רגשות מתעתעים: טיפים והתמודדות

ד"ר חסון, פניתי אלייך כבר בעבר. בסביבות חודש אוגוסט, בתור מבולבלת....הרבה לא השתנה לי מאז העצה שנתת לי. אני יודעת שצדקת אבל הרגש גובר על ההגיון. התחתנתי צעירה, עם החבר הראשון. יש לנו 2 ילדים ובקרוב מאוד אני צריכה ללדת את השלישית. כבר כמעט שנה שהחיים שלי הפוכים לגמרי, הייתי רוצה לחזור לעצמי למי שהייתי לפני, אבל זה לא אפשרי. מבחינתי, אחרי הלידה אין עתיד. קשה לי לחשוב מה יהיה הלאה. התאהבתי בגבר, החלטתי שאני חייבת עוד ילד כדי לשכוח מהשטויות הילדותיות האלו ונכנסתי להריון - מבעלי, כמובן.יידעתי את הבחור שאני מאוהבת בו. פעם ראשונה שזה קורה לי ולא ידעתי איך מתנהגים. הוא היה בסדר אתי, אמר שאם אני צריכה עזרה להתגבר על המצב, הוא יעשה הכל. וגם אמר לי מראש שלא יתאהב בי בחזרה, כי אין לו רגשות. בכיתי המון בגללו. גם כי זה אבוד מראש וגם כי האהבה הפכה אצלי למעין אובססיה. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, לא ישנה בלילות, עצבנית .אז מה בעצם אני מחפשת? ריגושים?דבר קטן כמו להתנשק..... לא בא לי עם בעלי. אני מאוד אוהבת אותו ולא יכולה בלעדיו. אבל עם הבחור השני - אני רוצה רק להתנשק. לא יותר מזה. לא רוצה לשכב איתו בכלל. רק להתנשק. וזה לא בגלל ההריון. זה היה כך עוד לפני התפרצות ההורמונים.כל הזמן אני מסתובבת כמו זומבי, חי-מת.... מבחוץ חיה, מבפנים מתה. מחכה ללידה, אולי הכל יעבור. עצוב לי כל הזמן. חושבת למה זה ככה, האם ככה חיים כולם? כל הזוגות? עם פספוסים בחיים? מי שאני רוצה לא רוצה אותי ומי שאני לא רוצה רוצה אותי...אני יודעת שאני לא בדיכאון.... יש ימים שאני מתנהגת רגיל , כמו פעם.... אבל הימים האלו פוחתים.אני יודעת שכתבתי לך בצורה מבולבלת ולא מסודרת, אולי זה יותר כדי להוריד מהלב, לשתף אחרות, שיידעו שכאבי לב מאהבה נכזבת יש לא רק בגיל הטפשעשרה, אלא גם יותר מאוחר.תודה על ה"הקשבה".ערב טוב.

טעיתי, פניתי אליך ב 26.05.2005 ב"בעיייה שקשורה לאהבה"..........

עוד עצובה יקרה,
רגשות זה דבר שיכול לא פעם לתעתע בנו, בעיקר כאשר הם מושפעים כל כך ע"י עניינים פיזיולוגיים, כמו הורמונים, שהופכים אותנו ליותר רגישים לתחושות מסויימות, ומגיבים, לא פעם, באופן פחות רציונלי ויותר אימפולסיבי.את גם לא מוסרת לעצמך דיווח מלא של מה שאת מרגישה, בשל ייסורי המצפון שלך. את רוצה "רק להתנשק", אבל את יודעת שלו זה היה קורה, נשיקות סוערות הן רק צעד ראשון בדרך לריגושים נוספים, והדרך משם למיניות מלאה קצרה, גם אם, לכאורה, "בכלל לא רצית לשכב איתו).יכול להיות שהשפעת השינויים ההורמונליים והתינוק החדש תהיה חזקה מספיק כדי להפסיק את האובססיה שלך. אבל אולי גם לא. אני ממליץ לך להגיע לטיפול כדי לחזק את עצמך, שלא תלכי לאיבוד, קודם כל על חשבון תשומת הלב שמגיעה לילדים שלך.