דיאלוג משפחתי: טיפים להתמודדות

כאשר הבת שלי באה ושואלת שאלה כלשהי להתייעצות (כללית, לא מופנית לאחד מאיתנו) ואשתי עונה לה, ואח"כ אני רוצה לומר לה מה דעתי, אשתי מתעצבנת ואומרת שאני מתערב ביחסים שלה עם בתנו, ושאני מרגיש צורך להתערב בכל דבר.נסיתי להסביר לה שזה לא מצב שבו הבת באה ושואלת אותה שאלה אישית, ואם היא שאלה זאת "בפורום פתוח" אז היא תשמח לקבל כמה דעות, אבל אשתי חושבת שזה יוצא שאנחנו לא מדברים ב"חזית אחידה".נראה לי שאשתי סובלת מחוסר ביטחון, ואני מבין זאת, אבל מפריע לי שאני לא יכול לומר לבתי את דעתי, בכל מני סוגיות.מה דעתך?

שכחתי לכתוב שאנחנו בשנות ה40 המוקדמות והבת בת 14. יש לנו בן נוסף בן 10

גד יקר,
אתה צודק, כי אם כך, ברגע שאשתך עונה ראשונה, אתה כבר לא יכול אלא לתמוך בה, כך לפי אשתך. הרבה תלוי ביכולת שלה, של הבת, להכיל דברים, להפנים ולשמור על שני דיאלוגים שונים במקביל, אחרת. ככל שתתבגר, כך יהיה קל יותר:אם לאשתך אין היכולת לשאת דעה אחרת אל מול הבת, ואם הבת בוגרת מספיק כדי שתוכל לנהל איתה דיאלוג שקט, שלא בא כדי להתנגד אשתך, אלא כזה שבו אתה גם מביע את דעתך ונותן לה את שיקול הדעת, כולל כזה שבו היא תוכל להחליט לקבל את דעתה של אמה מבלי שזה יפגע בך, וכזה שבו היא תשמע אותך מבלי להתריס את מה שאתה אמרת כנגד אמה. אם יש לך ולה את כל אלה, תוכל אולי לשמור על איפוק בנוכחות אמה, ולדבר איתה בהזדמנות שתהיו שניכם לבד, בשקט, כאשר אתה חושב שהנושא חשוב או שהפתיחות חשובה.ועם אשתך, שאל אותה אם היא מוכנה שלפעמים אתה תהיה זה שידבר ראשון, כדי שלא ייצא ש"חזית אחידה" תהיה בהכרח ותמיד החזית שלה. בדוק איתה את האפשרות הזו.