חוסר אמינות בזוגיות: סימנים והתמודדות

שלום
לךהסיפור שלי הוא קצת מורכב לכן מתנצלת מראש על האורך.הנני בת 32 גרושה פלוס ילדה בת 7.במהלך ה - 3.5 שנים האחרונות אני מוצאת את עצמי בלופ שחוזר על עצמו ומתקשה לקבל החלטה.הלופ שעליו אני מדברת קשור במערכת יחסים מאד מורכבת ומאוד לא יציבה עם בחור רווק בגילי שמתחילת הקשר נתקלתי בקשיים רבים איתו כגון: פתיחות,לקיחת כדורים,בעייה באנטמיות,חובות מהעסק.כל הבעיות הנ"ל גיליתי לבד במהלך הזמן כיוון שהרגשתי שיש דברים שאני לא יודעת ופשוט חיפשתי אותם.אותו בחור לא חשף אותי ברב התקופה לחייו באופן מלא לא הכרתי משפחה ולא חברים ופעם אחת מעד ובגד בי בתחילת הקשר בטענה שלא היה שלם איתי.יש לציין כי בכל פעם שגיליתי שמסתיר ממני התפתח וויכוח איתו הוא לא היה מתמודד ופשוט העדיף לברוח לא לפני שהוא מנסה להפיל עליי את האשמה ורק אחרי נתק של שבועות/חודשים היה יוצר קשר מחדש ומבקש שנחזור להיות יחד מבלי לוותר. הדפוס הוא קבוע רבים יש היעלמות ידועה מראש שהוא מתישהו יחזור ואני אשוב לזרועותיו עד הבום הבא.ניסיתי בכל פעם לעזור לו ניסיתי לגרום לו להיפתח אליי אך מצאתי את עצמי משלמת מחיר כבד בנתינת אולטימטום על כל דבר כגון: מפגשים עם משפחה,חברים ,מעבר למגורים משותפים וכו' וכו'.כמובן שכל אולטימטום כזה היה יוצר שוב ניתוק בכל פעם מחדש....הגעתי למצב שאיני מאמינה למה שהוא אומר ואיני סומכת עליו.למרות הכל מדובר בבן אדם שאני מאוד אוהבת ושאוהב אותי מאוד אני יכולה להרגיש את זה עפ"י המילים שלו עפ"י המגע שלו וקיימות בו לא מעט תכונות שלא פשוט למצוא יש לנו כימיה טובה וכיף לנו כשאנחנו עושים דברים יחד.לאחרונה שוב נוצר מצב של נתק במהלך 5 חודשים שבהם ניסיתי להמשיך יצאתי עם מישהו אחר וגם הוא אך לבסוף שב לחפש אותי בטענה שהוא לא רוצה לחפש יותר שאני האחת בשבילו שאיתי הוא רוצה בית ומשפחה ושהוא מעוניין להתחיל הכל מהתחלה והפעם באמת .מצד אחד לא באמת נתתי לעצמי צ'אנס אמיתי לצאת ממנו הגעגועים אליו שוברים אותי אך מצד שני אין לי כבר שום אמון בו המשפחה שלי לא סובלת אותו ובצדק כי לא החסרתי שום פרט לאורך כל הדרך ושיתפתי אותם בהכל . החברות שלי אומרות שאני ממש תסמונת האשה המוכה.אני מפחדת ליצור אי יציבות אצל בתי מאחר ונקשרה אליו והיו בינהם יחסים מדהימים שנהרסו בגלל כל העילמויות שלו.מפחדת להישאב שוב לקשר חולה שרק יפגע בי עוד ועוד ויגרום לי לגירושים שניים.איני מצליחה לקבל החלטה מצד אחד בא לי להאמין לו שהוא הפעם באמת רוצה מצד שני לא יודעת מה צריך לעשות כדי שארגיש בטחון כלשהו כי אין לי את זה בכלל .האם יש דרך מסויימת שיכולה לתקן את כל הנזק הנוראי שנגרם ? או שהכל רקוב מידי ועדיף לי להמשיך הלאה.אני לא מצליחה להתרכז בכלום ממש כואב לי אני אובדת עצות. הוא מחכה לתשובה ממני מה החלטתי.אשמח לקבל את עצתךבתודה מראשאני.

