החלטה בזוגיות: מה את רוצה?

שלום
ד"ר אורן,אני בת 24.. יש לי בן זוג כבר שנתיים.. בן גילי. הוא בקבע בצבא ולכן אנחנו נפגשים פעם בשבוע- בסופ"ש, בשישי-שבת וזהו.אני כבר סטודנטית ועובדת והחיים שלנו די שונים במהותם.במהלך השבוע, כשאני לבד, אני חושבת על כמה רע לי בקשר כזה.. שאני לא מרגישה זוגיות, שהייתי רוצה להיפגש יותר, שהייתי רוצה כבר לגור איתו.. ואילו בסופ"ש כשאנחנו נפגשים אני שוכחת מהכל ואני רק לא רוצה שייגמרו היומיים האלה.אז שרדתי ככה כבר שנתיים אבל לאחרונה (גם בגלל לחץ הגיל) התחלתי לחשוב שהייתי רוצה לחוות זוגיות אינטנסיבית (כאמור- מגורים משותפים ומפגשים תכופים וארוכים) גם כדי לחוות את זה (מה שמעולם לא חוויתי) וגם כי אני רוצה לדעת אם הוא האדם שאני רוצה להיות איתו כל החיים.. אבל- אם יתאפשרו בכלל מגורים משותפים, זה יקרה רק עוד שנה וחצי פלוס כאשר הוא מסיים את תפקידו ועובר, כנראה, לשרת באיזור קרוב יותר למקום לימודיי ועבודתי ואולי נוכל לגור יחד..אני נלחצת מהמחשבה שנגור ביחד תקופה קצרה והשעון הביולוגי שלי ילחיץ אותי ואותו ואז ייכנס תינוק לתמונה כשעוד לא מיציתי מבחינתי זוגיות, שזה הדבר הכי חשוב לי.מלבד לזה שיש לי רגשות וכייף לי איתו, אני חוששת לצאת מהמערכת יחסים הזו ואז למצוא את עצמי שנה-שנתיים לבד.. כך אצא קירחת מכאן ומכאן כי ויתרתי עם זוגיות כלשהי כדי לחוות זוגיות יותר אינטנסיבית אבל היא בכלל לא הגיעה.מה דעתך ד"ר אורן? ולמה הרגשות שלי במהלך השבוע ובסוף השבוע מנוגדים כ"כ אחד לשני ולמי מהם צריך להקשיב?תודה רבה.

נטלי יקרה,
כל התחושות והרגשות שלך נכונים ואמיתיים. כשאת איתו, טוב לך, וכשאת לא איתו, את חושבת על מה שאת מפסידה בגלל התנאים שבהם אתם חיים, ורוצה יותר. מכאן המחשבות ה"שליליות" (ביחס לזוגיות), כי אז קל יותר לחשוב על אלטרנטיבות. ועל הזמן שאת מפסידה. והכל הכל נכון.גם השיקולים שלך על מה שאת עלולה להפסיד ועל מה שאת עשויה להרוויח נכונים. הכל, פרט לדבר אחד שנותר, והוא להחליט על איזו משתי האופציות את מחליטה להמר. ומה שלא תחליטי, יהיה לך קל יותר אם לאחר שתחליטי גם תדעי להיות שלמה עם ההחלטה, לקבל אותה (ואם זה להיות איתו, אז אותו, על מה שיש וגם על מה שאין למען מה שיש ומה שיהיה איתו), ולהרחיק מחשבות על מה שיכול היה להיות. אבל את צריכה להחליט. אם את רוצה זוגיות יותר אינטנסיבית (הכותרת שלך), זה יפה, אבל זה גם אומר שזה לא איתו. אם את מתעלמת מהמציאות, ורוצה להיות איתו אבל בו בזמן שומרת לך את הזכות לרקוע ברגליים ולהתלונן שזה לא הוגן, אז את מתנהגת באופן שאינו בוגר, ואת לא לוקחת אחריות על החלטות שלך.