הסתרת חולשות בזוגיות

לאחרונה גיליתי שבן זוגי שיקר
לי במספר מקרים. בכל פעם כזו עימתתי אותו עם השקר, הוא הכחיש בהתחלה וכשהבין שאי אפשר להכחיש, התנצל והבטיח שמעכשיו זה לא יקרה.השקרים הם בענייני כספים בעיקר, חלקם גם בענייני שיחות עם נשים שהוא מכחיש בתוקף שהיה לו קשר עימן (כמו למשל שיחות עם איזושהי ידידה מהעבר, כביכול. עם מישהי שלדבריו עזר לה במשבר זוגיות וכמו כן מצאתי בטלפון שלו אישה השמורה בזכרון כגבר שלטענתו הוא לא זוכר מייהי ובמה מדובר אלא שהדבר נעשה בעבר. ועוד...).אלא שעברנו לאחרונה מספר מקרים כאלה ומן הסתם הדבר חוזר על עצמו.לאחר שלא נותרה לי ברירה, עזבתי את הבית בינתיים לא החלטתי לאיזו תקופה. העניין הוא שמצד אחד הוא לא מפסיק לבכות ולהתנצל. אני יודעת שהדברים לא נאמרים במכוון אלא יותר מתוך בושה או רצון לגונן עליי, ומפחד מהתגובות שלי.כפסימיסטית מטבעי, אני בספק אם הדבר ישתנה כיון שזה כנראה חלק מהאישיות שלו ולא נראה לי שהוא יכול להימנע מכך. כרגע המצב הוא לתת לו את ה"בום" של להבין מה הוא מפסיד.מניסיונך, האם קיים סיכוי כלשהו לשינוי?האם אדם שמשקר כמה וכמה פעמים באמת יכול להפסיק? בהנחה שהדברים לא נעשים בכוונה ומתוך רצון אלא יותר כדבר בלתי נשלט.תודה מראש.

אבודה יקרה,
מצד אחד, כולנו שקרנים במידה כזו או אחרת, ובעיקר כאשר אנחנו רוצים להימנע מאי נעימות (כולל שקרים לבנים, כמו "מה איתך, התסרוקת שלך נראית נפלא!"). מקרים שאינם פתולוגים מתחזקים בכל זאת כאשר האינטגריטי של אנשים (היושרה שלהם) לא מאד חזקה, בעיקר כאשר הם חלשים ונסחפים אחר פיתויים קטנים, ומתקשים אחר-כך להודות בהם כדי שלא להתעמת. כנראה שזה המצב איתו. הבעיה היא לא השקרים שלו, אלא החולשה שלו להתפתות במקומות שהוא אמור להיות יציב יותר ואמין יותר. מכאן גם, אגב, שההסתרות לא נעשות כדי לגונן עליך, אלא על עצמו. אבל כן, מפחד התגובות שלך. ויש כאן שיווי משקל בין מידת החולשה והכניעה לפיתויים (וכשהם קטנים... איך לומר? לכל אחד יש חולשות קטנות), לבין עוצמת התגובות. כאשר תגובות יוצאות מפרופורציה והן חריפות מאד, הנטייה של הצד השני להסתיר את החולשות שלהם גדולה יותר. כך שאני לא יודע אם את מגיבה באופן חריף מדי, כי אני לא מכיר את הפרטים. אבל את צריכה לקחת בחשבון שיש לו חולשות, ולהחליט אם את מוכנה לקבל אותן, ולעזור לו לשנות חלק בהדרגה, או לא.