המאבק בין רגש להגיון בזוגיות

שלום
שוב ד"ר,אתה פשוט מדהים!!!! אתה עונה מהר לשאלות של אנשים שהרי זמן תגובתך מאד חשובה להם. אתה עונה לעניין ולא מקצר בלכתוב תשובה מפורטת שלא משאירה כמעט סימני שאלה. אני כל כך נהנת לקרוא את התשובות שלך. התחום מעניין אותי ואני לומדת המון.השאלה שלי היא כזו:אני מחשיבה את עצמי בחורה מאד חכמה (סליחה על חוסר הצניעות, אבל פה הכל מותר) ואני יודעת לנתח מצבים מעולה. כשחברות שלי שואלות שאלות ומתייעצות איתי אני מרגישה כמעט כמוך :)אבל כשזה קשור אלי..... פשוט מקרה עצוב :(נכנסתי לקשר עם מישהו בגילי (28). היינו ביחד שנה בסך הכללי. אך לא תמיד היינו זוג. למעשה, נפרדנו וחזרנו כמה פעמים.ובדיוק על זה אני רוצה לדבר איתך. אני התאהבתי בבחור הזה. אך דברים לא הסתדרו. הוא לא נתן לי להתקרב. תמיד שהתקרבנו באמת - הוא התרחק וגם לקשר להדרדר. ואז זה גרם לי להפרד ממנו. כל פעם שניפרדנו, התחלקתי לחלק הרציונלי והרגשי. הרציונל ידע שצריך להפרד וכמו שזה עכשיו זה פשוט לא יכול לעבוד וזה לא מה שאני מחפשת. הרגש התחיל להתחרט שניפרדנו, התגעגע ורצה לחזור. החלק הריגשי פשוט התחיל אפילו להאשים את עצמו בפרידה ושאולי הייתי צריכה לעשות X ולא Y ואז זה היה עובד.כמובן שעם מחשבות כאלה, חזרתי אליו. זה לא היה קל לחזור אליו כי הוא לא ישר שיתף פעולה אבל בסוף זה עבד. (אני יודעת שזה עלול להשמע חולני, לצערי).וכך למעשה קרה 4 פעמים. ניפרדתי ממנו ---> הרציונל הבין שזה הכי הגיוני ונכון, הרגש התגעגע , האשים את עצמו ורצה לחזור ---> חזרתי אליו.ומה? לפני חודש וחצי הוא זה שחזר אלי פעם ראשונה, הבטיח להשתנות, וזה הצליח חודש. הייתי הכי מאושרת שיש. הוא ממש השתנה לטובה. אבל אחרי חודש זה דעך , ואחרי שבוע זה שוב עבר את הגבול וניפרדתי ממנו. מאז הפרידה עברו שבועיים ושוב אותו סרט!!!!! ואפילו יותר גרוע, בגלל החודש המעולה שהיה לנו. אני עכשיו למעשה יותר מתגעגעת וניזכרת בשברים הטובים שהיו בחודש הזה והיו הרבה!!!!השאלות שלי:1) מה דעתך על קשר כזה שניפרדים וחוזרים די הרבה ואין בו יציבות?2) מה אני עושה עם הרציונל והרגש? מדוע הרגש כל כך חזק ומנצח את הרציונל?????? זה לא יכול להמשך ככה!!!!! אנחנו כבר שבועיים לא ניפגשנו ואני ממש סובלת. הרגש הורג אותי והרציונל לפעמים נותן לי מנוח אבל זה לא מחזיק יותר מדי זמן. בבקשה תעזור לי :) איך גורמים לרציונל להשתלט?3) כמו שהסברתי, תמיד הצלחתי להחזיר אותו. אז מה שממש קשה לי זו הידיעה שאני יכולה להחזיר אותו שוב. וזה די חולני. כי אני כאילו חושבת שאני רוצה לחזור אליו ולראות שהוא שוב ירצה. שזה שוב יצליח. שלא איבדתי אותו. זה נורא לחשוב ככה ולהרגיש ככה. למה אני לא שולטת בזה? אם לא הייתי מצליחה להחזיר אותו אז הייתי פורשת. אבל תמיד הצלחתי. וזה גורם לי לרצות שוב. מה גם שאני משכנעת את עצמי שאולי אם אני אחזור אליו ואשנה כל מיני דברים אז זה יעבוד.4) למה היה לו כל כך חשוב לחזור ולנסות עוד חודש?אני זקוקה לתשובתך מאד,תודה רבה על עזרתך :)

