היא משתלטת לך על החיים?

שלום ,
(קודם כל מצטער אם זה קצת ארוך)אני בן 23 וחברה שלי בת 22 אנחנו ביחד כמעט שנה. ברור שבהתחלה היו המון ניצוצות ועדיין טוב לנו מאוד ביחד ... רק שבזמן האחרון אנחנו רבים המון,כי היא תמיד בתחושה שאני לא באמת אוהב אותה אולי , או לא באמת רוצה להיות איתה, או לא כיפת לי איך היא מרגשיה... כלומר אני יכול לעשות 10 דברים ביום שיגרמו לה להרגיש טוב ולהרגיש שהיא באמת חשובה לי...עם זאת אם יש דבר אחד שהיא ציפתה שאני אעשה ,ולא עשיתי , מבחיתה כל השאר בכלל לא היו... ואז היא מצדיקה עם זה את התחושות שלה.... אין צורך להגיד כמה זה מתיש לריב כל יום לפחות שעה ועוד על דברים שבעיניי חסרי משמעות.אבל הבעיה היותר גדולה שבזמן האחרון אני מרגיש סוג של מחנק...כשהכרנו אני עוד לא הייתי סטודנט והיא כן,היינו נפגשים 4-5 פעמים בשבוע מאחר וכל אחד גר אצל ההורים,לפני הלימודים היא העלתה חששות שמה לא נוכל להפגש בתדירות כזאת כשגם אני אתחיל ללמוד כי שנינו עובדים ולומדים.אך מאז שהתחלנו ללמוד קרה בדיוק להפך, כל יום אחנו נפגשים,היא בא אליי לפעמים ישר אחרי הלימודים וכאשר היא לא יכולה לבוא אליי אז היא מצפה שאני אבוא אליה - כי הרי "מה? אתה לא רוצה להיות איתי?" .העניין שגם אני רוצה להיות איתה אבל למעשה אם אני רוצה להיות ערב אחד לבד או להפגש עם חבר הכי טוב שלי (אני לא מדבר על לצאת לבלות בלעדיה אלא רק ללכת לבית שלו) מיד פורצת מריבה , אלא הדברים שהיא אמרה לי בחודש האחרון והיא התכוונה אליהם ,זאת אומרת זה היה תוך כדי שיחה ולא בלהט של מריבה:"אני לא מוכנה לסבול שתהנה עם עוד אנשים חוץ ממני" ,"כשאני בעבודה אתה צריך ללמוד כדי שאחר כך נוכל להיות ביחד" ,"אני מצפה שתמיד תחליף את המשמרות שלך בעבודה לזמנים שגם ככה לא היינו יכולים להיות ביחד" ,"למה אתה רוצה ללכת למכון כושר מתי בדיוק תלמד?במקום להיות איתי ?""אני מצפה שתעשה את אותם ויתורים שאני עושה , אני ויתרתי על החברות שלי ואני עובדת בדיוק בזמן שאתה לומד כדי שנוכל להיות ביחד כמה שיותר"ועוד ועוד סנקציות עד לרמה של עד איזה שעה היא מוכנה לסבול שחברים שלי יתקשרו אליי גם כשאנחנו לא ביחד...אני לא יודע איך לנהוג בעניין... נדמה לי שהיא משתלטת לי על חיים לאט לאט.. כי זה רק הסנצקיות לגבי החברים (יש סנקציות גם לגבי מתי אני יכול לדבר עם אמא שלי כשאנחנו ביחד) אמרתי לה שמה שהיא מבקשת זה לא הגיוני, מצד אחד אני אוהב אותה מצד שני אני לא חושב שאני אמור לוותר על החופש המינימלי שלי רק בגלל שאני בזוגיות (ואני אמרתי לה שגם היא לא צריכה )... אני לא יודע אם היא מגזימה עם ה"ביחד" או שאני לא מסוגל להיות במערכת יחסים זוגית אם זה כרוך בויתורים האלה...אין לי את ההורים שלי לקחת מהם דוגמה כי אבא שלי נפטר כש הייתי בן 11.בכל מקרה תודה על הקשתך...

אולי אני לא מתמחה בתחום אבל מניסיון חיים אוכל להגיד לך...אין מחיר לחופש.... תדרוש אותו ואם לא תקבל.. תעזוב!!!

מיואש יקר,
אני חושש שלא נדמה לך שהיא משתלטת לך על החיים, אלא שהיא באמת משתלטת לך על החיים. זה המחיר של להיות איתה, והשאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה אתה מקבל בתמורה. אם התמורה הזו מספקת אותך, תצטרך להקטין את החיכוכים בעיקר לפי התנאים שלה. אם התמורה לא מספקת אותך, עשה שרירים כדי להפוך את הקערה על פיה. כלומר, להציב תנאים לזוגיות שיתאימו גם לך. בהחלט יכול להיות שאם תהיה נחרץ, ברור והחלטי, היא קודם כל תופתע מהאסרטיביות שלך, תבין שהיא עלולה לאבד אותך, ואולי תעשה הערכה מחודשת עם האפשרות שתשנה את התנהגותה. אם זה לא יקרה, כנראה שתצטרך לחפש בת זוג שתלטנית פחות.אם אתה לא רוצה לקחת סיכון של איבוד הזוגיות הזו, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי.ה"ביחד" זו אידיליה רומנטית של אהבה וזוגיות, שהיא בעייתית, ומשרתת את הצד השתלטן. היא עובדת יותר בתחילת הקשר, בתהליך החיזור, כאשר אנחנו מוכנים להקריב הרבה למען יצירת הקשר. בהמשך נוצרות פשרות, כי הרי נדיר שלבני הזוג יש בדיוק אותם תחומי עניין, ושאין דברים שאחד רוצה לעשות והשני לא. הרומנטיקה של הביחד, עומדת במקרה הזה לרועץ, שכן היא יוצרת קונפליקטים בין בני הזוג.