאחורי התשובות שלך.תודה. הן מרסנות אותי ומדליקות את הצד ההגיוני אצלי בראש שמנסה להלחם בצד חסר הסבלנות.אבל אגיד לך דבר כזה, היום יצאנו בפעם השלישית.. והבנתי מה בדיוק קשה לי איתו.. הוא לא נחשף. הוא תמיד חותך את הדייטים, ז"א לדוגמא אחרי שלוש שעות יחד שמבחינתי להשאר עוד קצת כשנפרצים המחסומים מעייפות הוא מפהק ומכריע ב" נזוז? " ,הוא לא ממש חושף את עצמו, תמיד רוצה שהדייטים יהיו במקומות המוניים ואף פעם לא אצלו בבית למרות שיש לו דירה לבד (ואני גרה עם ההורים), הוא מספר על עצמו דברים כלליים מדי, על חוויות מגיל ילדות ובאופן כללי לוקח את רוב הדברים בצחוק ולא ממש נכנס לעומק של הדברים ברצינות. גם בהודעות שהוא שולח הוא מתנסח עם המון סמיילים ומשהו מאוד יפה ונקי ולא חשוף.. הצעתי לו שבפעם הבאה נשב אצלו והוא הציע שבמקום זאת נלך יחד לסרט בקולנוע, שוב, מקום המוני ולא מקרב..וזה מה שקשה לי.. כי כל הגישה שלו לא מקדמת אותנו לקירבה. אנחנו בדייט השלישי וכביכול אמורים להרגיש קרובים יותר, אבל אני לא מרגישה שאני מכירה אותו יותר מדי.. כאילו נשארנו באותו מקום. מבחינתי לפחות. וכך אני גם לא יכולה להחליט עדיין אם כואב לי להיות רחוקה ממנו כשאהיה בצפון בעבודה מועדפת או שגם ככה אני לא רוצה אותו.. מבחינתי הוא נשאר סוג של תעלומה, הבחור מהדייטים ולא מישהו קרוב יותר אליי..ולכן אני כל כך חסרת סבלנות, כי אולי אני מרגישה שאני צריכה לאזן יחסית לאיטיות שלו..אז מה לעשות? פשוט להמשיך לחכות בסבלנות..? אני מרגישה שזה הופך אותי לעצבנית וחסרת סבלנות כלפיו.. ואז הורס לנו את הסיכויים הקיימים גם ככה

ריקי יקרה,
אולי הוא לא רוצה להתקרב יותר. אני לא יכול לדעת. ואולי את צריכה להיות סבלנית, ולהתאים את עצמך אליו כי זה הקצב שלו. אפילו אם זה בלית ברירה. אבל השאלה הראשונה שלך היתה אם לוותר על הנסיעה לצפון, והנה את רואה, בשל חוסר הבהירות שבו את נמצאת, עד כמה זה מוקדם מכדי לדעת.