אופק יקרה,
די מעודד אותי לראות מכתבים כמו שלך, כי זה אומר שכאשר אשלים את הספר שאני עובד עליו בנושא הזה, יש סיכוי שיהיה לו קהל... אז באמת תודה.את צריכה להבין מה את מרוויחה מהקשר שלך. אני חושב שאת יודעת כבר שלא תרוויחי ממנו עתיד זוגי, וכבר השלמת עם זה. אבל הרגש מביא אותך אליו שוב ושוב, והשאלה היא מה הצורך שלו (של הרגש שלך)? ובעצם, מהו הצורך הרגשי שלך? מהיכן הוא בא לבקר, ולמה הוא נשאר? וכאן, נדמה לי שקשה לך להשלים עם העובדה שגבר, שנראה לך מוצלח למדי, לא רוצה אותך מספיק כדי לעשות את המאמץ שאת חושבת שהוא היה צריך לעשות. אין ספק שזה פוגע ומעליב. כאשר את "מצליחה" להחזיר אותו אליך, את מרוויחה בעינייך כמה נקודות שהפסדת בכבוד העצמי שלך. לא יותר מזה, כי את יודעת כבר שהוא לא רוצה מספיק, או שהוא לא יכול לספק לך את מה שאת רוצה. הוא משתנה קצת, וככל שזה קורה, הגאווה שלך משתקמת. אבל זה לא מספיק, כי את לא משיגה את מה שאת באמת רוצה, והעלבון שב ומכה. ומכאן המאבק שבין ההגיון, שאומר לך שהסיכוי להשיג את מה שאת רוצה להשיג בקשר הזה, מאד נמוך, לבין הרגש שמנסה לשקם את ההערכה העצמית הפגועה, ומנסה לבנות על הסיכוי הדל שמעל לאפס. וזה באמת מתסכל, כי זה מטלטל אותך בין הצורך לזרוק אותו לבין הצורך למשוך ולפתות אותו לשוב אלייך.ואת כל אלה, אופק יקרה, אני לא יודע. אני מנחש שאולי זה מה שקורה אצלך בין הרגש לבין שכל. מה את אומרת?

שלום
ד"ר אורן,תודה על תשובתך ואני מאד אשמח לדעת מה שם הספר שתוציא כי אני בהחלט יהיה בין קהל הקונים.קראתי את תשובתך פעמיים ואני מזדהה עם המון חלקים ובעיקר עם מה שקורה בין הרגש לבין השכל.אמרת: "אני חושב שאת יודעת כבר שלא תרוויחי ממנו עתיד זוגי, וכבר השלמת עם זה" , אז פה בדיוק הבעיה. הרגש לא יודע את זה!!!!! ולצערי, גם הרציונל לא שלם עם זה 100%. הלוואי והיתה שלמות. היה לי כל כך קל להפרד. יש בי משהו (עדיין) שרוצה להאמין שאני אקבל ממנו טלפון שמתחננן שניפגש ושהוא ישתנה ושהוא הולך לפסיכולוג לפתור כמה בעיות וכד'. יש בי משהו שלא השלים עם העובדה שאין ביננו עתיד זוגי. זו הבעיה. בגלל האחוז סיכוי שיהיה משהו והוא יתחרט ויתגעגע אלי, אני לא באמת מפסיקה לחשוב עליו. עפ"י מה שסיפרתי לך ברור שהייתי צריכה להבין שזהו. אבל למה אני לא מבינה את זה? מה לא טוב בי? מה צריך לקרות כדי שהאסימון יפול? אני כל כך מחכה לנפילת האסימון שתביא איתה שלווה.אמרת: "העובדה שגבר, שנראה לך מוצלח למדי, לא רוצה אותך מספיק כדי לעשות את המאמץ שאת חושבת שהוא היה צריך לעשות. אין ספק שזה פוגע ומעליב." זה נכון. אני למעשה לא משלימה עם העובדה שהוא מוותר אלי. למה באמת הוא לא מתאמץ בשבילי? אני לא שווה את זה? אני לא קולטת שאני לא אשמע ממנו יותר. זה לא נקלט לי. למה?אמרת: "....כי זה מטלטל אותך בין הצורך לזרוק אותו לבין הצורך למשוך ולפתות אותו לשוב אלייך." זה בדיוק ככה. הטלטלה הזו. איך נפתרים ממנה? איך אני עוברת לצד של הלזרוק? איך אני מוותרת?