את יקרה,
מה שאת מספרת לא עושה רושם טוב. יש כאן דגם התנהגות שהוא חוזר על עצמו, ועם כל האהבה שיש לך כלפיו, ואולי גם על כל תכונותיו הטובות, יש שתיים בעייתיות מאד הגורמות לחוסר האמינות שלו: הראייה שלו את צרכיו קודם, וחוסר ההתחשבות בהשפעה החזקה שיש למעשיו עלייך. צרכיו נמצאים קודם. מכאן שכל דבר, אבל כל דבר שהוא עושה, מכוון כדי להשיג את מה שמתאים לו, ובכלל זה גם אמירות שישכנעו אותך.הוא יודע ליצור אשליה של אמינות, אבל זה בדיוק מה שמערער אותך, כי קשה לך לדעת מה נכון ומה לא נכון. התוצאה היא תחושה של איבוד שפיות, כי המציאות כבר אינה ברורה לך. למרות אשליית האמינות והאהבה שלו, שאת רוצה להאמין בה ומתפתה להאמין בה, גילית שוב ושוב שהמציאות היתה אחרת. אני חושש שאת צריכה להאמין יותר למציאות שהיתה מאשר למציאות הנאמרת, או זו שמורגשת במגע. את אלה קל לזייף ולהראות ללא היסוס הקל שבקלים - אם אתה אדיש לסבלם של אחרים. את רגילה לקבל סימנים מאנשים נורמליים ואמפתיים. אני לא בטוח שהוא כזה, ואם הוא לא - זה מה שמבלבל.ואני מציע לך ללכת לטיפול פרטני ולקבל תמיכה ופרופורציות, ולדבר עם איש מקצוע. אני חושב שזה נדרש במקרה שלך, בין אם תשקלי להיות איתו ביחד ובין אם תרצי להתמודד עם הפרידה. או לפחות - להציע לאיש, בעקבות ההסטוריה הלא טובה שלכם, ללכת לטיפול זוגי ביחד כתנאי לחיבור זוגי מחודש - כי חשוב לך לבנות אמון.

תודה רבה לך ד"ר אורן חסון על התייחסותךאני מסכימה לגמרי עם כל מה שרשמת. בהחלט המציאות כבר אינה ברורה לי ובהחלט נוצרת אצלי בכל פעם תחושה של איבוד שפיות ואשלייה של אמינות.וזאת בדיוק הסיבה שאני חוזרת בכל פעם לאותה נקודה, אני מאוד אוהבת אותו ומרגישה שהוא אוהב אותי אבל עם כל זאת הוא גורם לי להתרסק בכל פעם מחדש .יש לי קושי מאוד גדול לוותר עליו כי תחושות הבטן שלי אומרות לי שאם הוא באמת יתאמץ זה יכול להצליח בנינו .אך איני מסוגלת להירגע בין עם אני איתו ובין עם אני בלעדיו מאחר ואיני יודעת מה נכון לי וזה מצב שמכניס אותי לסטרס קבוע שמשליך על התתנהגות שלי כלפיו ובכלל.האם לדעתך טיפול זוגי כתנאי לחיבור מחדש זה משהו שיוכיל להועיל ולתת לי תמונה ברורה יותר? האם יש בכלל סיכוי ?

את יקרה,
מה שהתכוונתי הוא שבלי הטיפול לא תדעי מה נכון ומה לא, ולו רק בגלל החרדות ובגלל חוסר האמון המוצדק שלך בו (אם נשפוט את העבר), וכי תחפשי אותו כל הזמן - בהכרח, וכנראה אפילו בצדק. בעזרת הטיפול אפשר יהיה לראות ולבחון גם עם כלים חיצוניים (חיצוניים לך) את האמינות שלו, ובעיקר את היכולת האמפתית שלו כלפייך, והדאגה והרצון הכן שלא לפגוע בך.זה לא אומר שיש סיכוי טוב יותר בעזרת הטיפול. אולי, אם כוונותיו באמת טובות. אבל זה אומר שההחלטות שלך תהיינה יותר מדוייקות, ושהאמון שלך בעצמך יעלה.