החלטה נכונה: מה לעשות?

תמיד אמרתי שלי זה לא יקרה.
..צחקתי על חברות שקרה להן דבר שכזה, ואפילו עודדתי אותן לא לעשות זאת. היום אני בחורה שבאמת לא חסר לה כלום, החיים? אולי אלוהים הביא אותי לכך, אין לי מושג למה דווקא לי זה היה אמור לקרות,? הכרנו דרך חברים ומאז נהיינו חברים טובים, קרוב לחצי שנה לא קורה כלום ורק צוחקים מדברים מאז משהו שם לא עזב אותי לרגע, נכון אני עדיין לא מאמינה שאני רוצה להיכנס לזה ובטח ובטח שלא להרוס משפחה ולא הייתי רוצה שזה יקרה לי, אני אחרי 3 שנים רווקה בשוק ולא חסרות לי הצעות בכל מקום שאני הולכת אין לי מושג איך איך ? נשאבתי אל תישאלו אותי המבטים הרגו אותי, יום אחד הוא התקשר ואמר שהוא צריך לדבר איתי שמחתי שאני סוף סוף יראה אותו נשמע גרוע אבל היה לו משהו לומר ,הוא פשוט התוודה שהוא חושב שהוא התאהב בי וגם אני אמרתי לו את אותו דבר,שאני האדם האחרון שיהרוס לו בטח ובטח שלא בבית ספרי,אבל למה זה קורה ?קבענו להיפגש לדבר על הכל כי בסה"כ אנחנו מאוד דומים וחברים מאוד טובים, לא ידענו שזה יפול עליינו, ניפגשנו סוף סוף לבד והתחלנו לשפוך אמרתי לו שאין מצב שאני ניכנסת לזה רק אם הוא עוזב את הבית ובאמת מכל הלב דיברנו אני בחורה חזקה עם דעות ולא מאלו שכבר נפלו לרשת ובטח שכבו עם אותם בעלים שהבטיחו להם שמיים וארץ ,שזהו אצלנו לא קרה כלום עדיין, מאז לא הפסקנו לדבר אסמסים,טלפון כל יום ככה כבר שבועיים שאנחנו רק מדברים ומעדיפים שלא להיפגש ,הוא טוען שטוב לו בבית ואישתו מדהימה והוא לא רוצה לעזוב ,אז מה הוא רוצה ממני ? למה אני צריכה להיות הכיבשה השחורה,ואיך הלב אמור לחיות עם זה ,הוא בטענה שאם עוד חודש ניפגש והוא ירגיש כך אז הוא יעזוב את הבית, משום מה אני לא מפגרת ומאמינה שזה לא יקרה אבל הלב \הלב לא יכל להתאהב באדם לא נשוי ? למה זה מגיע לי ..אשמח לכל עזרה ועצה החלטנו לא להיפגש עכשיו חודש מאז המפגש הרישמי לפני שבועיים

שחכתי לציין שאני בת 30 והוא בן 37 ועם 2 ילדים בבית

ילדת פרחים יקרה,
ראשית, החלטת נכון, חד משמעית. שנית, חודש לא מספיק. שלישית, אני מפנה אותך למאמר שלי על "הגבר הנשוי, מלכודת דבש עם עוקץ מוסרי בקצה" (תחת ראש הפרק "התנהלות אישית").