החלטה ושינוי בזוגיות

דר אורן חסון שלוםכתבתי לך לפני כמה חודשים על דילמה משפחתית מאוד קשה שנאלצנו להתמודד עמה . אני מעתיקה את עיקרי ההודעה :"אנחנו זוג בתחילת גיל השלושים , ויש לנו ילד , אנחנו יחד כבר 10 שנים. הקשר ידע עליות ומורדות , אבל בהחלט הקשר הוא קשר טוב.בעלי קיבל הצעת עבודה מאוד מאוד אטרקטיבית, ושאני אומרת אטרקטיבית אני מתכוונת לזה שזו הצעה של פעם בחיים, והוא מאוד מאוד רוצה את העבודההעניין הוא שהעבודה בארה"ב, ואם אנחנו נוסעים זה לפחות לשלוש שנים!!!אני לא מסוגלת לחשוב על להיות רחוק מה מהשפחה שלי ומישראל שאני כל כך אוהבת , כל כך הרבה זמן , אני יודעת שזה ממש לא בוגר מצידי , אבל אני פשוט לא מסוגלת.מנסיוני בעלי ישקע בעבודה וכל התמיכה שאני בדרך כלל מקבלת מהמשפחה כאן בארץ, לא תהיה שם במיוחד לאור העובדה שאנחנו רוצים להביא עוד ילד... מה שאומר שעזרת המשפחה קריטית אף יותר ... אני לא מדברת על עזרה יומיומית , אבל אפילו שהאמהות מבקרות פעם בשבוע כל אחת זו עזרה נפשית ופיזית אדירה ...אני יודעת שהרוב יפול עליי , הוא יעזור במה שיוכל , בדיוק כמו בארץ , אבל בארץ אני מסתדרת עם זה, ושם אני חוששת שלא !!!!אני גם רוצה להוסיף שהעבודה שלו כאן מצויינת , הוא מרוצה בה וטוב לו הוא מוערך מאוד ומתעסק במה שמעניין אותו ...אני מרגישה שאני ממש הולכת להתרסק במעבר הזה ....לא אחזיק מעמדאני גרועה בהתמודדות עם שינויים , אני ממש נכנסת לדכאון מזה ..אני מתייסרת מאוד , זו הזדמנות אדירה בשבילו ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת !!!אני בטוחה שיגידו , מה ? איזה טיפשה ? אמריקה והכל , אבל זה פשוט לא מדבר אליי בכלל , הייתי שם , טיילנו , אפילו חיינו שם תקופה של חודשיים , וזה ממש לא עושה לי את זה !!!!אני אוהבת אותו , ולא רוצה לאכזב אותו ... אבל אני יודעת שאם לא ניסע הוא יחוש תחושה עצומה של פספוס ואני ארגיש שאכזבתי אותו וכל הזמן אנסה לפצות על זה ...אני במלכוד :אופציה הראשונה : לא להסכים, ואז לחיות בתחושת פספוס שלו ותחושת אכזבה ונסיון שלי כל הזמן לפצות על זה ... אולי אפילו זה יוביל אצלו לתסכול שיוביל גם לבעיות בזוגיות בעתיד, כי הוא יזכור לי את זה ....אופציה שניה : לנסוע איתו בידיעה שאני אתמודד עם זה רע מאוד , התמודדות שתשפיע גם עליו וגם על הילד שלנו"ובכן ... אחרי כמה חודשים מאוד מאוד מאוד לא קלים , של בכי, ריבים, האשמות הדדיות, לילות בלי שינה ומחשבות אין סופיות , ייעוץ זוגי אחד שכשל , בעל מאוד מאוד מאוכזב, מרוחק , כבר לא מדבר, לא משתף- הרגשתי שאני מרימה את הכפפה , שאני לוקחת אחריות על הקשר הזה , לא רוצה לפרק את המשפחה , שפשוט התפוררה מיום ליום ומחליטה להסכים לעניין המעבר לחו"ל , בתנאי שזה יהיה רק לכמה שנים . כי את החיים שלי אני רואה בהחלט כאן בארץ . ההחלטה אצלי לפחות התקבלה כי אני דואגת לשלמות משפחתי , אבל עדיין מאוד קשה לי עם עניין המעבר , ואני גם כועסת , מפוחדת ,אבל מבינה שזו החלטה נכונה לאורך זמן . גם אם היום ובזמן הקרוב זה לא הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות בשביל עצמי . איך מתמודדים מכאן ? איך לומדים לא לכעוס עליו ? לא לראות בו אשם לכך שאני מוותרת על כל מה שיש לי היום בחיים למען שלמות משפחתי ( מה שהוא לא עשה ... ) איך חושבים נכון כשאני יודעת שהמסע שלי בעקבות ההחלטה רק מתחיל ? תודה רבה

איילת יקרה,
אני חושב שממש כמו בכל החלטה שעושים, ובכל ויתור שעושים - הגעת להחלטה על מה שחשוב, הגעת לויתור שהוא יכול להיות חשוב (וכך את מרגישה, ללא ספק), ואת עושה את הצעד הבא. אלא ששם, כאשר את נכנסת אל המקום החדש שלך, את יכולה לאטום את עצמך מולו, ולא לקבל דבר ממה שיהיה לו להציע לך, ויהיה לך קשה יותר. אולי כעונש לבן זוגך, ואולי להראות שצדקת, וכדי שבפעם הבאה יעשו את מה שאת אומרת ולא את מה שהוא אומר. גם אם את לא לגמרי מודעת לתהליך הזה, את יודעת שבאיזה שהוא מקום זה כך. כי אם יהיה לך טוב שם, זה אומר שהוא צדק, וזה לבד ייתן לך הרגשה רעה - בעיקר לאחר כל המריבות והמלחמות שעשית. מה שאני אומר בזה הוא שהמלחמות שעשית עד כה קצת כובלות אותך.הדרך היחידה להיות במקום טוב יותר היא לנצל את האפשרויות החדשות באופן הכי טוב שאפשר. את תהיי שם בין אם רצית זאת או לא. אם תצליחי ליהנות שם גם בתנאים הקשים הללו, זה אומר שאת גדולה מהחיים, ושאת יודעת להיות הרבה יותר נדיבה הן כלפי בן זוגך והילדים והן כלפי עצמך, למרות המטען השלילי שאיתו את מתחילה. את חיה פעם אחת, וכל תקופה שתעברי ממורמרת גם לא תחזור וגם תקרין על זו שאחריה. נסי להוציא מזה את המיטב, ולצורך זה השתדלי להכין עצמך נפשית לפתיחות מירבית, וגם - וזה מאד חשוב, ואולי הכי קשה - לא להתייאש מהר מדי כאשר דברים לא הולכים. קל מאד יהיה לך ליפול את המקום שבו תגידי לעצמך "את רואה? אני צדקתי!"