המלצות מפורום סטארמד לייעוץ זוגי

שלום רב.
..אני בת 24, בזוגיות עם בן זוגי כבר 8 שנים+ (כן כן מגיל 15) מתוכם גרים יחד כמעט 3 שנים...העניין הוא כזה....אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו, לא רואה את עצמי מתחתנת איתו, קשה לי להתמודד עם פרידה מכיוון שיש לנו חיים משותפים לכל דבר, מבחינתי פרידה ממנו זה שינוי החיים שלי והשם יודע לאן זה יקח אותי.אני כל כך מפחדת ומבולבלת, אובדת עצות, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך אפשר לעזוב זוגיות של כל כך הרבה שנים, אהבת ילדות שכנראה מיצתה את עצמה, אני מפחדת לעשות טעות ולהצטער אך מצד שני מפחדת להתחתן ולהרגיש תחושת פספוס והחמצה.אנחנו מאוד שונים אחד מהשנייה מכל הבחינות, התקשורת ביננו לא טובה עד כדי כך שאין לנו שום נושא שיחה משותף חוץ משיחות חולין על הא ועל דא...המחשבה על פרידה מבעתת אותי, אני לא חושבת שיש לי את הכוחות להתמודד עם זה...עבורי המצב שלנו הוא כמו זוג נשוי לכל דבר שיש לו חיים יחד רק שאין אצלנו את ההליך של הגירושין כמו ברבנות...חוץ מזה זה יהיה קשה באותה מידה כמו גירושין.ההרגל הזה, הנוחיות הזו שאני נמצאת בה, השקט, המקום המוכר, הידוע, הלא מפחיד...מצד אחד נותנים לי הרבה שלווה וביטחון שאני זקוקה לה כל כך..אני סטודנטית לקראת סיום התואר ולא יודעת לאן יקחו אותי החיים בלעדיו...מצד אחד לא רוצה להתחתן איתו, מצד שני למשוך עוד את הקשר...עד מתי?אני חושבת ש8 שנים+ איתו זה די והותר...ואם הייתי כל כך בטוחה שאני רוצה להתחתן זה כבר היה צריך לקרות...השאלה שלי היא איך מקבלים החלטה, מה עושים, כל כך קשה לי.....זה כל כך מסובך ומורכב...התשובה הטיפוסית של אנשים סביבי היא "תעשי את זה עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי"...אני מפחדת שהלבטים שעולים לי מהלב ומהראש הם מעין איתות שמשהו כאן לא בסדר, אך בכל זאת אני ממשיכה וממשיכה...מושכת ומושכת את החבל...והוא מבחינתו הכל בסדר...להתחתן מצידו מחר אפילו...הבעיה פה זו אני...מה עושים? איך אני אקח החלטה בצורה מושכלת שלא אצטער עליה אחר כך, שלא אצטער על מעשיי.........אומרים"אם יש ספק אז אין ספק"מה אתה מציע לי לעשות?תודה...

לי יקרה,
המכתב שלך היה מוכר לי, וכמה יעיל החיפוש בפורום סטארמד המצוי אצלי באתראפשר לראות לפי הקלות שבה מצאתי אתמכתבה של שני מלפני כחודש וחצי(שלך???). הוא כל כך דומה לשלך, כך שיתכן שזו אכן את שכתבה אותו אלי, ותמצאי שם גם את תשובתי נכונה למה שהיה אז. אלא שבין אם את היא אותה שני ובין אם לאו, את כותבת הפעם על צעד אחד קדימה: החלטת שזה לא מתאים לך. מה עושים?מצד אחד, יתכן שמה שאת מרגישה עכשיו, תרגישי גם בזוגיות הטובה הבאה, לאחר שש או שבע שנות נישואים (כדאי אולי שתקראי גם מאמר שלי "העדר אושר הוא כמו כאב גב"). מצד שני, מצבך בכל זאת יהיה אחר, כי יהיו לך יותר התנסויות בדרך, ותוכלי להיות, אולי, יותר שלמה עם החלטה שתעשי. נדמה לי, בכל זאת, שב"סטייט אוף מיינד" שלך עכשיו את לא בשלה לנישואים איתו. הראש שלך טרוד וימשיך להיות טרוד עוד זמן רב בתחושת ההחמצה שמעסיקה אותך, ושאולי החיים יכולים לזמן לך משהו יותר טוב, או לפחות קצת נסיון והתנסות וריגושים שחסרים לך לפני התמסדות קבועה. אלא שאת צריכה כוח. הדרך הסטנדרטית לאסוף כוח כזה היא דרך חברים, חברות ובני משפחה. במקרה שלך, היות שאתם כל כך הרבה זמן ביחד, אני לא בטוח שתמצאי בהם שותפים לתחושות שלך, ואולי הם יהיו דווקא כוח נגדי. חשבי על טיפול פרטני, שיעזור לך אולי לא רק להתמודד עם עצמך ועם רגשי האשם ועם האבל שלך, אלא גם לאסוף נכון יותר את החברים והמשפחה שסביבך כמקור תמיכה ולא כמקור התנגדות.