החבר בועט החוצה: מה לעשות?

שלום
דר' חסון!אני כבר מיואשת מהמצבבת 41 שמתגוררת עם בתי בת ה-16 ועם חבר רווק שקטן ממני ב-4 שניםגרים אצלי כבר שנתיים ובסך הכל שנתיים וחצי ביחדלפני חודשיים העליתי את רעיון המיסוד של הקשר , רעון שהועלה כבר לפני שנה לפני מות אבי.מאז חודשיים היחס שלו כלפי מזלזל .הוא התרחק ממני פיזית ורגשיתלא רוצה להגיע למשפחה שלי לארוחות בערב שבתולא לאף ארוע משפחתי -דבר שהיה אצלנו בשגרה,כל יום יומיים הוא מבקש שיניחו לו לנפשו וכעת הוא טוען שרע לו אצלי והוא רוצה לצאת למרות שאני מתייחסת אליו תמיד יפה, תמיד דואגתהוא טוען שאני חונקת אותו למרות שבחודשיים האלה יצאתי לבד לחברות והשתדלתי לא להיות כמעט בבית כי הנוכחות שלי למרבה האירוניה בתוך הבית שלי די מפריעה לו.אני מרגישה שהוא כבר הפסיק לאהוב אותי וכששאלתי אותו הוא טוען שהוא עדיין אוהב ומבחינתי זו דרך מאד מוזרה להפגין אהבהכנראה שהוא לא מודה בכך שנמאס לו להיות איתי למרות שהוא כמעט כמו מלך אצלי אך חבל שהוא לא יודע להעריך אותיגם אחותו שאני בקשר איתה טוענת שעלי לשחרר אותו למרות שאני עדיין אוהבת אותוהיא טוענת שאיתי חשבה שכבר יימסד את הקשרו (לפני הייתה לו חברה 5 שנים עם אותם סימפטומים וכנראה לא רציתי לקלוט)הוא מדבר אלי בזלזול וטוען שהיום יום שישי שלא אצפה שישאר- כנראה ילך לחברהוא הרים עלי בפעם הראשונה את קולו וביקשתי שינמיך את הקול ולא ידבר אלי בצורה כזוהוא טוען שכשהוא מבקש שיניחו לו אז צריך לסתום את הפה ולהשתדל לא להתקרב אליוהוא טוען שהוא לא רוצה להיות בקירבתי וזה נורא פוגע כי מעולם לא התייחסתי אליו או לכל אדם אחר בצורה כזו פוגעתבזמן האחרון הוא בדיאטה ובקושי אוכל ולדעתי הוא צריך טיפול אך הוא טוען שהטיפול הכי טוב בשבילו זה להתרחק ממניאני באמת לא מבינה מה הוא רוצה ממני ולמה ההקצנה בהתנהגות רק בגלל שדיברתי על מחויבות איתיאיך מאדם אוהב ומפנק הוא הפך לאויב בבית שלי?גם כשפעם קודמת הוא חיפש דירה ניסיתי להניא אותו מכך.האם אני טועה בכך שאני לא משחררת לגמרי ומדוע הוא מתמהמה ולא יוצא אם כל כך רע לו?בתודה מראש