ושאלה נוספת קצת יותר כללית: אחרי שסיפרתי לך על טיב הקשר ואיך הוא התנהל. האם אתה מניסונך, כבר יכול להגיד שזה חסר סיכוי? האם אתה שלם עם זה? או שישנם סיפורי סינדרלה? אין סיכוי שהוא כן ישתנה באמת ושנהיה ביחד ושיהיה טוב?המחשבה שהוא יהיה עם מישהי אחרת וכן ילך להם, עושה לי רעLכי אז בכלל אני לא אבין למה איתה כן ואיתי לא. למה בשבילה הוא כן השתנה ובשבילי לא.מידע אחרון, חשוד מאד: הוא בן-אדם שקשה לו להגיד שהוא אוהב בכלל בלי קשר אלי והוא אמר לי בחודש שהיינו ביחד והיה טוב..... שהוא אוהב אותי. הוא אמר לי את זה המון פעמים יחסית בחודש הזה. אז למה זה נגמר ככה? למה הוא לא התאמץ יותר כדי שזה יעבוד? :(איך הוא לא מתגעגע אלי עכשיו? איך זה שהוא לא מתקשר? :(

אופק יקרה,
את מבקשת ממני שאבין אותו, ואסביר לך אותו, ולמען האמת אין לי די נתונים. בשביל זה אני צריך אותו תחת היד. גם את לא ממש תחת ידי לשיחה רצינית כדי להבין ביחד מה באמת קורה לך, אבל ננסה לבחון בכל זאת עוד נקודה.כתבת: "עפ"י מה שסיפרתי לך ברור שהייתי צריכה להבין שזהו. אבל למה אני לא מבינה את זה?"שאלה: מדוע את חושבת שממה שסיפרת לי, ברור שהיית צריכה להבין שזהו? העובדה היא, כפי שאת אומרת, שאת לא מבינה. למה את חושבת שהיית צריכה להבין? אולי תתני לי את כל הסיבות, אחת לאחת.אולי משפט המפתח שלך הוא ש"המחשבה שהוא יהיה עם מישהי אחרת וכן ילך להם, עושה לי רע. כי אז בכלל אני לא אבין למה איתה כן ואיתי לא. למה בשבילה הוא כן השתנה ובשבילי לא." במשפט הזה, אופק, את מבטאת פחד מכשלון. לא כשלון שלו, אלא כשלון שלך. כי אם מישהי אחרת תצליח במקום שבו את לא הצלחת, את היא זו שנכשלה, וכאן הפגיעה העיקרית שלך. זה חלק חשוב מתמונת ההערכה העצמית הפגועה שלך. לכן את לא יכולה לוותר, כי קשה לך לשאת כשלון.אולי, כשתראי בזה כשלוןשלו, יהיה לך קל יותר לתת לו להתפזר בעולם בלעדייך. ישנן המון סיבות שבשלהן יחסים נכשלים. לא פעם זה טראומה או עקבות של יחסים קודמים (כאן, הכוונה לשלו), לא פעם זה עניין של בשלות, והיכולת לדעת לוותר או להתמסר, שלפעמים מתפתחת בהדרגה עם הזמן, או שמגיעה בבת-אחת, או בשלבים, אם בכלל. לא פעם זה עניין של לחצים של עבודה/הורים/חברים/כסף שמפריעים ליצור קשר. לפעמים זה מפגש של שני בעלי אגו עקשניים שלא מסתדרים ביחד, לפעמים החיבור האינטלקטואלי לא עובד, לפעמים החיבור המיני לא עובד, ועוד כל כך הרבה גורמים, שלראות בזה כשלון אישי שלך, אם תרשי לי, זה קצת פ א ת ט י. במקום לשקוע לתוך מחשבות אובססיביות של כשלון, לכי ובני את עצמך מחדש, חשבי עלייך, ועל הטוב שבך, והמשיכי הלאה. זה נראה לי הדבר הנכון יותר לעשות. ולכך, אם קשה לך לבדך, העזרי במשפחה, בחברים ובטיפול מקצועי, אם צריך. חבל שננהל אותה שיחה שוב, בעוד שנתיים או שלוש.ואגב, את שואלת אותי על סיפור סינדרלה, ולי נדמה שמדובר בסיפור כפה אדומה והזאב דווקא. למיטב זכרוני, השניים האלא לא ממש התחתנו...

