היסוסים בדרך לגרושים

הייאני אנסה לעשות זאת בקיצור...בת 32 נשואה כ8 שנים + 2 בני 6.5 ו 4 ועם בעלי יחד כ11 שנה.לפני כשנה הכרתי מישהו ואפשר לומר שהתאהבתי, המישהו שהכרתי גם הוא נשוי+ילדה ומצפה לילד שני, הקשר שיש בנינו הוא מעבר למאהב ומאהבת גם פיתחנו חברות חזקה מאד.לפני שהכרתי אותו לא חשבתי בחיים שאבגוד בבעלי, אבל שהכרתי הבנתי כמה דברים היו חסרים לי בבית.מאז כמובן הקשר שלי וש בעלי הדרדר,רבים המון, אני לא אוהבת כבר להיות בבית, שלא נדבר על סקס שכבר שיש פעם בכמה חודשים.אני יודעת וגם לא מצפה שהבחור שהכרתי יעזוב את הבית כי אני יודעת שזה לא יקרה.חשבתי כמה פעמים על פרידה מבעלי, אפילו בשביל להיות לבד בלי בן זוג... כל העניין של מסגרת מתחילה להעיק עליייכול להיות שהשתנתי ,אני טיפוס שאוהב לצאת ולבלות ובעלי אדם יותר ביתי ופעם זה כנראה התאים לי והיום כבר לא.אבל העניין שממש אין לי אומץ לקום וללכת. מרגישה שאני כבר לא נמשכת אליואני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות

מזדהה איתך מאד. ונמצאת באותה סיטואציה. שאת מרגישה שהשתנית גם במחשבה ומאד קשה להמשיך ב"כאילו" בבית, וההרגשה ברומן נראית כאהבה טובה ובריאה שאין כמותה- רגעי כייף אמיתיים.ושהמציאות מכה בי -אני מבינהשזו מין דרך ללא מוצא..כי הוא לא יעזוב. וצריך לקבל החלטה: מה לעשות? להישאר עם המשפחה ? או להישארלבדעם הקושי..............

המחשבה שאני אמשיך בלעדי החדש קשה לי מאד אבל מצד שני לא יכולה להמשיך עם בעלי.ממש בבעיה

באותה סירה..:(

מאמי יקרה
(ומזדהה, שבמצב דומה),המכתב שלך נראה כמו שילוב של שתי הפניות האחרונות שקיבלתי, של גילי ושל רחלי. קראי בבקשה את שתי ההתכתבויות הללו, ואת תשובותי. יכול להיות שתמצאי שם תשובות, ככל שאפשר במסגרת הזו של פורום. (אם את מרגישה צורך לקבל כיוון באופן קצת יותר מעמיק, אולי תנסי לעשות איתי שיחה טלפונית, חד פעמית -ראי את האפשרות הזו אצלי באתר).