החלטה פזיזה בזוגיות?

שלום
אני בת 50. לפני כחודש וחצי נפרדתי מבן זוג איתו הייתי כשנתיים.ומאד אהבנו האחד את השניה. בשנה הראשונה של הקשר, היו בינינו מפגשים דיי אינטנסיביים, דהיינו 4 - 5 פעמים בשבוע. עם הזמן פחתו והגיעו לכדי פגישה אחת בסופי שבוע (שישי שבת) וביום ראשון בבוקר יוצא מביתי לעבודה.שוחחתי איתו בנושא וביקשתי להבין האם מספק אותו לראות ולהיפגש עמי רק בסופ"ש. תשובתו היתה שהכל בסדר מצידו והוא באמת רוצה אותי וטוב לו איתי, רק שיש כל מיני עיסוקים שתופסים את זמנו אבל זה לא משנה מאומה ברגשותיו אלי. ניסיתי לא להגיב בקיצוניות לדבריו, כי מנסיוני, תגובותי היו יוצרות אצלו אנטי והיה משדר כי לחוץ לו. אז הרפיתי.חודשיים לפני הפרידה עברתי שבוע קשה במקום עבודתי. הרגשתי שהוא מגלה איכפתיות כתמיד ויום יום היה מתקשר ושואל איך עבר עלי היום בעבודה וניסה להרגיע. ביום הרביעי באותו שבוע שאלתי אם יגיע אלי. השיב, כי יש לו כמה דברים לסיים אבל ידבר איתי בהמשך. הרגשתי מאד לא נוח מתשובתו אולי כי ציפיתי שיגלה הבנה באמצעות קירבה לה נזקקתי ברגעים אלו ומשהשיב את שהשיב הגבתי שאין צורך ואם אינו יכול שימחק את מה שביקשתי. כמובן שלא הגיע.לפני חודשיים התנהלה בינינו שיחה בו אמר דברים שגרמו לי אי נוחות. אמר שאינו בנוי למחויבות, אינו מוצא זמן לעשות דברים לעצמו, כל מה שהיה לו נתן לבנות זוגו הקודמות ולא דאג לעצמו, אינו רוצה לגור עם אף אישה. שאלתי, כיצד אתה מגדיר את מערכת היחסים שלנו? תשובתו הפאטית היתה כי אינו חי עם הגדרות.הפנמתי וחשבתי על הדברים שנאמרו ולאחר 3 ימים העברתי לי בכתב את מה שלא עשיתי בעת שיחתנו (גם לא היה קשר טלפוני בימים הללו). הבהרתי את מה שאני מרגישה כתוצאה מהשיחה וביקשתי לסיים את הקשר על אף שלא רציתי לעשות בדרך הזו, אך הדברים היו ברורים כתבתי, ואם לא היה לך האומץ לעשות זאת אז הנה הקלתי עליך.אני יודעת שהוא עובר תקופה לא קלה אבל הרגשתי שאינני מסוגלת להיות במקום שהבטחון הזוגי שהיה יציב, הפך למעורער.שאלתי היא: האם לא נהגתי בפזיזות והייתי צריכה להמתין שיצור קשר. ואולי לנסות להבין אותו? מרגישה מצד אחד אי נוחות עם הפרידה ומאידך גם לא בטוחה להיות שם.אודה לתגובהשרון

שרון יקרה,
אולי נהגת בפזיזות כאשר החלטת בשביל שניכם, מבלי לתת לו הזדמנות להשיב לך, או להתלבט, או להגיע לאיזה שהוא "משא ומתן" באשר לאופן קיום הזוגיות שלכם. אבל אולי גם הוא באמת רצה עם הזמן פחות משרצה קודם, או רצה פחות ממה שאת רוצה. האם עשית את ההחלטה הנכונה? – אני לא יכול לדעת. עשית את מה שאת מרגישה לנכון, והאינטואיציה שלך הנחתה אותך באותם מקומות שבהם לא ידעת בדיוק מה נכון. כך אנחנו נוהגים כשאנחנו לא בטוחים. החשש היחיד הוא שאולי החרדות גורמות לנו לברוח עוד לפני שנכון לברוח. ואני לא יכול לדעת בודאות אם זה המצב. בעיקר, כאשר עושה רושם שגם את לא בטוחה.

שלום
ד"ר אורןתודה על תגובתך.על מנת לחדד את דברייי, אוסיף כי המתנתי 3 ימים לאחר אותה שיחה בו הציג את הדברים כפי שהציג, מעשה שאף פעם לא נקט, נהג להתקשר מידי יום. "השקט" התקשורתי שיצר הוא זה שהנחה אותי ליזום כפי הנראה את מה שלא העז באופן ברור.לדעתך האם עלי ליזום שיחת ברור? (אני מאד סקפטית ונוהגת על פי אינטואיציות)אשמח לשמוע את תגובתך.תודה רבהשרון

שרון יקרה,
אני מחזיר אותך למכתבי הקודם, באשר לעבודה עם אינטואיציות. מצד שני, אם תשארי מנותקת, לעולם לא תדעי, נכון?