שלום
שוב,אתה כל כך עוזר לי!!!!! אני ממש שמחה שיש אנשים כמוך בעולםJשאלת: מדוע את חושבת שממה שסיפרת לי, ברור שהיית צריכה להבין שזהו? העובדה היא, כפי שאת אומרת, שאת לא מבינה. למה את חושבת שהיית צריכה להבין? אולי תתני לי את כל הסיבות, אחת לאחת.ד"ר אורן, אתה צודק שאין לך מספיק נתונים כדי להבין למה אני צריכה להבין ולכן אני אשמח לפרט. אך גם לי יש שאלה אליך. איך ממה שכן אתה יודע הגעת למסקנה שזה לא סיפור סינדרלה אלא יותר כיפה אדומה והזאב שלא התחתנו.....?הסיבות:תקופה ארוכה זה היה סטוץ (התחיל בתור סטוץ ונמשך ככה כ-3 חודשים).רק אחרי שיחה איתו, הוא הסכים שננסה מעבר ונתחייב. להיות רק אחד עם השני ולא עם אחרים אבל עדיין לא קראנו לעצמנו זוג. אני חייבת לציין שאני יודעת בוודאות שהוא לא היה עם אחרות שהיינו ביחד.רק אחרי שיחה נוספת איתו הוא הסכים שנעבור משלב הבית בלבד לשלב שבו אנחנו יוצאים גם למסעדות וסרטים.רק בשלב מאוחר יותר ואחרי שיחות הוא הסכים טיפה לערבב ביני לבין החברים שלו.לא הפגיש אותי עם משפחתו (הורים + אחיות נשואות) אף לא פעם אחת.ביחסים שביננו – הוא אף פעם לא אהב לדבר ולנתח. רק אני ניסיתי לעשות את זה. לא הסכים בתוקף לדבר על רגשות. תמיד אחרי כל פרידה, הוא ניפרד די בקלות ואני זו שחזרתי אליו בדר"כ וזה לא היה קל.בדרך כלל הוא לא שיתף אותי יותר מדי בחיים האישיים שלו ובמה הוא הוא עושה וחושב לעשות. חי מהיום להיום ובקושי סיפר. אציין, כי הוא כן התעניין בי אבל לא סיפר על עצמו. ברור שהתעניינתי בו מאד אבל מלבד למשפט או שניים, לא קיבלתי הסבר או שיחה מה קורה איתו.לא התייעץ איתי אף פעם בשום דבר.לא נפתח אלי יותר מדי. רק לעיתים רחוקות.לא שש לייעץ לי בשום דבר שעירבתי אותו. רק לפעמים ובקצרה.תקופה ארוכה (למעשה כל התקופה מלבד לחודש שסיפרתי לך שהוא השתדל מאד והצליח) הוא לא שש לפגוש אותי יותר מ4 פעמים בשבוע מקסימום!!!!! מקסימום. היו אפילו סופי שבוע שלא בהכרח ניפגשנו. בחודש שהוא השתדל הוא הקפיד להפגש כל יום!!!!! אז גם הבנתי שזה אפשרי מבחינתו אם הוא באמת רוצה.בשיחות טלפון (הוא התקשר המון) דיברנו ממש מעט כמעט ללא תוכן אלא פרטים יבשים.למעשה מלבד לחודש שהוא השתדל, לא בדיוק היינו זוג אמיתי. רק במיטה. שם היינו זוג זוג בכל מובן המילה.ההורים שלו קונים לו בית והוא לא ביקש ממני לעזור לו לחפש למרות שהוא חיפש וראה כבר כמה דירות.קשה לו לגעת בי בפרהסיה. אני יודעת שהוא לא מתבייש בי אבל קשה לו עם עולם הרגש. זה גם חבר טוב שלו פעם אמר לי.אוגיאסט המון פעמים.לא תמיד נתן את הכבוד הראוי לי. נניח קבענו משהו, אז הוא היה יכול לבטל אותו בלי יסורי מצפון ובלי יותר מדי הסברים. אם ביקשתי הסבר, הוא נתן, אבל ממש קצר!!!!היה לו אופי של להעלם לפעמים. תמיד בגבול הכמה שעות. נניח פתאום משעה 4 עד שעה 8, לא ענה לטלפונים וכשהשגתי אותו הוא אמר שהוא היה עסוק והוא מצטער. אמרתי לו: אתה יכול רק שניה לענות ולהגיד שאתה עסוק או לכתוב הודעה נדבר אחרי זה. רק כדי שאני אדע מה קורה איתך. אבל להעלם לגמרי? הוא הסכים איתי אבל אף פעם לא שינה את התכונה הזו מלבד לפעמים בודדות.