טיפול זוגי: שיקולים ותהליכים

אני מעוניין בהסכם נישואין שמטרתו למנוע נזקים ומלחמות הרסניות במקרה של גירושין. הסכם כזה צריך לקבוע בין היתר, שבמקרה וצד מסוים אינו מסכים לתת גט, הדבר לא ימנע את סיום השיתוף וחלוקת הרכוש בצורה צודקת.מצד שני, הסכם שנותן חופש מוחלט לכל צד לקום ולפרק את הקשר בכל רגע שירצה בכך, גם הוא לא טוב.חשבתי על אפשרות שבה הסכם כזה יחייב את שני הצדדים ללכת לטיפול זוגי/משפחתי לפני החלטה סופית על פירוד. זאת במטרה להציל את הקשר.מה דעתך על כך? מהו מספר המפגשים המינימלי או התקופה המינימלית שלדעתך צריך לחייב בהסכם כזה?תודה מראש,מיכאל.

מיכאל יקר,
הרעיון והשיקולים שלך מעניינים וחשובים. ואני חושב שזה יפה שמצד אחד אתה חושב על כך שצד אחד לא יוכל להחזיק את השני בכוח, ומצד שני, שגם היציאה מהנישואים תתבצע באמת לאחר שהיו מאמצים כנים לשקם קשר שכשל, כלומר, לשמור על המחוייבות הזוגית מחד, ולא בכפיה, מאידך.טיפול זוגיטיפול זוגי יכול להמשך גם שנים (תהליך טיפולי הוא בדרך כלל תהליך של פגישות אחת לשבוע). זה מאד תלוי הן בזוג והן באופי הטיפול הזוגי. לעומת זאת, לא פעם הגיעו אלי זוגות לטיפול נקודתי מרוכז של שעתיים-שלוש. לא שהוא בהכרח פותר את שורש הבעיה, אבל כפגישה שפותרת פלונטר נקודתי בזוג שמרגיש אהבה עמוקה זה לזו ולא הגיע להסכמה בנושא מסויים, גם לה יש חשיבות רבה. לפעמים הזוג ואני קובעים, לפי האילוצים והצרכים, מספר פגישות בשבוע, מה שנכון לפעמים כדי להחיש תובנות, אם כי התהליכים יכולים להימדד אחר-כך רק לאורך זמן. סוגים מסויימים של טיפול, על-פי גישת היועץ הזוגי, לוקחים יותר זמן מאשר אחרים. כאשר יש הרבה רצון טוב מצד שני בני הזוג לשנות דברים, התהליכים מהירים בהרבה. כאשר חוסר האמון גדול ובני הזוג מגיעים כשהם כבר מחופרים מאד בעמדתם, התהליך הרבה יותר איטי. בדרך כלל הקושי העיקרי של בני זוג בתהליך הזה הוא להבין שעיקר המאמץ אינו עבודה קשה ועשייה זה למען זה, אלא עיקר המאמץ הוא מאמץ רגשי. ולא מדובר במאמץ רגשי הכרוך בהתאהבות מחדש, אלא במאמץ רגשי הכרוך בלימוד לוותר ובנתינה. מכיוון שבדרך כלל מדובר בדברים קטנים, הרי הצד החומרי, המאמץ הפיזי והנטל על הזמן הם שוליים. המאמץ העיקרי במקרה זה הוא הקושי הרגשי לתת ולוותר, ובקושי הרגשי לראות את הקשיים של הצד השני. בזוגות שאינם מתקשרים כראוי זה עם זו, זהו תהליך שאינו קל כלל וכלל.מסקנותואם אתה מחפש מסקנות, הייתי אומר שגם במקרים לא פשוטים, בתוך 3-4 חודשים אתה יכול לראות מגמה. אולי אפילו קודם. כאמור, זה תלוי הן בזוג, והן באופי היועץ הזוגי ובגישת הטיפול. לכן, אם אתה מחפש תקופת מינימום, נראה לי שזו תקופת מינימום מתאימה. ויכול גם להיות שעצם הידיעה שיש להשקיע 3-4 חודשים בתהליך טיפולי לפני פרידה, תיצור בכם את הרצון להגיע מוקדם יותר לטיפול, ולא ברגע האחרון.ונדמה לי שגם נכון, במקביל, לקבוע שכאשר שני בני הזוג, בכל שלב שהוא בתוך הטיפול או לפניו, מחליטים על סיום הקשר, אין צורך בהמשך טיפול זוגי