החלטה על המשך זוגיות: מה לעשות?

שלום
ד"ר חסון,ראשית הרשה לי להחמיא לך על הפורום, אני קורא כאן די הרבה ותמיד מצאו חן בעיניי תשובותיך לאנשים השונים. שרק ימשיך כך.הסיפור שלי הוא כזה:אני בן 28 רווק, בשלוש שנים האחרונות הייתי במערכת יחסים עם אישה המבוגרת ממני ב10 שנים, גם כן רווקה ללא ילדים. המערכת יחסים שלנו הייתה מאוד לא יציבה, אמנם הייתה אהבה גדולה ועדיין ישנה כזאת, אבל נפרדנו וחזרנו יותר מדי פעמים. היו לנו לפחות 10 פרידות. רובן לזמנים קצרים, וכמה בודדות שנמשכו חודשיים-שלושה. יש לציין שאת כל הפרידות היא יזמה, וזה הדבר שמרתיע אותי אצלה, החוסר יציבות הזה.אני מגיע ממשפחה קצת מפורקת ולא יציבה, היא לעומת זאת מגיעה מבית יציב עם גרעין משפחתי טוב, בעיקר ביחס למשפחה שלי. אני הכרתי את המשפחה שלה טוב מאוד והייתי כבן בית אצל ההורים שלה. אולם היא לא הכירה את המשפחה שלי כמעט בכלל למעט את אחותי. הורי לא ממש התנגדו לקשר, לפחות לא בצורה גלויה ולא בפניי.לפני ארבעה חודשים היינו אמורים להתחתן, אך לבסוף רבנו וביטלנו את החתונה. עכשיו אחרי כמעט ארבעה חודשים היא רוצה לחזור שוב. אני עדיין אוהב אותה, אבל הפעם בפרידה הזאת המשפחה שלי גם נפגעה ובאופן ישיר (לא ארחיב יותר מדי בזה אבל היא העליבה בצורה מסוימת באבי ובאחותי, גם אם לא בכוונה תחילה.) . אני אובד עצות ולא יודע מה לבחור - אם אסכים לחזור, אאבד בצורה מסוימת מכבודי שכן עוד פעם אני סולח לה על פרידה שהיא יזמה בפעם המיליון, יתרה מזאת אני אלחיץ ואולי אעליב שוב את המשפחה שלי שנפגעה מהפרידה האחרונה וראתה אותי בשעות השפל שלי אחרי הפרידה האחרונה. נוסף לזאת אני לעולם לא אוכל להיות רגוע שהיא לא תקום למחרת בבוקר עם התקף שיגעון חדש שיגרום לה שום להיפרד. אם אסרב ואחליט לחתוך לצמיתות אני אאבד מישהי שעדיין חשובה לי למרות שבעת מדורי הגיהנום שהעבירה אותי.אני מודע לכך שהפרש הגילאים בינינו הוא די מפריע לה וגם קצת לי, בעיקר בתחום של איך אנחנו מצטיירים בעיני החברה. וזה גם דבר שאולי קצת מטריד אותי, שלא אתחרט על זה שהתחתנתי עם מישהו שמבוגרת ממני בעשר שנים ביום מן הימים.מצד שני אני חושש לעתיד שמא לא אמצא מישהי כמוה שתשלים אותי באותה צורה כמו שרק היא ידעה.אודה לעצתך, בן 28.

בן יקר,
אי אפשר לדעת מה יקרה. לא מה יקרה אם תחזרו להיות ביחד, וגם לא אם תצליח להתנתק ממנה ולהמשיך לחפש בת זוג אחרת. מבין שתי האפשרויות, לפחות אחת ברורה יותר, וזו של מה שיקרה אם תהיו ביחד. כתבת על זה. אין ודאות בכל, אבל יש ודאות בחלק מהדברים הן במה שיקרה ביניכם והן במה שיקרה בינך לבין משפחתך. אף אחד מהם לא יהיה אסוני, אבל יהיו קשיים יהיו דברים טובים ואין ודאות שזה לא ייגמר כפי שנגמר בעבר.פערים גדולים בשביעות הרצון ההדדי (שלא פעם מגיעים מפערים ברקע ובתדמית האישית וחברתית) משפיעים לרעה על אי הסכמות קטנות. לכאורה אתם משלימים עם הפער הגדול, אבל הויתור הגדול הזה מקשה על ויתורים קטנים שצריך לעשות אחר-כך, ומכאן מקור למריבות ולחיכוכים רבים. זה חלק מהדינמיקה.אני לא יכול לומר לך מה נכון לעשות, כי מדובר בך אישית, ואתה מכיר את עצמך הכי טוב. גם מה אתה רוצה, גם איך תתמודד עם מה שיהיה, וגם, ואולי זה החלק שמפחיד אותך הכי הרבה, גם איך תתמודד או לא תתמודד אם הקשר יקרוס שוב. לכן אתה הוא זה שצריך להחליט, עד כמה שזה קשה. וייתכן שכדאי לך לשקול ללכת לפגישות של טיפול פרטני - כדי לקבל עזרה בחשיבה שלך ובקבלת ההחלטות, וגם עזרה מקצועית בתהליך שיבוא אחר-כך.