החלטות זוגיות: טיפול ובן זוג

שלום רב
ד"ר אורן חסון. אני בת 30 ,מנהלת לראשונה בחיי מערכת זוגית מזה כשנה וחצי.מערכת שספגה ועדיין סופגת מהלומות רבות מתחילת דרכה: ריבים ו- 3 פרידות שיזם בן זוגי.אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי קרוב לשנה מכיוון שאת הקשר התחלתי ממקום מאוד חרדתי עד שהמצב התדרדר לדיכאון ואובדן זהות. סיבה נוספת לטיפול היא רצון לשנות את עצמי ולשפר מחד,מצד שני יש בי מקום שמנסה להבין האם בכלל אוכל להתמודד עם הבחירה שעשיתי, עם האדם שאני נמצאת.הפסיכולוג שלי לא נותן לי את התשובות המוחלטות,ידוע לי שאני אמורה למצוא אותן לבד,מאידך הוא מציע לי לא לוותר ולהמשיך לעבוד על עצמי.אני ובן זוגי כמעט ולא מצליחים לנהל שיחה בינינו וכמעט כל שיחה כזאת מסתיימת בריב בו חבר שלי מאשים אותי ביזימת הריב,וטוען שאני לא עושה מספיק,או לחילופין בוחרת להעיר על שטויות ונכנסת למצבי רוח שלא נותנים לו שקט ורצף. היחסים בינינו מאוד פסיכולוגיים,מדברים על השלכות,על סימביוזות ,תקשורת.,מאבקי כוחות כשבד"כ אני אשמה בהבאתם. הריבים מגיעים למקומות קיצוניים ומכוערים בהם אני תמיד "נמצאת" אשמה ובן זוגי בעל הלשון החלקה מצליח לנקות את ידיו וכמעט לעולם לא לקחת אחריות על המקומות שהוא מביא. הוא בן 32 ,התגרש לפני כ-שנה,לאחר חצי שנה של פירוד בה אני נכנסתי לתמונה. המצב כרגע עומד במקום שבו אני סכמתי איתו שאני לא פוצה פה אם משהו מפריע לי, כדי לשמור על "השקט" ולתת לו הרגשה טובה,שהוא לא מקבל לטענתו מריבוי מצבי הרוח שלי,אמרתי שאני אנסה להתמודד לבד עם הדברים שמציקים לי במעשים הלא מכוונים שלו, קרי: ביקורת,אמירות קטנות שפוגעות בי וכדומה.בן זוגי לא מוכן ללכת לטיפול זוגי מכיוון שהוא טוען שהבעיה אינה בעיה זוגית, ואני שואלת...עד מתי להמשיך להלחם? האם אדם שלא לוקח אחריות ומפנה אצבע מאשימה לשני ישאר כך כל חייו? הוא מאוד מיגננתי וחושב שכל דבר הוא טענה כלפיו, אדם מאוד רגיש שילחם על ההגנה שלו בכל מחיר גם בלהעליב ולרדת נמוך מידי..אשמח לתגובתך.תודה

אלה יקרה,
לפסיכולוגים שונים יש גישות טיפוליות שונות. חלקם מתערבים יותר, ואחרים פחות. היתרון של אלה שמתערבים פחות הוא שכאשר את מגיעה להחלטה, את אולי יותר שלמה איתה, כי זו החלטה שהגעת אליה לבד. החסרון של התהליך הזה הוא שהוא איטי יותר ופסיבי יותר, ויש אנשים שזקוקים לתהליך מהיר יותר של קבלת עצה והדרכה.הבעיה שלכם היא בודאי בעיה זוגית, מאחר שגם אם את "מביאה איתך" מצבי רוח, מה שמעורר את מצבי הרוח הם לא פעם דברים שהוא עושה או אומר. לא אמרתי בזה שהוא אשם בהכרח, אבל בטוח ישנם מצבים שבהם הוא יכול לעזור לך שלא להכנס למצבי רוח כאלה, ויש גם לו מה ללמוד ולעשות. אני לא יודע מה לייעץ לך לעשות באשר לבן הזוג שלך. זה חלק מהתהליך שאת עוברת, כאשר ברור לי שאת חוששת לעזוב אותו גם בשל גילך והרצון שלך למסד קשר, וגם משום שאת לא בטוחה אם ומתי תמצאי מישהו מוצלח אחר. זה חלק מהמשוואה הכוללת של קבלת החלטות. אבל זה תהליך שאת צריכה לעבור, להחליט ולעשות, ולקבל אחריות ולהיות שלימה איתו. הטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת אמור לסייע לך לעשות זאת, ואם את מרגישה שהוא לא מספק אותך, את יכולה, עם כל הכאב, לנסות מטפל אחר, יותר אקטיבי. גם על זה, אגב, את יכולה לדבר עם הפסיכולוג שלך, אבל את ההחלטות עשי בעצמך.