הסתרת רגשות בזוגיות: מתי זה נכון?

בעלי ואני יחד כבר 15 שנה, אנחנו כרגע בני 35. עד כה היחסים ביננו היו מאוד טובים: התקשורת ביננו היתה מיוחדת ולא משנה על מה לא הסכמנו או התווכחנו, תמיד היינו פותרים את זה ולא נשארים עם מועקות בלב. אנחנו תמיד זכרנו להעריך ולכבד אחד את השני לא משנה מה, וב- 10 אצבעותינו הצלחנו לבנות לעצמנו את החיים שרצינו . אפילו לפני ההחלטה להביא ילד נוסף (בעלי הוא ששכנע אותי..) הוא אמר לי - זהו יש לי כל מה שרציתי להגיע אליו בחיים, מכאן אפשר רק לעלות....שמתי לב שבחודשיים-שלושה האחרונים הוא נעשה חסר סבלנות כלפי הילדים ופחות קשוב אלי, ניסיתי לדובב אותו בנושא כמה פעמים אבל ללא הועיל. הוא תמיד היה אומר שהוא פשוט עייף ושהכל בסדר... עד שלפני כשלושה שבועות פתחתי איתו שיחה רצינית בנושא ואמרתי לו שאני מרגישה שמשהו לא בסדר...ואז הוא פשוט אמר לי: אני מרגיש בחודשים האחרונים כמו בתהום- רע לי עם הלוגיסטיקה שבהגעה לעבודה,המצב רוח שלי תמיד נורא,אין לי סבלנות לילדים ואלייך- והכי גרוע- אני מרגיש שהרגשות שלי אלייך השתנו, אני לא בטוח שהם ישתנו אבל אני בבלגן רציני בראש שלי לכן קשה לי להגיד מה אני מרגיש. אני לא בטוח שאני רוצה את כל זה... את החבילה הזאת שנקראת 'את והילדים' ...אני הייתי בשוק. כי ממש נפגעתי - הרי אנחנו תמיד חלקנו ודיברנו על הכל, אז לפני שזה הידרדר- למה לא פנית אלי? ובנוסף, הוא גם אמר שהוא לא בטוח שהוא רוצה לעבוד על זה ...אי אפשר לתאר כמה שהרגשתי נורא , הוא אמר שהוא לא רוצה לעזוב את הבית שהוא פשוט צריך לסדר את המחשבות בראש ואז נראה מה עושים...אחרי כמה נסיונות להרים לעצמי את האגו, כמה ימים של 'לעשות לו דווקא' ואפילו להתחנף פתאום שמתי לב שכנראה הוא עובר סוג של משבר- זה בכלל לא קשור אלי או לילדים, שמתי לב שהוא פשוט בדיכאון, אולי משבר גיל השלושים - עד עכשיו רצנו להשיג מלא מטרות בחיים ופתאום הגענו לזה אז מה עושים? מין תחושת ריקנות אחרי המון מרוצים...ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני נותנת לו ספייס שאני לא כועסת ושאני על תקן חברתו הטובה ביותר בלבד, שיחררתי אותו מרוב המחוייבויות בבית ואמרתי לו שאם אין לא מצב רוח כשהוא בא מהעבודה אז הוא יכול פשוט ללכת ל'פינה הפרטית' שלו מבלי לתת לנו דין וחשבון- אני אסתדר. אני לוקחת בחשבון שאולי יצא מהדיכאון אבל עדיין ירגיש שהוא כבר לא אוהב אותי אבל שקודם כל יטפל בעצמו. הוא לא מוכן לשמוע על פסיכולוג או משהו כזה , אני מקווה שהזמן יעשה את שלו...בינתיים שמתי לב שימי חול עלה לא מאז מעט המצב רוח - ובסופי שבוע הוא פשוט פורח. נהייתה לנו אווירה טובה מאוד בבית - על פניו נראה שאנחנו בדרך למעלה.השאלה היא כזו:1.האם זיהיתי ופעלתי נכון?2.האם אני צריכה לתחום את זה בזמן, אני אמרתי לו שאחרי שיצא מכל המצב הזה הוא חייב לומר לי - אני לא רוצה שסתם נזרום עם זה... אם יש בעיות בזוגיות מבחינתו או לא אני צריכה לדעת.. לא?

