הספינה טובעת: מה לעשות?

אני ובעלי נשואים 6 שניםהוא בן 36 ואני בת 26.יש לנו2 ילדים (בן 5 ובן 5 חודשים).אני מבריאה מסרטן סוג קל יחסית כשנתיים וחצי.אחרי 3 חודשי היכרות כבר הייתי בהריון.הוא היה מאוד לחוץ על ילד.אחרי שנה כבר קנינו דירה הוא עבד במקום מכובד והרוויח יפה.גם לי יש עבודה קבועה(7 שנים) עם תנאים טובים.בנוסף אני תופרת מהבית אני סיימתי לימודי חוץ בעיצוב אופנה, אבל כבר שנה וחצי בעלי עצמאי ולא ממש הולך לו.הוצאתי מחסכון אישי שלי מעל 150000 ש"ח שנה שעברה.הוא לקח כבר שתי הלוואות וזה לא נגמר.הוא לא מבין שצריך לוותר כי לא הולך לו.כל פעם שמגיע זמן לשלם כל ההוצאות אני מוצאת פתרונות ושוברת את הראש איך להיסתדר כלכלית כי אני מפחדת מהחזר משכנתא ושלא נוכל לשלם גן.אני מתחילה להגיד לו שבועיים קודם שאנו לא מצליחים לעמוד בהוצאות, אבל הוא מתעלם.יש לנו אוטו מפואר שעולה כ 3000 ש"ח בחודש (דלק.הלוואה,ביטוח) הוא עובד עם אוטו השני ואני לא נוהגת אז משתמש בו רק בבוקר לשים ילדים בגן ויום שישי בלבד.בנוסף מטלות של הבית רק עליי.המון בישולים,טיפול בילדים רק עליי, הנהלת חשבונות שלו עליי.אין ריגושים (לא נשיקות לא חיבוקים לא חגים ולא מתנות, יחסי מין מיוזמתו כי לי לא בא עליו בגלל המצב)לא יוצאים כמעט, רק אחרי ריב או כמעט בכוח.הוא לא רוצה וגם אם יוצאים אז רק אני אמורה לשלם כי אני רציתי לצאת.יש לנו חשבונות נפרדים אני משלמת חלק מהוצאות שלנו וחלק הוא.אני לא מרוויחה מספיק בשביל לשלם 2 גנים פרטיים משכנתא, מיסים ואוכל(הוא אוכל המון והשמין כ 30 קילו מאז שאנו יחד.ואני השמנתי 36 בהריון ראשון והורדתי והריון שני 18 וגם כבר הורדתי).אני בקושי אוכלת בבית.יש המון כביסה והמון מטלות בבית ותוך כדי זה אני גם מספיקה לתפור ולעבוד במשרה מלאה. ניסיתי לדבר זה לא עוזר הוא אומר שאני בכיינית, ניסיתי ללכת עם הילדים הוא מתכנן שנחזור משתנה לשבועיים ושוב אותו דבר.לי אין תחביבים וזמן לעצמי ולחברות, אבל הוא מגיעה מעבודה משחק במחשב או הולך לחבר וגם כל יום שישי הוא משחק טניס ואז הולך לחבר עד 2-3 בלילה ואז יושן כמעט כל השבת.טיפול זוגי לא בא אצלו בחשבון כי לטענתו זה למפגרים ולנו יש משפחה טובה.לחברים הוא תמיד אומר כמה אוהב אותי ואיזה אישה אני ושהוא זכה, אבל לי הוא לא אומר רק כשישתה וזה נדיר.אפילו שחזרתי מניתוח הסרטן (זה בצוואר) לא יכולתי להחזיק ראש 10 דקות רציפות עדיין לא עזר לי והתמודדתי לבד.אין לו משפחה בארך ולי יש רק אמא ואבא מאוד צעירים 43 ו45 ויש להם חיים פעילים משלהם אז אין הרבה עזרה ועזרה כללית כלל לא בא בחשבון.הוא לא מקדיש זמן לילדים כלל ועל הקטן הוא אומר לי כשיש מריבה בינינו שהוא לא רצוי ורק אני רציתי (נכנסתי להריון עם התקן אחרי ששנה לפני נכנסתי עם גלולות ועשיתי הפלה וסבלתי מזה).מה אני עושה? אין לי יותר כוחות.אני חושבת שיהיה לי יותר קל לבד וגם פחות הוצאות.איך אני יכולה לשפר את המצב. אני רוצה אהבה וריגושים, שיעריך אותי ויגיד לי זאת, שיפסיק להיות אדיש ושיעזור לי במטלות בסיסיות.אני כל כך מפחדת ממצב הבריאותי ובטוחה של מה שקרה לי זה על רקע נפשי.אני מפחדת להשאיר ילדים ללא אבא, אבל מצד שני לא יכולה לסבול יותר, ובנוסף אני מאוד מרחמת עליו כי בסה"כ הוא עובד מאוד קשה 12-15 שעות ביום,מצד שני גם היום שלי מתחיל ב 4:30 בבוקר ומסתיים ב 23:00 בלילה ללא מנוחה כלל.תודה מראש וסליחה על האורך

קרין יקרה,
אתם חיים הרבה מעבר ליכולת שלכם, והוא ממשיך לקחת סיכונים עסקיים שמפסידים. ליעוץ זוגי הוא לא רוצה ללכת. אם כך, יש לך אכן שתי אפשרויות – האחת, שהוא ייקח יעוץ עסקי, או מאמן עסקי, או יועץ לכלכלת משפחה או משהו אחר הקשור לכלכלה ולעסקים, שבעלך יהיה מוכן להקשיב לו וללמוד – גם איך לקחת סיכונים מחושבים יותר, וגם מה לעשות ומה לא, והיכן לצמצם בהוצאות. או – כפי שאת כתבת, להציל את עצמך ואת ילדייך מהספינה הטובעת, אם את מאמינה שהיא אכן טובעת.