היפרדות מהורים: גבולות וכאב

שלום
לכםאני נשוי כשלוש שנים עם ילד מקסים בן שנתיים, בזכות הורי וקצת חמי וחמותי רכשנו שירה חדשה לפני שנתיים.המצב שלי לא פשוט, מאז שהתחתנתי אימי פשוט נוהגת כל הזמן לטפטף לי כמה אישתי גרועה ולא מכבדת אותי, היא כל הזמן טוענת שהיא לא עושה בשבילי כלום לא מבשלת לא מנקה את הבית ושאני פשוט פראייר שלה, תמיד שואלת אותי אם טוב לי איתה, כל אלה טענות שווא כי היא לא באמת יודעת מה היא עושה בשבילי וכמה היא טורחת בבית, מצד שני גם לאישתי יש חסרונות כמו לכל בן אדם והיא אוהבת את ההורים שלי ותמיד עוזרת להם כשאנחנו באים לבקר, מצב העניינים הגיע לכך שאני כבר לא מרגיש נוח להגיע אל הורי לשבתות על מנת שלא יהיו חיכוכים ומריבות ואוירה של מתח באויר, מצד שני הורי עזרו לנו רבות בחיים שגם לא נעים לי מהם, אני פשוט אובד עצות וקשה לי להתחבט כל היום. במחשבות על כך.מה אני אמור לעשות?

וואלה אחי מה אני אגיד לך , אני קורא את הסיפור שלך אני חושב שאני זה שכתב את ההודעה , אחי אני כמוך בדיוק אבל לי יש לי בעיה נוספת שצצה לי לא מזמן בעקבות הסיפור כמו שלך, אישתי התחילה להבין שההורים שלי לפעמים ( ואני לא חושב שמגיע לה לפעמים) מעקמים לה פרצוף , וכשאנחנו חוזרים הביתה ואפילו בקכב מתחיל מטח קקלות ותלונות עליהם ממנה , פעם הראשונה ספגתי והשנייה והשלישית מה עשיתי ?? שתקתי כל הדרך, כשחזרתי הביתה , צרחתי בפני אישתי , הוצאתי והקאתי את כל מה שיש לי בבטן עליה , השתוללתי קצת בצעקות(אבל לבלי אלימות) ואז פתאום היא נרגעה והתחילה להתחנף לי ולהגיד שהיא מצטערת , ואז נרגעתי , למחרת הלכתי לאימא שלי ואמרתי לה כל כך ברור ושקוף !!! שיפסיקו לעקם פרצופים ואם הם רואים משהו לא כשורה באישתי שיבואו כמו גיבורים ויגידו לה/לי בפנים , כל המשחקים האלה אני לא בקטע שלהם , כן ככה אמרתי להם ומה קרה מאז ???? רק אהבה וחיבה ומאז אני לא שומע ולא רואה דברים כאלה , נכון לא הצלחתי לקרב לבבות על אמת (בעצם מה אכפת לי ) אבל בשטח ובפועל יש לי שקט ושקט נפשי נכון לעכשיו ! .בהצלחה אחי וליבי איתך . ממש קשה ליפול בין אש מצד שמאל ואש מצד ימין ואתה לא יכול לכבות אותן כי אתה ממש זקוק לחום שלהן.

מיואש יקר,
לא קל להיפרד מאמא. אבל הטפטוף שלה משפיע עליך בכל כך הרבה רמות, שקשה לתאר כאן. זה הכעס שלך עליה, זה הדברים שמצליחים לחלחל בכל זאת, כי אין דבר כזה שאין בו גרעין של אמת, והשאלה היא רק עד כמה הוא משמעותי עבורך ועד כמה זה משפיע, והטפטוף הקבוע יכול להשפיע, וזה גם הכעס של אשתך, וחוסר הביטחון שלה מולך, ועוד ועוד. אבל למרות יסורי המצפון שלך בהתנתקות מההורים, אין לך ברירה. אמך לא מבינה שהיא מאמללת אותך, היא רואה רק את נקודת המבט שלה ואת ההתרחקות שלך, זה מפחיד אותה, היא לא רוצה להרגיש מיותרת, והיא לא רוצה לאבד שליטה על האושר שלך – אז היא מנסה "לתקן" את מה שהיא חושבת שלא מושלם אצלך, ולא מבינה שהיא מקלקלת. שהיא צריכה כבר לסמוך על החינוך שלה אותך, שתהייה בסדר, ושאם תטעה, תטעה מעכשיו את הטעויות שלך ולא את שלה. ושתלמד בעצמך מה נכון ומה לא נכון. ואתה צריך עכשיו, כחלק מכל העניין הזה, ללמוד לשים לה גבולות. לומר לה שאתה לא מוכן לשמוע את הדברים, ולא לפחד לנקוט בסנקציות אם זה לא יעבוד. נסה להיות רך בהתחלה, אבל לפעמים הורים לומדים בדרך הקשה. היא תתמרמר, היא תגיד שאתה כפוי טובה (ראה את המכתב של "אמא מאוכזבת" 5 מכתבים אחריך – למעלה), היא תרגיש "הולכת על ביצים" לידך, ואתה תרגיש אשם. זה בסדר, זה חלק מהתהליך. עם הזמן תגיעו לאיזון מחודש: לפעמים זה ייקח שנים עד להשלמה מלאה שלה, ולפעמים פחות.