החלטה בזוגיות: מה לעשות?

שלום,
אני וחברה שלי ביחד כבר שנה ו-9 חודשים. היא רוצה להתחתן אני עוד מתלבט. מסיבות שלא אפרט כאן יש לחץ להחליט עכשיו. לא גרנו ביחד וזה לא אופציה מבחינתה כי היא דתיה. אני חילוני והנושא בהחלט היה "Issue" ודנו בו בינינו על כל ההיבטים העתידיים האפשריים ועכשיו הגענו לאיזה סטטוס קוו שאנו שלמים איתו פחות או יותר.הבעיה שלי להחליט נעוצה בכך שאני חושש שאני לא אוהב אותה מספיק בשביל לצלוח חיי נישואים מורכבים כאלו. מזה נובע (או אולי זה דווקא "מנביע"...) שאני לא תמיד מוצא אותה יפה ומושכת, לפעמים כן אבל לפעמים הפגמים שלה מפריעים לי.מלכתחילה היא לא הייתה הסטייל שלי אבל היא גם לא דוחה אותי וחשבתי שזה יסתדר עם האהבה ,אבל לא (אולי זה קשור לזה שאנחנו לא שוכבים?). זה כמובן גורם לי לא מעט רגשות אשמה ותיסכול.אולי הבעיה היא שההתאהבות הראשונית חלפה מהר והשנה וחצי הראשונה היתה כולה עליות וירידות, ריבים (גם סביב העניין הדתי) ופיוסים וטעויות בדרך ליצירת טוב משותף שלמדנו מהן אך שייתכן שהשאירו קצת משקעים. אנחנו מרגישים כמו זוג שנשוי כמה שנים...אז אולי בגלל זה השחיקה? לאחרונה התייצבנו וטוב יותר ואז יש שוב הלחץ להחליט ורגשות אשמה שלא החלטתי ...היא אומרת שמהמקום של המחויבות והוודאות והשקט תצמח האהבה כי יש לנו את הפוטנציאל וגם אני חושש שיהיה לי קשה מאד למצוא מישהי כמוה שכן היא באמת מ"זן נדיר" וסה"כ מתאימה לי בהרבה דברים (אם כי גם שונה מאד) וגם מוותרת לשגעונותיי (נסיעות לחו"ל) כך או כך זה נראה לי סוג של הימור...סה"כ אני רוצה להתחתן איתה אבל אני חושש מכמה מוקשים אפשריים אם נתחתן–אני מאד מאד מעריך אותה ואולי זה לי לרועץ כי אני מרגיש לפעמים שאולי זה מה שמשאיר אותי וזה לא צריך להשאיר ובגלל זה אני מוכן לויתורים שקשורים בדת. סה"כ יש בדת גם דברים טובים ואפשר להתגבר על הקשיים כמעט תמיד אבל יש בזה משהו נוקשה, לא טבעי לי, מגביל את החופש שלי שחשוב לי.אני חושש שוויתורים - בגלל הדת או וויתורים אחרים שעושים בנישואין יתסכלו אותי ויעלו בי ספקות וחרטות, אני ארגיש כאילו התפשרתי בגלל ההערצה, כי פחדתי שלא אמצא טובה כמותה בעתיד, ששכנעתי את עצמי.. כל זה הופך אותי ליותר חשוף להסתכל לצדדים ולהשוות ולפנטז...ומה יהיה אם עדיין לא תמשוך אותי ואולי אני אפילו אתפתה עקב כך לבגוד...ברור לי שיהיו לי חיים קלים יותר עם מישהי אחרת אבל אולי גם חסרי טעם ולא מעניינים? אולי אני פחות נעלה ממה שאני חושב ובעצם אני מעדיף את החיים הקלים? מצד שני זה הגיוני שיש כל כך הרבה דברים לעבוד עליהם בקשר?סה"כ אני כן אופטימי כי יש בינינו תקשורת טובה מאד, אנחנו רבים אבל לא מושכים את הריבים יותר מדי,מעניין לי איתה הקשר מאתגר אותי ומפתח אותי ואני סה"כ יכול לראות אותנו מגדלים ילדים ומזדקנים ביחד.אבל אולי בגלל המקום הרגשי שאני נמצא בו קשה לי לראות את זה ויותר בקלות עולים הפחדים? אולי אני לא מעריך כמה כן טוב לי עכשיו (יש לי את הנטיה לזה, לחשוב שבמקום אחר יכול להיות יותר טוב) ופשוט לא יכול לוותר על הפנטזיה על האישה המושלמת והחיים המושלמים ושעם קצת עבודה על עצמי יכולים להיות לי חיים טובים עם אישה נהדרת? או שאולי נשארו לי יותר מדי משקעים לא רלבנטיים ממקודם?סליחה על האורך (שברתי שיא, לא?) המון המון תודה ויישר כח על התרומה לזולת.