אני יכולה להמשיך ד"ר. אבל לא נעים לי ממך שתקרא כל כך הרבה. אני מאמינה שאת רוח הדברים הבנת. אז ברור עכשיו למה הרציונל מבין שזה לא זה, נכון? או שמא אני טועה וככה זה יחסים? אשמח לדעתך.עם זאת, הרגש ניזון מדברים טובים שלא ציינתי, לדוגמא: התקשר המון, התעניין בי, אמר שהוא אוהב בשלב מסויים למרות שהיה לו קשה, כן אחרי כל שיחה הוא השתפר מעט ודברים זזו ועוד.ולכן לרגש ממש קשה. והטלטלה בין הרגש לרציונל "הורגת" אותי. מה דעתך כעט?לגבי הפחד מכשלון שציינת – אין לך מושג איך עזרת לי!!!! אני מתחילה להאמין שאני תמיד חוזרת אליו כדי להוכיח לעצמי שלא נכשלתי. שהוא עדיין מעוניין בי. קשה לי לשאת בכשלון. זה נכון. אני בהחלט צריכה לראות בזה כשלון של מערכת יחסים מהסיבות שציינת ולא ככשלון שלי.Lאבל אז שוב אני אשאל את עצמי למה איתה כן ומה לא טוב בי.... למה לה הוא הראה את המשפחה ולי לא? למה איתה הוא עובר לגור ביחד ואיתי לא? וכד'.אולי זה הפחד להכשל איפה שהיא לא נכשלה. נכון. אבל ככה אני מרגישה כרגע. קנאה בה שלה יהיה מישהו שאני כל כך רציתי.בעצם יש לי גם פחד לאבד מישהו שהיה פוטנציאלי עבורי. להתחיל מחדש עכשיו להכיר מישהו. כאילו אין לי כוח לזה ואני רוצה שהמערכת יחסים הזו תעבוד.כשניפרדנו פעם אחרונה, הוא אמר לי במפורש: אי אפשר לדעת מה יהיה ונתן לי דוגמא של זוג חברים שלו שאחרי כמה חודשים של קשר ניפרדו ואחרי שנה ניפגשו ברחוב וחזרו והיום הם נשואים.יש לי פנטזיה שגם לי זה יקרה או שאולי הוא מאד יתגעגע אלי וירצה לחזור ולהיות בקשר אמיתי. זה יכול לקרות? אשמח לשמוע דעתך!!!!Jתודה רבה ד"ר אורן ושבוע טובJ

אופק יקרה,
נתת לי כל כך הרבה סיבות שבגללן ההגיון שלך אומר לך שאת צריכה לעזוב אותו, כך שאני לא צריך לספק לך נוספות. לא רק שיש כאן הרבה, אלא גם ברור שלא מדובר בנסיך ובסינדרלה. קראי את מה שכתבת (את כל 18 הנקודות שלך) מספר פעמים, תשווי את זה למה שאת רוצה שיהיה לך בזוגיות שלך, ונדמה לי שתביני מתישהו בעצמך. אם לא לאחר הקריאה השלישית, אז אולי לאחר הקריאה השלושים, או התשעים. אחר-כך, בדקי את הצד הרגשי – שלך, של הפחד מכשלון אישי שלך, ותחליטי היכן עומד הרגש אל מול ההגיון, ולמי את צריכה לתת משקל רב יותר.ועוד דבר שכדאי לך לחשוב עליו, והוא הרווח והמחיר של הפנטזיה שלך. כי לפנטזיה שלך, שיום אחד הוא מאד יתגעגע אליך ויחזור אליך לתמיד, יש מחיר. את יודעת מהו, רק מעדיפה שלא לחשוב עליו. אז הנה, אני מאתגר אותך – חשבי על מחיר הפנטזיה.כפי שאת יכולה לראות, הצטברו בפורום כבר הרבה פניות שטרם עניתי עליהן, ובדיוק לכן היכולת שלי להמשיך בדיאלוג הזה כאן, מוגבלת. אם חשוב לך להבהיר להבהיר לעצמך טוב יותר את כל ההבטים השונים של התחושות שלך, ושל הצרכים שלך, וכדי להיות שלמה יותר עם החלטות שלך, מוטב לעשות זאת באופן מסודר, איתי או עם כל איש מקצוע אחר.