הידרדרות בקשר: מה עושים?

שלום רב,
אני (28) ובן זוגי (29)הכרנו לפני כ9 חודשים, היתה ממש התאהבות ממבט ראשון כמו בסרטים, שבועיים לאחר ההכרות, נהרגה אחותו הקטנה בתאונת דרכים, בהתחלה חשבתי שהוא לא יהיה מעוניין בקרבתי, אבל דווקא מהמקום של הכאב התפתח קשר. המשפחה שלו מאוד אוהבת אותי, וגם שלי אותו. מבחינת אישיות, הוא בחור מאוד גברי ודומיננטי, ומצאתי את עצמי מוותרת לו הרבה אבל מתוך אהבה. כמעט כל שבוע היה אירוע שקשור באחותו שנהרגה, ועליתי הרבה לקבר שלה, עם הזמן הרגשתי שזה מאוד מעיק עליי ריגשית, ויחד עם זאת הרגשתי מצפון שאני ככה מרגישה. לא שיתפתי אותו בזה, אבל הוא הרגיש עליי לפעמים שזה חונק אותי, ברוב המקרים שהיינו ישנים בבית הוריו (הם גרים רחוק ואנחנו מהמרכז) היינו נאלצים לישון בחדר של אחותו שנהרגה. אחרי חצי שנה, שהרגישה כמו שנתיים (בכל אופן מבחינתי) דיברתי איתו על מיסוד הקשר,הדיבור על זה לא היה מתוכנן ונעשה במקרה כשהיתי שיכורה באחת המסיבות שהינו יחד, הוא אמר שהוא מאוד אוהב אותי אבל "לא חושב במושגים האלה", אני לא הבנתי אז מה זה מבחינתו קשר רציני? (אמרתי לו עוד ביום שהכרנו שאני מחפשת להתאהב בבעלי לעתיד, וזה לא גרם לו לרדת מהעניין) בכל אופן מאז הקשר ספג ירידה חדה, ריבים במסגרת שבועית, התחלתי לשים לב שהוא יותר ויותר מרוכז בעצמו, הוא נעשה מעט מרוחק, אין לו חשיבה זוגית, הוא לא רואה את הצרכים והרצונות שלי, הוא קובע הכל, ובכלל הוא מאוד עמוס בעבודה/לימודים/משפחה/חדר כושר/חברים, יש להם ערב גברים כל שבוע, ובסוף בסוף פתאום הזוגיות. הביטחון שלי בקשר ירד, וחויתי הרבה תסכול, גם פעמיים ניסיתי להיפרד ממנו, מתוך פחד, אבל הפרידה החזיקה כמה שעות. היו הרבה חפירות ושיחות, הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא עושה לי עוול ומכאיב לי, אבל הוא לא מרגיש שהוא יכול לתת לי כרגע מה שמגיע לי, הוא אמר שאנרגטית הוא במקום נמוך, אני ייחסתי את זה לענין השכול עם אחותו, שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת לפסיכולוג. הצעתי לו בריב הקודם טיפול זוגי, אבל הוא אמר שזה פיתרון לזוגות נשואים בלבד. בכלל הוא מזל שור, בחור מאוד עקשן, ועם הזמן התקשורת בינינו הפכה למאוד קשה. מאז היה לנו דווקא מעט הקלה ושיפור בקשר, ראיתי שהוא משתדל בדברים מסוימים, והחודש- חודש וחצי האחרון היו במגמת עליה, עדין לא מושלם, אבל יותר טוב.לסיכום, כדי "לפצות" אותי על כל הנתינה שלי, הוא מימן לי סופ"ש עם חברה לחו"ל, אבל "עליה וקוץ בה" - הוא לא לקח ולא החזיר אותי מהשד"ת כי "בובה אי אפשר אני בעבודה", כששאלתי אם יתגעגע, השיב "נו ממי מה את עושה ביג דיל זה רק 3 ימים", ובזמן שחיבק אותי בדק מיילים מהעבודה בבלקברי מאחורי הגב שלי, ממש תוך כדי חיבוק!כשחזרתי, התקשרתי (בשעה 3 בצהרים) ואמרתי לו "היי מתוק, חזרתי, אולי תצא מהעבודה קצת קודם" (הוא מנהל וכן יכול אם הוא רוצה לנהל לעצמו את הזמנים)"לא מותק אין מצב, מה את בארץ? חשבתי שאת חוזרת מחר... היו לו תכניות""מה התוכניות?""ללכת לחדר כושר. את באה אליי אחרי זה?""לא חמוד, יש לי מחר מבחן בלימודים.""טוב אז את יודעת מה, אני אבוא אליך לחצי שעה-שעה ואחרי זה אלך לחדר כושר"."לא רוצה ככה לא כיף לי".מה קרה אחרי זה - אז ככה, מאוד נפגעתי וכעסתי, הרגשתי פשוט שקצו כל הקיצים, לא שמעתי ממנו עד עשר וחצי בלילה, וכתגובה פשוט סיימתי את הקשר!!הוא ניסה להתקשר ולסמס פעם אחת, אבל לא היתי מסוגלת לדבר מרוב כעס, מאז עברו 6 ימים, ואני יודעת שלא סיימתי את זה יפה, למעשה אני הרבה פחות שולטת בכעסים שלי ממנו, מצד שני, אילו היה מוכן ללכת איתי לטיפול זוגי לא היתי מסיימת את הקשר, כי אני מאוד אוהבת אותו, וכבר התחלנו לחפש דירה לגור יחד. לפעמים נדמה לי שהוא פשוט לא לוקח מספיק ברצינות את הקשר שלנו....אני מרגישה מאוד עצובה ומאוד מתגעגעת אליו.מה עליי לעשות?

