היחסים: לקחת ולתת

לד"ר אורן שלום רב.אתה בערך כבר מכיר את הסיפור שלי, בחורה בת 24 שהייתה בקשר במשך 8 שנים ובסוף התחתן עם מישהי אחרת.הסיפור שלי מתחיל מי כך שהתחלתי להרגיש את אצמי מי צד אחת בסדר ומי צד אחר אדם חסר בטחון.אני נורא מפחדת לכנס למערכות יחסים פוחדת שינצלו ויזרקו שוב , אני כבר לא מדברת על כך שאני עדיין אכולת כעס כלפי אותו אדם שפגע בי.לדוגמא הוא שוב ביקר היום ליד הבית שלי וזה נורא משגע אותי מה אדם נשוי ירוצה ומה מחפש בדיוק.העניין שלי הוא לא בו אלא בכך שקשה לי היום לבד ורוצה מישהוא שיהיה לידי אבל הפחד משתלת עלי.חייבת לציין שהדברים שהתחילו פחות או יותר לעניין אותי זאת "אני" כוונתי מי אדם יבש חסרת מוטבציה מסויימת לבחורה הרבה יותר חזקה ויציבה ויודעת מה רוצה מאצמה.איך אני יכולה לאזור לעצמי עם תוכל ליעץ לי.תודה מראש.

מ יקרה,
אני חושש שכל זה נובע מכך שאת רואה עצמך כאילו רק נתת ביחסים הללו, ושוכחת את כל מה שקיבלת ולמדת מהם. ואני לא מתכוון דווקא לנתינה שלו לך, אלא למה שלמדת מעצם זה שהיית ביחסים הדוקים וממושכים עם גבר, למדת הרבה על עצמך ועל שיתופיות, לטוב ולרע. הזמן לא בוזבז. אולי חלק ממנו כן, כי הוא לא שימש לך למטרה שרצית, אבל ברובו היה לך טוב, לא? אחרת לא היית נשארת שם כל כך הרבה זמן.אז היום, במקום לקבל את הטוב שהיה, את פגועה ונעלבת. אני לא אומר שאין לזה מקום, אבל יש מקום רחב גם לדברים אחרים. לא הגברים אשמים במצבך הנפשי עכשיו, וגם לא הגבר שהיית איתו בקשר. האשמה בכך היא כרגע באופן שבו את לוקחת את זה עלייך. אני שמח שהפכת ליציבה יותר וחזקה יותר (ולהגיד לך סוד: כל הזמן היית יציבה; אחרת לא היית שומרת על קשר אחד כל כך הרבה זמן). אם תביני את כיוון החשיבה הנכון לך, תהיי אפילו חזקה יותר, ולשם אני מנסה לכוון אותך.