החלטה שלו: למה את מחכה?

שלום
אני בת 26 גרה עם החבר ושלוש שנים ביחד...כבר תקופה ארוכה שהחבר מתלונן שלא טוב לו...רבים המון מאז ומתמיד ולוקח המון זמן עד שהוא חוזר לשיגרת היחסים גם על דברים קטנים...מבחינתי עשיתי המון כדי לשפר שיניתי את אופן התגובה ודברים שהפריעו לו...וגם הוא שינה דברים כמו צורת התבטאות בזמן ריב שהפריעה לי....רוב הריבים זה דברים של מטלות בית שלאחרונה אני נמנעת מלהעיר...אבל השבוע הוא התכנס בעצמו והתנהג כמו אחרי ריב בלי סיבה מובנת לעין.רקע כללי-אני מטורפת עליו מאהבה אני משקיעה בזוגיות,נראת טוב,באה המון לקראתו ,לפני שלוש שנים נפרדנו מיזמתו כי לא התאפשר לנו להפגש על בסיס יומיומי ואחרי שנה שלא היינו בקשר חזרנו והאהבה הייתה עוצמתית וחזקה...הוא באמת בחור טוב ואיכותי.מהיום הראשון היה מדבר איתי על הבית שלנו ועל החתונה.אתמול ניסיתי לדבר על מה שקורה פשוט התעלם ,היום כששאלתי אותו על מה הכעס ? ענה שלא משהו של השבוע אלא שתקופה לא טוב לו...שאלתי אם הוא מתלבט להמשך הזוגיות..ענה שלא.אבל לא טוב לו....אומנם רשמתי לו מה שאני חושבת בלי כעס,ושהוא צריך להחליט לכאן או לכאן...ואני אתן לו כמה ימים של שקט שלא ניפגש אבל השאלה אם אני תמימה ולא רואה את הכתובת על הקיר? האם לחכות שהוא יחליט ויסגר על עצמו למרות שהוא טוען שהוא לא מתלבט ....לנסות בכוח לדבר....להתנתק ולחכות שהוא יזום מהלך....מה עושים? יש לציין שאני מאוד מאוד אוהבת אותו אבל ציינתי בפניו שאני אכבד כל החלטה שלו...תודה רבה

מירב יקרה,
מכיוון שאת לא יודעת בדיוק מה קורה, ומה עובר עליו, ומהן ההתלבטויות שלו, את לא יכולה לתת לי יותר מידע ממה שיש לך. לכן, ובאמת לצערי, לא אוכל לתת לך ניחושים טובים יותר משלך.הדבר היחיד שאני יכול לומר לך הוא שהמכתב שלך אליו אולי לא היה מכתב נכון. כלומר, השארת את ההחלטה אצלו, אבל לא יצרת מצב שבו את תדעי טוב יותר מה קורה, ולא יצרת מצב שבו תהיה לך איזו שהיא שליטה על מה שיקרה. הדבר היחיד שיצרת הוא הכנה לכישלון. כלומר, הראית לו שאם הוא מחליט לעזוב, את מוכנה לצאת מזה כאשר "כבודך" נשמר. לפעמים, גישה כזו מגדילה את הסיכוי לכישלון, אם כי כאשר יהיה כישלון, תרגישי קצת יותר "מכובדת".אני חושב שמה שהיית צריכה לנסות זה לקבל הסבר. כי את יודעת ש"לא טוב לו", אבל את לא יודעת למה (ו"מנחשת", זה לא מספיק, כי כשאת חרדה, יכול להיות שאת גם מנחשת לא נכון, וראיתי את זה הרבה). את צריכה לנסות לשמוע, להבין, גם אם לא לקבל. ואולי זה בדיוק הדבר שממנו רצית להימנע, כדי שלא להיפגע. התוצאה היא שבמקום לשמוע, ולנסות לראות אם יש לך דרך להשפיע על המחשבה שלו או על תהליך קבלת ההחלטות שלו, בחרת להמתין לגזר הדין.את עדיין יכולה לכבד כל החלטה שלו, אבל את יכולה לבקש ממנו להיפגש ולדבר. שישתף אותך גם אם זה כואב. וכואב יכול להיות החל מדברים בהתנהלות הזוגית שלכם, או הפרטית שלך (למשל, תחושתו, מנקודת מבטו, שלא שינית מספיק בגישה שלך והוא התעייף מזה), או של הורייך או של החברות שלך, שלא מסתדרים לו, ועד לכך שיספר לך שלפני חודש פגש את האחת והיחידה של חייו. השאלה היא אם את מוכנה לשיחה כזו, ואם את יכולה לנהל אותה בשיקול דעת, בהבנה, ובאסרטיביות. זה ממש ממש לא קל, ובעיקר לא קל להתגבר על פגיעות ולשמור על צלילות הדיון, שיקול דעת וכבודך העצמי מחד, ולא לפגוע בו בחזרה כאשר את נפגעת, מאידך. אבל אם יש לך אינטרס, ואם את רוצה להילחם על יחסים טובים,זו דרך נכונה יותר.