החלטות משפחתיות וזוגיות: מה עושים?

שלום,
בעלי ואני נשואים 17 שנה + 3 ילדים. אני בת 39 והוא בן 43 בננו הבכור אמור לצאת עם בית הספר למסע לפולין שהוא אומר שחשוב לו מאוד.בעלי מסרב שהוא יצא ומתרץ את זה בעלות הגבוהה. יש ביננו חילוקי דעות לגבי זה כי לדעתי אנו יכולים בדרכים שונות לעמוד בעלות ומסע זה מאוד חשוב לבני ולי חשוב שהוא תיסע.הוויכוח ביני לבין בעלי הגיע לטונים גבוהים ואני חייבת לציין שבעניני תשלום עבור פעילויות שונות הוא תמיד בצד החסכן לכן אנו לא עושים הרבה דברים.בהתחלה חשבתי שאני פשוט אשלם על הנסיעה והיא תיסע ושהוא יסתדר אם זה אבל לאחר מחשבה וויתרתי ואמרתי לו שכסף יש ושהוא יחליט אם הילדה נוסעת או לא כי אני לא רוצה לקלקל את היחסים הקשים ממלא במשפחה בגלל פולין, בעלי הוא דור שני לניצולי שואה ונושא זה מאוד מורכב אצלו.כואב לי מאוד על הבן שלי למרות שהוא מנסה לשכנע את עצמו שאולי הוא לא צריך לנסוע.הבעיה שלי היא איך להתמודד עם בעלי במצבים כאלה שהוויתור שלי פוגע בילד ובי ומצד שני פעילות תקיפה חד צדדית מצדי תגרום להפיכת החיים בבית לגיהנום.אחרי שוויתרי בעלי נרגע כאילו הנושא חלף מבחינתו. האם החלטה חד-צדדית מבחינתי זה אנוכיות או בגרות לגבי החלטה עבור בני. אני חייבת לציין שהכסף למסע יבוא מחיסכון ישן שלי שהוא טוען שחצי ממנו שייך לו.תודה מראש על העזרה.

רותי יקרה,
הוירוח שביניכם אינו על מסע לפולין. הויכוח שביניכם הוא על האופן שבו נעשות החלטות משפחתיות, על האופן שבו נעשות החלטות כלכליות, על האופן שבו נעשות החלטות חינוכיות, ובכלל על האופן שבו נעשות החלטות. על אחת כמה וכמה זה המצב, כאשר מדובר בהחלטה שכוללת את כל אלו, והיא גם טעונה נפשית.לכן גם הפרטים שנתת לי על המסע לפולין, אינם חשובים. ממילא אני לא אהיה השופט שביניכם. את נמצאת במערכת יחסים מסויימת עם בעלך, עם איזון עדין שלפעמים לטעמך ולפעמים לא, לעזיבה של מערכת היחסים הזו יש מחיר שאותו את לא רוצה לשלם, למערכת הזו דהיום יש מחיר שאותו את מוכנה לשלם. כל עוד לא תעשו צעד דרסטי לשנות, זה פחות או יותר יהיה המצב גם הלאה. מכיוון שלצעד דרסטי גם כן יש מחיר (סיכון של פרוק המסגרת, או מחיר של עימותים בתוכה) את לא נוקטת בו. מה עוד שנדמה לי שגם לא חשבת עד הסוף על האפשרויות והאופנים השונים של צעדים דרסטיים. לפיכך, המקום בו את נמצאת הוא שיווי המשקל הנוכחי שלך ביחסים שלך עם בעלך.אני לא אומר לך, רותי, שאת צריכה לעשות צעד כלשהו. אני לא יכול לדעת. אני רק אומר שבמצב העניינים הנוכחי, ובמצב הידע הנוכחי שלך, החלטת שהמצב הזה נמשך. ומכיוון שהשאלה היחידה ששאלת אותי היא איך משנים את ההחלטה בעניין פולין, התשובה שלי היא שאני לא יכול לדעת כל עוד איני יודע הרבה יותר על מערכת היחסים שביניכם. במצב העניינים הנוכחי, לפי מה שאת מתארת כאן, מקרה פולין הנוכחי הוא מקרה אבוד. תחליטי אם את רוצה כבר עכשיו להתחיל להאבק על תיק פולין הבא, של הצאצא הבא שלכם.

תודה רבה על התשובה,זה נכון שאני בוחרת לא להתמודד עם המשבר בצורה דרסטית. זה נובע מהיסטוריה ארוכה שלא כאן המקום לפרט.בעלי רואה אותי לפעמים כילדה ולא כאישה בוגרת ואני למדתי למצוא דרכים עוקפות שבהם אני משיגה את הדברים שאני רוצה לפעמים אפילו בלי שהוא ידע. מדובר בדברים קטנים עבורי ועבור הילדים. במקרה של פולין זה כבר יותר מסובך, הוא ממשיך לטעון שלילד לא מגיע לנסוע גם ביגלל שההתנהגות שלו לא לטעמו. אני הסברתי לו שזו חוויה חד-פעמית בחיים של הילד אבל מכיוון שהוא עצמו לא עבר את החוויה הזו אז זה לא מעניין אותו. אפשר לומר שהוא מאוד אנוכי רוב הזמן וכאשר הוא כן מעניק משהו למישהו אז זה נראה כמו נס שכולנו צריכים להיות אסירי תודה עליו.כל המצב הזה מאוד מעייף ולכן אני עושה לי סדר עדיפויות על מה כדאי לריב הרבה ועל מה פחות או בכלל לו.לקום וללכת זו אופציה ששקלתי הרבה פעמים אך מסיבות שונות אני דוחה אותה, הסטוריה משפחתית לימדה אותי להיזהר ונראה לי שהוא מנצל את זה כדי להרגיש שהוא שולט עלי.ניסינו יעוץ משפחתי וזה עזר במידה מסויימת אך הוא טען כל הזמן שהבעיה היא שלי ולכן עד שאני לא אשתנה הכל ישאר אותו דבר. אני שיניתי את גישתי לחיים אך הוא ממשיך להיות אנוכי ופסימיסט לגבי החיים, מעליב את כולם ומראה יחס של חוסר איכפתיות כלפי הכל.מה עוד אני יכולה לעשות חוץ מלהתעלם או לברוח?

רותי יקרה,
את יכולה, אבל זה הרבה מעבר לדיון כאן. אם יעוץ משפחתי לא עזר, אפשר גם ללכת ליועץ אחר, אבל את יכולה גם לנסות יעוץ פרטי, הנחיה והדרכה לתקשורת זוגית, ואיך להגיע, דרך עבודה על עצמך, למצב שבו תצליחי לתפוס את מקומך הראוי לך בתהליך קבלת ההחלטות הזוגית. הצלחת לעשות זאת בדברים שהם שוליים. בהדרכה נכונה, ועם אורך רוח, תוכלי לעשות זאת גם בדברים משמעותיים יותר, וגם לזכות ליותר הערכה - שזה הקושי המרכזי שלך בזוגיות.