החלטה על ילד: מה לעשות?

שלום
אני ובן זוגי נמצאים בזוגיות שנייה ,שנינו גרושים (אני 10 שנים והוא 6 שנים) אני בת 35 והוא בן 40 לכל אחד מאיתנו ילד אחד (גילאים 9ו 11). יוצאים ביחד 4 שנים מתוכם גרים 3 שנים יחד. בשנה וחצי הראשונות מהרגע שעברנו לגור יחד לא היה פשוט, כל אחד הגיע מהעולם שלו, עם ערכים משלו, חינוך משלו היו לא מעט מריבות שלנו של הילדים ולמרות זאת לא התייאשנו ונלחמנו להישאר יחד בשביל אהבה הגדולה והפונטנציאל הגדול של הקשר ובאמת הגיעו הימים הטובים שכולם למדו למצוא את האיזון, להסתדר ולהנות מהביחד.בראשית דרכנו תיאמנו ציפיות וכל אחד אמר שהרצון שלו הוא להתחתן ולהביא עוד ילדים. לפני שנה וקצת לערך התחלתי לגשש בעניין השלב הבא מאחר והוא לא אמר מילה אחת בנוגע לעתיד אני חושבת שהוא די נשאב לנוחות של הקשר כי הבית מתנהל כמו משפחה לכל דבר בכל תחום אפשרי.הוא אמר לי את הדברים שרציתי לשמוע שהוא מעוניין במה שאני מעוניינת ושהכל יהיה בסדר אז נתתי לזמן לעשות את שלו ולא אמרתי עוד כלום בנושא עד ללפני חצי שנה לערך שכבר התחלתי לדבר על זה יותר ברצינות להבהיר לו שהמצב הנוכחי הוא לא מצב שיכול להימשך לנצח שאני מתקדמת בגיל ורואה את כולם סביבי מתקדמים בעוד אני נשארת מאחור ושהגיע הזמן. הוא הסכים איתי ושוב אמר לי דברים שאני רוצה לשמוע ועוד לתת לי הרגשה שהנה הוא אוטוטו מתכנן משהו ... היו לו אין ספור הזדמנויות שבהן לא עשה דבר. נמאס לי כבר לדבר על זה ולהעלות את הנושא אני מרגישה נודניקית וכל הזמן מרגישה שזה שאני צריכה לטחון את העניין כל כך הרבה הורס הרבה. בכל מילה שיוצאת לו מידי פעם שקשורה לחתונה או לילד אני מתלהבת מבפנים וחוזרת לאותה הרגשה ששוב עוברים הימים ולא נעשה דבר....הוא מרעיף עליי המון חום ואהבה וקונה לי מתנות קטנות וזה לא מרצה אותי כל עוד המצב נשאר כפי שהוא, הפכתי להיות חסרת סבלנות ועצובה ובנתיים הזמן עובר....מה עושים ? :(

עדי יקרה,
מן הסתם, אולי להעמיד את כל האמירות בפני מבחן המציאות. אם זה מה שאת רוצה, אז לומר לו שאת מפסיקה להשתמש באמצעי מניעה החל מהיום או בעוד חודש. יתכן שהוא רק קצת לא בטוח שזה מה שהוא רוצה למרות שהוא רוצה בך, ולכן מניח לדברים להמשיך כפי שהם, ואז כל מה שהוא צריך זה מי שתחליט בשבילו. יתכן שאם תחכי שהוא "ירצה" עוד ילד, זה לא יקרה, כי הוא לא בטוח לגמרי בזה. יתכן שכל מה שאת צריכה, כדי שזה יקרה, זה להרגיש שמותר לך להחליט עבור שניכם (לא בלי הסכמה שלו), כך שהוא יתנגד רק אם יש לו בעיה אמיתית עם זה - ואז להתמודד עם השאלה - איך אני מצליח גם להיות איתה (איתך), וגם לומר את מה שאני רוצה (אם הוא כן ברור לעצמו, מה שאני לא בטוח).החיים המשותפים הם תמיד סוגים שונים של משא ומתן, כאשר לא פעם מי שרוצה יותר גם דוחף יותר, וכך נקבעים דברים והחלטות משותפות, וויתורים ונתינות. מרבית הילדים (וגם אנחנו, בעבר!) נולדים כך. אל תרגישי רע עם זה.

אורן שלוםמודה לך על תשובתך רק פרט אחד חשוב לי מאוד לפני שאני מודיעה לו שאני מפסיקה גלולות ומעוניינת להיכנס להיריון וזה הצורך להתמסד בשנית. חשוב לי להביא ילדים נוספים כאשה נשואה , חשוב לי להראות לבתי את הדרך המקובלת ...הוא יודע שזה חשוב לי ושאני מחכה להצעת נישואים כי עד שההצעה לא תבוא כל שאר התוכניות לא יתממשו ואני לא מתכוונת להיות זאת שמציעה.אני גם לא מחפשת עכשיו הצעה או חתונה גדולה אלא משהו קטן וצנוע.מה לעשות במצב כזה ? האם לנקוב בפניו בתאריך ולומר לו שיש לו עד תאריך זה לעשות צעד ולא אני עוזבת ? האם זאת הדרך (לא רוצה להרגיש שאני צריכה להכריח אותו ) אבל מצד שני אין לי את כל הזמן בעולם לחכות שמשהו ישתנה ואני כרגע תלויה באוויר רוצה להאמין שמשהו הולך להשתנות אבל התחושות שלי אחרות ולא נותנות לי מנוח.

עדי יקרה,
לא הבנתי אם את מוכנה להכנס לטקס הנישואים כשאת בהריון או לא. אם את רוצה קודם את הצד הפורמלי הזה ורק אחר-כך להכנס להריון, אז הדרך היא לדבר איתו שוב, ישירות, ולהסביר לו, ואולי אפילו להסביר לו שלהחליט בקרוב הרבה יותר חשוב לך מאשר הצעת נישואים מרגשת שתהיה ביום ההולדת שלך בעוד שנה וחצי, או בטיול שאתם מתכננים לפירנצה בסוף הקיץ. יש גברים שממתינים "לרגע המתאים" כדי שיהיה טקס שייזכר לשנים, ולפעמים כי הם חושבים שזה מה שמצפים מהם. לפעמים זה נכון, ולפעמים לא. גם זה משהו לדבר עליו. ואם את מוכנה להכנס להריון עוד בטרם הצעה, אבל ללדת רק לאחר הטקס - גם זה משהו לדבר עליו. כי אז ההחלטה להכנס להריון יש בצידה גם החלטה על נישואים, אם זה יקרה.אם כי, בצד זה, קיימת אי הודאות וחוסר הביטחון במידה שתרצו שניכם ולא תיכנסי להריון. האם גם אז ידחה את הטקס? - ואולי הנכון הוא להחליט על הכל ביחד. כלומר, גם להיות מוכנים להכנס להריון, וגם להחליט על נישואים ללא תלות בהצלחה מיידית של התהליך. אבל אולי הדיון על ההריון יתחיל לגלגל את התהליך הזה.