החלטה על דרך חיים בזוגיות

היי אני בת 28 בזוגיות כמעט 4 שנים עם בחור שהכרתי בטיול במזרח.הקשר שלנו לא התחיל בדרך רגילה. אני הייתי בזוגיות בזמן שהכרנו. כמה חודשים אחרי הפרידה אני יזמתי נשיקה בנינו וככה הכל התחיל. (הוא לא יזם)עברנו לגור ביחד אחרי שנה ביחד. מאז תחילת הקשר אני מרגישה שיש בו המון דברים שמתאימים לי (הבן אדם הכי טוב שהכרתי מימי) מכל מיני בחינות, ואם זאת המון דברים שחסרים לי.אני חושבת שאף פעם לא הייתה בנינו "התאהבות". לפעמים אני חושבת שאנחנו ביחד מפחד שלא נמצא משו אחר... אני אוהבת אותו מאד כמובן והוא אותי אבל ככל שהזמן עובר זה יותר חסר לי ומתבהר לי שהחלק הזה פשוט לא קרה בנינו.הביטוי של זה מגיע בזה שחסרה לי תשוקה (שגורמת לי להרגיש לא מושכת),לפעמים אני מרגישה שאנחנו לא משדרים על אותו גל. שהוא לא מצליח לקרוא אותי וזה גורם לנו לריבים.אני מתאכזבת ממנו המון למרות שהוא מבחינתו עושה את כל המאמצים שארגיש טוב.(עושה הכל בבית-כלים כביסות... הכל!)מוצאת את עצמי כועסת עליו המון ועל כל דבר קטן. (מספיק שאני קוראת לו בבית והיא לא עונה לי).בנוסף לכל זה הוא עובר עכשיו אפיזודה דיכואנית שנמשכת כבר כמעט חצי שנה.זה רק הוסיף עוד פן קשה ומורכב לקשר. הוא מטופל והשתפר המון. אבל בנתיים אני נגמרתי מבפנים. בזמן שהוא בדכאון אני מרגישה בודדה, מכוערת, שמנה ובעיקר מרגישה את כל החסרונות שלי. הבטחון העצמי שלי ירד מאד. ואני מרגישה שכל החרדות שלו מחזקות את שלי.לפעמים אני חושבת שאולי אנחנו לא בריאים אחד לשני. הקשר כל כך מורכב שאפילו קשה לי להסביר פה את המצוקה שאני מרגישה.מבולבלת מאד ומרגישה שאחרי 4 שנים מגיעה לי שלווה ושהגיע הזמן להכריע..כל עצה כרגע תעזור לי.

בילבי יקרה,
את בת 28, וצריכה להחליט על דרך חייך. מסיבות שונות, את לא שלמה, ואולי אגיד, אפילו מאד לא שלמה עם הקשר הזוגי שלך. ואכן, מותר לך להפסיק ולחפש את דרכך מחדש. אלא שאת לא בטוחה אם זה נכון לנתק את הקשר הזה, ואני חושב שאחת הסיבות היא הרצון הטוב שלו להיות איתך. כשאת פחות בטוחה בעצמך, הידיעה שיש מי שרוצה בך, שומרת איתך איתו. שזה אומר שאחד הדברים שאת צריכה לעבוד על עצמך ועם עצמך, ללא שום קשר אליו, הוא על הביטחון העצמי שלך, ולהתמודד עם החרדות שלך. את יודעת את זה, הרי.יתכן מאד שתעשי זאת טוב יותר בלעדיו. אבל את לא בטוחה בזה. והאמת? - סביר שיהיו זמנים שבהם יהיה קשה, בעיקר לאחר שתיפגשי עם גבר שתרצי, ושהוא לא ירצה אותך מספיק כדי לתת מספיק, או לאחר שתרגישי אכזבה או לאחר שתרגישי שחסרים לך תשומת הלב והנתינה שאת מקבלת עכשיו. זו אי הודאות שאת צריכה להתמודד איתה, אם את משוכנעת שהמקום שבו את נמצאת הוא באמת לא טוב לך. שזה אומר שאת צריכה לחפש את דרכך, כשאין לך ודאות שזה יעבוד כמו שאת רוצה, או לפחות מספיק מהר כדי שתהיי בטוחה בשינוי שאת עושה. אבל אם ה'לבד' שלך עדיף על הביחד, אולי עדיף, נכון?

מרגיש שכתבת.את מה שאני לא מעזה להגיד אפילו לעצמי. אבל איך מסיימים קשר של 4 שנים עם אדם שרק עכשיו מתחיל להתואשש מדכאון?
כל העבודה שעשה "בשבילי" תזרק ברגע אחד
אני כלואה..ק

בילבי יקרה,
כמו כמעט תמיד, הכלא שלנו הוא זה שאנחנו יוצרים אותו. קל לי להבין אותך – כי אם תעזבי אותו, את חוששת שהוא יחזור כמה צעדים לאחור. יתכן מאד שזה נכון. אולי זה נכוון חלקית. הוא גם בטיפול, כך שלפחות הוא לא יישאר לגמרי לבד, אם כי פעם בשבוע זה לא באמת חברה, אלא רק מישהו שיעזור לו להתחזק. אבל לא בן זוגך הוא שמחזיק אותך. את היא זו שמחזיקה אותך שם. ואם אדייק – הדמות שיש לך בעיני עצמך, שאת רוצה לשמור – שאת אדם איכפתי, שדואג לאחרים, מה עוד שזה אחרים שהם מאד קרובים לו. אם את שואלת את עצמך באופן ישיר: האם אני אדם שעוזב אחרים בעת מצוקה ליפול? – התשובה הטבעית שלך היא 'לא'. ואני מאמין לך. אלא שאם הפעם תחליטי אחרת, אולי זה גם ייתן לך את הגבולות של האמירה הזו, והתשובה תהיה מורכבת יותר: 'לא, אבל אני גם לא נשארת בכל מחיר, ויש לי גבולות'. וזו אמירה מדוייקת יותר, ונכונה כמעט לכל אחד, ועכשיו אולי את לומדת להגדיר את גבולות המחיר שלך. יתכן שאת יכולה להקל על עצמך באמירות שונות, שאת צריכה להאמין בהן ובערכיות שבהן, כמו שחשוב לך שלא ללכת לאיבוד גם בתוך נתינה או ויתור, ושגם לצרכים שלך יש ערך. ואולי גם שבעצם, את מדברת לא רק על מצבך הנוכחי, אלא גם על עתידך, ועל ההשלכות של המשך השהות איתו. כך שבין אמירות אמיתיות שונות, ובין ערכים שונים, את צריכה גם למצוא את דרכך, וגם את המועד הנכון לעשות שינוי. האם זה עכשיו? האם זה בעוד חודש? האם תוכלי לקחת אוויר ולהישאר איתו, לטוב ולפחות טוב, ואולי מתוך ההבנה שאין מושלם? – אני לא יודע. כאן, אלו הן כבר ההחלטות שאת צריכה לקבל בעצמך.