ניצן יקר,
אני אענה לך באופן מאד פשוט וקצר: כמו לכל אחד בזוגיות, יש צדדים טובים ויש צדדים פחות טובים. בשלב מסויים מגיע רגע שבו צריך להחליט אם אפשר לחיות עם זה, ואם תהיה שלם עם בת הזוג שלך כפי שהיא, על כל המשתמע מזה, או לא. הצרה היא שאין מי שיכול להחליט במקומך. כך שבהכרח, אין לי ברירה אלא להחזיר את הכדור אליך. אני לא יכול להחליט במקומך. אתה והיא צריכים להגדיר היטב את התנאים שבהם תחיו ביחד, ולהחליט אם אתם מסוגלים לזה. ואחר-כך, להיות שלמים עם ההחלטה שלכם עד כמה שאפשר, מבלי להתחיל להתנדנד מחדש, כי נדנדה תזיק לכם יותר מאשר החלטה כזו או אחרת.

שלום
דר' חסון ותודה על התשובה הזריזה (כרגיל..),לא היתה לי כל כוונה שתחליט בשבילי. הכוונה היתה לבדוק אם למישהו מנוסה מהצד זה אכן נראה כמו תיקו, כמו שיוויון טוטאלי כמו שזה נראה לי או שיש איזה צד שנראה יותר סביר. אם זה לא כך, אז איך אפשר לדעתך לשבור את השיוויון ז"א להחליט בצורה שהיא לא אקראית לגמרי?חוץ מזה, האם זה נראה לך הגיוני או מוצדק להתחתן כשיש הרבה דברים עוד לעבוד עליהם?(זו לא שאלה רטורית אלא אמיתית, יכול להיות שפשוט אני וחברתי אנשים מפוכחים ומודעים מאד ותמיד יהיו לנו ספקות, או שזה נובע מזה שזה הקשר הראשון המשמעותי והעמוק לשנינו ואפשר יותר טוב?) האם זה אפשרי לעבוד על הדברים הללו (ההסתכלות לצדדים, התיסכולים, אי-משיכה תמיד) במסגרת הנישואים?תודה רבה

ניצן יקר,
תיקו יכול להיות נפלא, כאשר מדובר בתיקו של נתינות. תיקו יכול להיות רע, כאשר שניכם מרגישים רע באותה מידה, כי התיקו עוסק בצדק. וכמו שאתה כותב, אתה ממשיך לעשות בצדק. אם אתה מרגיש שאתה לא מוכן מספיק לוותר לה, למען האושר שלה, ואם היא לא מוכנה לוותר בדברים שהיא יכולה למען האושר שלך, ושניכם עוסקים בחשבונות, זה אומר שאתם לא יודעים לעשות זאת. או שתלכו ליעוץ זוגי כדי ללמוד, וכדי לבחון אם אתם יכולים לעשות את זה, או שתחליטו שדרכיכם נפרדות. אפשר לעבוד על הדברים האלה לפני נישואים (גם עם יעוץ זוגי, כדי ללמוד איך אתם יכולים להסתדר, בנתון האופי והמצב האובייקטיבי שלכם), ואפשר וצריך להמשיך ולעבוד על זה במשך הנישואים. אופן הכתיבה שלך מעלה בי את החשד שאתה נוטה לפרידה.