היסוסים בקשר: מה מסתתר מאחוריהם?

שלום
ד"ר,אני בקשר עם חברתי כבר חמש שנים, מתוכם אנו גרים ביחד שלוש שנים. אני בן 32 והיא בת 30.כשנפגשנו שניינו היינו סטודנטיםלתואר שני בלי עבודה קבועה. אני לא יצאתי עם הרבה בחורות לפניה ולמעשה היא הקשר הרציני הראשון שלי. אף פעם לא הייתי טוב בלהתחיל קשר עם בחורות וגם אין לי ידידות. לה היה קשר רציני בגיל צעיר ונראה שהיא נפגעה ממנו.מאז התבגרנו ושנינו קיבלנו עבודות יציבות. היא בעבודה לא כל כך יוקרתית ללא אפשרויות קידום (היא מאוד מרוצה ממנה וזה לא מפריע לה). אני התקבלתי למקום עבודה מאוד יוקרתי שדורש ממני השלמת השכלה, תחרותיות ולחץ מאוד גדול להתקדם.בשנים הראשונות היא הייתה ממש רגועה לגבי מיסוד הקשר וממש לא לחצה. רק בשנה האחרונה אני מרגיש שהיא ממש רוצה שנתחתן. היו סיבות אובייקטיביות להמתנה שלנו, כמו נסיעה מקצועית ארוכה שלי לחו"ל וגם קצת חוסר בגרות של שנינו. כעת הסיבות האוביקטיביות הוסרו ונוצר תזמון ממש מושלם לחתונה. שנינו מוכנים להתמסד, אבל היא עדיין חוששת מילדים.הבעיה שלי היא שהרבה פעמים אני מרגיש שאנחנו לא באמת מתאימים. היא בחורה מאוד תמימה והידע שלה על העולם מצומצם. עד גיל 27 היא גרה עם אמה שהגנה עליה מכל משמר לאחר שאביה נפטר בגיל צעיר.היא בחורה מאוד טובה ונעים לי לבלות איתה בטיולים, בילויים, תרבות וכו', אבל קשה להעמיק איתה בשיחה. בגלל זה אני מרגיש שיש פער בינינו. קשה לי אפילו להביא אותה לאירועים של העבודה, שם לכל העובדים יש בני\בנות זוג מאוד רהוטים, "מוצלחים" ומשכילים. אני מרגיש שרוב הריבים בינינו נובעים מהפער הזה. בדר"כ אני זה שמתעצבן על חוסר ההבנה שלה בנושאי היומיום, חוסר היכולת שלה ללמוד מהחיים ולהתפתח והתלותיות שלה בי ובמשפחה שלה.בעבר היא הלכה לפסיכולוג והוא עזר לה להיות יותר עצמאית, אבל עד גבול מסוים.אני יודע שהיא תהיה אמא טובה, אבל אני שואל את עצמי אם אנחנו מתאימים. אני מעולם לא חיפשתי את האשה "המושלמת", רק מישהי שתבין אותי ותאהב אותי ללא תנאי ואת זה היא בהחלט עושה. אבל אני מפחד שבהמשך הדרך אהיה מתוסכל וגם שרוב העול שבגידול הילדים וכלכלת המשפחה יפול עלי. היא בחורה שנוטה לוותר כשיש קושי ובאופן כללי לא אנרגטית במיוחד.אני חייב להחליט אם להתחתן או להפרד. כמה פעמים היא אמרה לי שבלעדי היא אבודה ושאם יקרה לי משהו (התכוונה למוות ולא לפרידה) היא לא יודעת איך היא תמשיך לחיות.ממש אודה לך אם יש לך איזו עצה או תובנה בנושא.

בחור יקר,
אני מרגיש אצלך סוג של אמביוולנטיות. לא בגלל שאתה לא בטוח בבחירה שלך (גם זה, כלומר), אלא בעיקר ביחס לשאלה מי אתה. האם אתה עדיין הבחור שלא רגיל לצאת עם נשים, ולא בטוח ביכולת ליצור קשרים או בכך שיתאהבו בו כדי ליצור קשר משמעותי? או אולי התחדשת כגבר המצליח, המבוקש, עם מקום עבודה מאד יוקרתי (שאתה יודע שיש לזה משמעות ביחסים עם נשים). כלומר, אני חושב שאתה קצת שואל את עצמך: האם כללי המשחק שלי בחיים השתנו? האם אני יכול עכשיו להשיג יותר? - ואם כן, מה זה אומר לגבי העתיד שלי? ומה יהיה עליה?אלו שאלות חיים שלך, שרק אתה אמור לענות עליהם. אני מבין את הקושי, ואני מבין גם למה אתה מרגיש שכך או כך (להתחתן איתה או להיפרד ולחפש קשר חדש) אתה מהמר. וזה נכון, כי אתה אולי די יודע מה יקרה אם תישאר איתה, אבל לא מה יהיה אם תיפרדו. כך שההיסוסים שלך מובנים. אלא שעצם קיום ההיסוסים גם מפריע לך בקשר הנוכחי, כי הם מפריעים לך להתמסר אליו, להרגיש יותר שלם איתו, וקצת "מקלקלים" אותו.אנא קרא גם טיפ שכתבתי פעם עלתהליכים של קבלת החלטות.

ממש תודה על התגובה, היא מאוד עוזרת וגם הטיפאני רק אחדד שאני לא רואה את בחירת בת הזוג כאיזה מרוץ להישגיות (ולדעתי זו אחת הסיבות לשיעור הגירושין העולה, כי הרי תמיד אפשר לשאוף ליותר).אתה צודק לגבי ההיסוסים ואני מקווה שאקבל כוח לאחר ההחלטה