דילוג על מסגרת משפחתית: תובנות

הי דר' יקר
בני הצעיר 18 נכנס למערכת זוגית ראשונה רצינית עם נערה... עד כאן הכל טוב ויפה רק שהנערה מסתבר מבית ממש ממש הרוס עם רקע קשה מאוד שהלב שלי ממש נשבר...ההתנהגות שלה קצת לוקה בחסר עם החסרות בסיסיות בנימוס בתקשורת עם הסביבה...הבן שלי גדל בבית מאוד חם שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב מאז ומתמיד ההשקעה בחינוך היתה בראש מעייננו וגדל בתוך חינוך פרטי ומושקע..כמו כן מאז ומתמיד הוא אדם של נתינה שמוותר מעצמו רק לעזור לאחר ואם הוא אוהב הנאמנות שלו אבסולוטית. הבעיה היא שניצני דיבורים על חתונה נשמעים ממנה.... ): אני ממש חוששת להביע בפניו את מה שרואות עיניי לגבי טיב הקשר כי יודעת שאם אתערב במעט זה יכול להרחיק אותו מאיתנו. בכנות תחשוב לו זה היה בנך מה היית עושה? אני מודאגת שיתמסד צעיר מדי ולנערה שאנו רואים מנסיוננו שהיא לא בשבילו... עד כמה שזה נשמע נורא..תודה מראש יום מעולה!

קרן יקרה,
נדמה לי שהשאלה ששאלת, מה הייתי עושה לו זה היה בני, לא תוכל באמת לשקף את דעתי. אני מבין למה את שואלת את זה, כי את רוצה שאבין את הרגישות שלך. אבל אני לא מכיר את הבן שלך, ואת היכולות שלו להתמודד ואת שיקולי דעתו, ואת שאיפותיו בחיים, וגם לא את פחדיו ואת רגשי האשם או תחושת הערך העצמי שלו. אני מכיר יותר טוב את אלו של ילדי (וגם אז לא עד הסוף). לכן, אם הבן שלך היה הבן שלי, יתכן שהייתי מגיב אחרת מאשר לילדים האחרים שלי. גם הם שייכים לתמונה, ולא רק אני.את מתארת את התמונה באופן שבו נראה לך סביר מאד שהחברה של הבן שלך רוצה אולי לברוח מהמסגרת המשפחתית ההרוסה שלה, ואולי לוודא, מתוך חוסר ביטחון, שהיא מצליחה בחיים, דרך חתונה בגיל 18. זה מפחיד אותך, כי זה לא מה שאת חושבת שנכון עבור הבן שלך. אולי זה מפחיד אותך גם כי את חושבת שהיא לא ראוייה, ואולי לא תהיה קלה לו - בין אם בשל הרקע שלה, ובין אם כי את רואה סימנים התנהגותיים (שקשה לדעת, למען האמת, לפי תאורך, עד כמה הם בעייתיים באמת). את מכירה את הבן שלך, וחושבת שהערכים שלו, והנאמנות והאהבה שלו, ואולי גם חוסר הניסיון שלו יובילו אותו לטעות.יתכן שאת צודקת. אבל גם יתכן שגם הוא רואה את התמונה באופן מורכב, וככל שתלחצו עליו לראות את התמונה באופן אחד, כך הוא ייטה לראות את התמונה יותר באופן המנוגד. כי כך טבע האדם וכך, לעתים קרובות, אנחנו מגיבים ללחצים. וכאן, אני לא יודע מה מידת הסבלנות שיש לך ולאביו, לדבר איתו. אני לא יודע עד כמה אתם מסוגלים להניח אמירות שקולות בפניו, כמו על העתיד שהוא רואה לעצמו, על הצבא הצפוי בקרוב, על קריירה ולימודים - ולפעמים, פשוט לשמוע את דעתו על זה, כמעט מבלי לחוות דעה משלכם - ומבלי לדבר על משפחה וילדים כמשהו מנוגד, הוא מספיק חכם כדי להבין זאת לבד. השאלה היא אם אתם גם מאמינים בזה שהוא מספיק חכם להבין דברים לבד, וסומכים עליו. אם הוא ירגיש שאתם לא סומכים עליו, יהיה לו קשה יותר להקשיב לכם. ואם יעשה טעויות בחייו, וירגיש שאתם מבקרים ושופטים אותו, יהיה לו קשה להודות בהן בפניכם, ו/או לבקש מכם תמיכה. כך שהשיקול והתמונה הרבה יותר מורכבים משיקולים של נכון ולא נכון. אני די בטוח שהבן שלכם רואה זאת. השתמשו בדיאלוג שביניכם בחוכמה, גם אם הוא לא תמיד יעשה את מה שאתם חושבים שהוא צריך לעשות.

(הודעה ללא תוכן)