החלטות קשות: גירושין, ילדים ואפשרויות

שלום
ד"ר חסון,אני גרושה +1 בת 40 ויש לי בן זוג גרוש+3 בן 50.אנו בקשר כבר שנה. גרים בנפרד וגם קצת במרוחק אך מתראים מס' פעמים בשבוע.יש לנו קשר מדהים. אנחנו מאוהבים ואוהבים, נמשכים מאוד ונהנים יחד.בן זוגי מתייחס אליי בכבוד,התחשבות ואכפתיות ואנו בקשר מצויין עם הילדים האחד של השניה ומבלים גם איתם ביחד. הוא גם אבא נפלא לילדיו ומתייחס מקסים לשלי.מבחינת אופי, כימיה ומראה הוא מושלם בשבילי. קל לי לומר שבעצם הוא אהבת חיי.מעולם לא הרגשתי כך. שפשוט אני מאושרת כשאנחנו יחד ושאני מוצאת בו את כל מה שחיפשתי תמיד.אני יודעת שגם הוא אוהב אותי מאוד למרות שיש לו קשיים להתמודד עם זוגיות ועד שהגעתי העביר שנים בלי למצוא מישהי שהחזיק איתה מעמד מעבר ל-3 חודשים.הוא לקח את עצמו בידיים וכיום בטיפול פסיכולוגי ורוצה שנישאר יחד.אבל... כמו כל אישה כמעט...אני מעוניינת שבשלב מסויים נגור יחד ושיהיה לנו עוד ילד אחד יחד.הוא אינו מעוניין בזה. לא בעוד ילד וגם לא לגור יחד לפחות בשנים הקרובות. הוא אומר שזה לא קשור אליי וגם אם היה עם מישהי אחרת עדיין לא היה רוצה לעבור לגור איתה.קשה לי לקבל את זה ולמרות שכמעט איננו מדברים על זה ואיני דורשת ממנו כלום כמובן העניין מאוד מציק לי בכל יום שעובר.אני עדיין צעירה וגם נראית מאוד צעירה לגילי וקשה לי לקבל את העובדה שנידונתי לסוג כזה של קשר שרק ישנים אחד אצל השני אך לא חיים יחד. וגם נותרו לי עוד מעט שנים אם בכלל להביא עוד ילד.אני מבינה שאין לי ברירה אלא לעזוב אותו ולחפש בן זוג שכן ירצה את מה שאני רוצה אבל אני פשוט לא מסוגלת להיפרד ממנו. הרי גם לא בטוח שאמצא את הגבר הנכון בשבילי אחריו במיוחד שהוא הגבר הנכון. אני נראית מצויין, אינטליגנטית, עצמאית ועדיין...קשה למצוא היום מישהו רציני ושגם אוהב ואעריך כמו את הנוכחי (ועברתי מס' מערכות יחסים רציניות וארוכות כך שיש לי נסיון)אני גם מפחדת שאם אעזוב אותו לא אסלח לעצמי שעזבתי גבר שכ"כ היה לי טוב איתו מכיוון שאני כבר מכירה את שוק הפו"פ והרבה אטרקציות אין שם...אני גם מבינה אותו...ועדיין בסתר ליבי מקווה שיום אחד אולי ישנה את דעתו אבל לא יודעת אם זה אכן יקרה. הוא גם ישר איתי לאורך כל הדרך וניסה להיפרד מדי פעם מייסורי מצפון שהוא עומד בדרכי בשנים הקריטיות אבל תמיד חזרנו מאהבה וגעגועים.באיזו דרך אוכל לקבל את ההחלטה הנכונה?אני כ"כ מתוסכלת מהמצב הזה ולא יודעת במה לבחור.תודה על המענה מראש,ליאת.

ליאת יקרה,
אני חושש שאין החלטה "נכונה". יש לך שלוש אפשרויות: האחת, להביא ילד עם בן זוג אחר, ולהקים "משפחה חדשה". זה הימור, כי זה תהליך שלוקח זמן. אם זה לא יילך, תאכלי את עצמך על שהפסדת את האיש הזה כבן זוג, ואולי תפצי עצמך בקשר אחר, טוב יותר או פחות. השניה, להחליט להביא ילד עם או בלי בן זוג. אם תצליחי והוא לא ירצה להישאר איתך בגלל זה, הרווחת משהו אחר. לאחר שנים, אולי פרט לנפילות שתהיינה כשקשה, רק תברכי על כך, כי את יודעת שבדיעבד זה בלתי אפשרי לומר שהיה עדיף ללא הילד, נכון? והאפשרות השלישית, היא להישאר איתו, וללא ילד. אם הכל יהיה בסדר, סביר שעדיין תהיה בך הכמיהה על מה שלא עשית, ואולי גם כעסים מסויימים כלפיו, שאולי תתגברי עליהם כאשר הכל יהיה טוב.אין החלטה נכונה, יש דרכים שונות, קשות יותר או קלות יותר. הדרך להישאר איתו היא הקלה ביותר. גם בה אין ביטחון מוחלט, כי אין דבר כזה, אבל היא הקלה יותר. ואם תלכי בדרך השניה, האם הוא יהיה לצידך כל עוד לא תצליחי להרות? האם תרצי בקשר מסוג זה שבו הוא רוצה שלא תצליחי במה שאת מאד רוצה להצליח? שאלות לא פשוטות, שתצטרכי להחליט עליהן.