נטלי יקרה,
לפעמים עובר משהו על אחד מבני הזוג, והוא מעדיף להשאיר את הדברים אצל עצמו. לפעמים זה מוצדק, ולפעמים לא. לפעמים הוא יכול לחשוב, למשל, שהוא רוצה לשמור על התדמית שלו בעינייך כגבר היציב נפשית והמוצלח, וחושש שהתקף חרדה או סיבה אחרת לחוסר יציבות, יגרום לך לבטוח בו פחות, והוא לא רוצה שזה יקרה, עד שהוא יפתור את הדברים בינו לבינו. למרות שלכאורה זוגיות אמורה להיות עם פתיחות מירבית ועם ביטחון משני הצדדים שהצד השני יקבל את הכל, כי זוגיות זה לנצח, פעמים רבות זה לא תמיד כך, ובאמת חוסר ביטחון או חוסר יכולת או חולשות של צד אחד כן משפיעים על הצד השני. אז אולי באמת עשית את הדבר הנכון, נתת לו מרחב להתאושש ולשנות, ואם אתם בכיוון הנכון, והאוירה טובה, ואתם נראים בדרך למעלה, אז זה כנראה הסימן הכי טוב שהדברים עובדים. ולפעמים זה באמת הדבר הנכון, במקום המאמץ "לדעת" הכל.

תודה רבה לך על תשובתך המהירה והמעמיקה!יש משהו נוסף שעלה, ידידה שחזרה לחייו לפני כמה חודשים - הוא סיפר לי שהיתה לו תחושה שיש לו רגשות אליה וזה עבר, וכנראה שהוא חשב את זה בגלל המצב הנפשי בו הוא נמצא. בנוסף הוא התוודה שלפני שסיפר את כל מה שהוא מרגיש וכו' (עוד לפני שידעתי על כל המצב) הוא אפילו נפגש איתה לקפה מאחורי גבי ולא היה בינהם כלום כי זה היה לאחר שהגיע למסקנה שאין בינהם כלום.אחד הדברים שמקשים עלי לעבור הלאה ולתת לו ספייס זה שאני הייתי צריכה להסביר לו הרבה פעמים למה המינימום שאני מבקשת זה שינתק איתה את הקשר, הוא טוען שמאז שאהעניין ביני לבינו נפתח (מה שכתבתי בתכתובהת הקודמת) הוא לא דיבר איתה בכלל, אבל נורא פוגע בי שהוא אומר שהיא היתה בשבילו כמו מפלט - הרי אני והוא היינו חברים כל כך טובים.מחלתי על כבודי כל כך בזה שאני לא רבה איתו ומאשימה אותו בחוסר התקשרות שגרם לריחוק, שהחלטתי לתת לו ספייס שיפתור את הבעיות שלי ואני אשב ואחכה לו, ומה בסך הכל אני ביקשתי..? משהו נורא ברור מאליו...איך אני יכולה לנטרל את ההרגשות האלה שלי? כי זה נורא מקשה עלי לשחרר..אודה על תשובתך

נטלי יקרה,
כפי שכתבתי לך, דברים שונים יכולים להשפיע עליו. הוא החליט, וזה חשוב. אלא שבאיזה שהוא מקום, קצת איבדת אמון, וזה מה שמקשה. האם תצליחי לבדך "לנטרל את ההרגשות האלה", ואולי, אם לא לנטרל אז לפחות להחליש אותם מספיק? - יכול להיות. זה לוקח זמן. אם את מרגישה שזה קשה לך, ושזה עלול להזיק לקשר הזוגי שאת רוצה, חשבי על יעוץ, פרטני או זוגי, כדי לפתור את הדברים בינך לבינך או בינך לבינו. על פי בחירתך. קחי בחשבון שביעוץ זוגי יצופו בתחילה מחדש דברים שיהיו לכם לא קלים להעלות, ושאולי לחלקם כבר הינחתם והמשכתם הלאה. זה יהיה אולי עם עוצמות נמוכות פחות בתהליך של יעוץ הפרטני, והפתרון הסופי אולי יהיה מעמיק פחות, אבל גם מסוכן פחות לזוגיות (אלא אם אתם מחייבים את עצמכם מראש שלא להפסיק את תהליך היעוץ למרות הקשיים שיהיו בהתחלה, עד לסיום הנכון של התהליך).