א.ר. יקרה,
היית בטוחה במקומך ובמעמדך, ואז קבלת ממנו את "אני לא חושב במונחים האלה" ואיכות הקשר ירדה. אולי לא בגלל שהוא אוהב אותך פחות, כמו בגלל שחוסר הבטחון שלך שקפץ מדרגה דורש ממך לבדוק, וזה מעורר מריבות ביניכם וחפירות. אם הוא אוהב אותך פחות, אולי זה בגלל שאיכות הקשר ביניכם הידרדרה בעקבות כך. הפגיעות שלך רבה, ולכן גם קשה לך לשלוט בכעסים, ואת מדרדרת את היחסים ביניכם עוד יותר. את מנסה לבנות בטחון, אלא שבדרכך דווקא ערערת אותו עוד יותר. את לא היחידה שזה קורה לה, זה קורה הרבה.מבחינתו - בהחלט ייתכן שהוא עדיין לא שם, במחשבה רצינית על העתיד, בשל האבל שלו. יתכן מאד שזו היתה הסיבה בשלה ענה לך כך. אבל לפעמים אמירה אומללה, גם כזו שלא מתכוונים אליה כפשוטה, יוצרת דינמיקה, וזו דינמיקה שכנראה גם הוא לא התכוון אליה. אני מניח שהוא היום רוצה פחות משרצה לפני כמה חודשים, כי גם הוא נפגע, או כי הוא עייף מעימותים על נושא שהוא רוצה בו פחות ופחות ככל שהעימותים נמשכים.אני מציע לך לקרוא את המאמר שלי עליעוץ זוגי לזוגות בתחילת דרכם. אולי גם להציע לו לקרוא את המאמר, וגם לומר לו שאחד הדברים המשמעותיים שאפשר לעשות בתהליך הזה הוא גם לעזור לך לבסס בטחון עצמי ושליטה בכעסים - אבל שאת רוצה מאד שהוא יעזור לך בתהליך הזה. אמרי לו, אם הוא מוכן עדיין לשמוע, שיש ביניכם משהו טוב מאד, ואפשר לעשות אותו טוב יותר. וככל שתתני פחות מקום לאגו הפגוע שלך להתבטא, כך הוא יאמין לך יותר.

ד"ר שלום,תודה רבה על המענה,בסוף מכתבי הקודם, תיארתי בפניך את הריב שפגע בי וגרם לפרידה, שכעבור 4 ימים שאני בחו"ל, בן זוגי לא רואה לנכון לפנות מזמנו שנהיה ביחד.איך אני אמורה ליישם את עצתך הלכה למעשה?האם עליי לחדש עימו את הקשר? מפריע לי שאני תמיד מצילה אותו מעצמו...או שיש ליצור הידברות על עניין היעוץ (שכפי שכבר ציינתי הוא הביע התנגדות חריפה) רק במידה והוא יביע חרטה ונכונות לעבוד על הקשר?תודה!

א.ר. יקרה,
כרגע, את במאבק פנימי בין הפגיעה שלך והרגישות שלך לבין השאיפה שלך ליחסים תקינים איתו, ואולי עוד קודם - בכלל ליחסים איתו. ככל שתתני יותר מקום לפגיעה, וככל שזו תנחה אותך יותר, כך הסיכוי שיהיו בכלל יחסים ביניכם קטן יותר. זהו מאבק פנימי שלך שתצטרכי לפתור אותו. לא כדי להציל אותו מעצמו, כפי שהגדרת, אלא כדי להציל אותך. את הרי רוצה אותו כבן זוגך. אני יודע שקשה לך, אבל דרכה של זוגיות יציבה עוברת דרך היכולת לוותר למענה ועם כמה שפחות עשיית חשבונות. זו בחירה שלך, ואני יודע שהיא לא קלה.