ורוניקה יקרה,
החבר שלך קיבל רגליים קרות. אני חושש שאת צריכה לתת לו את החופש, ולהתרחק כאוות נפשו, כדי שלא ירגיש שכופים עליו קשר שאולי הוא לא רוצה. כלומר, יכול להיות שהוא כן רוצה, אבל נבהל מהמחוייבות. ככל שתלחצי עליו, כך הוא יפגין חוסר נחת ומרירות ודחייה. הניחי לו, ויכול להיות שכאשר הוא יבין שהוא עלול להפסיד אותך הוא יצליח להביא את עצמו לידי החלטה הפוכה. אבל זה צריך לבוא ממנו. עושה רושם שכל שיחה שלך לכיוון הזה, תדחה אותו. אני חושב שהטקטיקה הטובה ביותר מבחינתך תהיה לומר לו שאת רואה שקשה לו. תגידי לו שאת אמנם רוצה למסד את הקשר, אבל רק כאשר הוא יגיד לך שהוא מוכן. ולכן, אולי בינתיים שיחליט היכן הוא רוצה להיות, איתך בבית או לתקופת מה בחוץ. בינתיים, שייקח שבוע להחליט כמה זמן הוא רוצה שתחכי לו.ואם זה לא יעבוד, ורוניקה, אז זה מה שיש. גם כך הוא בועט בדרך החוצה, בגלל הלחץ. או שתלכו ליעוץ זוגי, ותדברו על זה.

שלום
לך!אני ממש מודה לך על התייחסותך ועל העצות הנבונותדיברתי איתו על כך שאני לא רוצה כעת לדבר על חתונה וילדים ולא רוצה להלחיץ אותו למרות שאני מרגישה שאני לא נאמנה לעקרונות שלי והוא באמת נרגע ואחרי ריב קשה אחרון שהיה לנו בשישי שבת שבו הטחתי בפניו דברים שלא מוצאים חן בעיני בהתנהגותו וטענתי שאנשים בוגרים מדברים על דברים שמציקים ולא נוטים להתעלם מהבעיות או מבן הזוג.נכון להיום הוא חזר להיות אוהב, דואג, מטלפן במשך היום ופחות מרגיש מאוים אך הוא ממשיך להחרים את המשפחה שלי (בגלל שבעלה של אימי החליט לא לדבר איתו כבר לפני שנה וחצי בשל חיכוכים שהיו לו עם הבת שלי והוא נוטר לו על כך )במשך שנה וחצי האחרונות גם כאשר בעלה של אימי לא התייחס אליו הוא הגיע לארוחות משפחתיות, חגים וארועים משפחתייםמאז שחזרנו מאילת ובעלה של אימי התעלם ממנו גם בטיול -הוא החליט לחתוך עם המשפחה שלי וטען שזה מה שיש ואני אצטרך להתרגל ללכת לשם לבד.אני שואלת את עצמי - האם לחתוך את הקשר כבר עכשיו כדי שלא אפגע יותר משום שהקשר המשפחתי מאד חשוב לי ולפחות זה הדבר היחיד שעוד אני רוצה לשמר בזוגיותאבל אם אין תקוה לקשר עתידי ואין גם רצון להתפייס , ואני מנסה לפייס ביניהם - אז השאלה - מה יהיה עתיד מערכת היחסים הזו?האם לוותר על החלום ללכת ביחד ולעשות דברים ביחד או להתרגל לרעיון שלמשפחה שלי הוא לא יגיע ואז ארגיש עצובה ומאוכזבת כל פעם שיזמינו אותי מהצד שלי.יש לציין שבמקרים כאלה יש לי את הצורך להגיד לו שיעזוב את המגורים המשותפים איתי כי זה לא מתאים לי להתאכזב כל פעם מחדש או לחכות לזעם הבא שלו שבו הוא מאיים שהוא רוצה לעזוב כי הוא מרגיש חנוק- הוא לא נוטה בימים האלה לדבר אם הוא רוצה לעזוב או לא ואני קצת חוששת שוב להעלות את הנושא שבודאות יגרום להעכרת האווירההאם לוותר עכשיו על בקשתי שיצטרף לחג בשבוע הבא ולקוות שבחגים הבאים הוא יגיע או שאני נותנת פתח לכך שאני מקבלת את התגובה שלו השלילית לבקשתי?העליתי בעבר גם את עניין הסכם ממון כי הוא גר אצלי כבר שנתיים ואני לא יודעת כעת מה לעשות- האם שוב להעלות את זה כל עוד הוא איתי גם אם כוונותיו לעזוב או לוותר על הרצון לחיות איתו ,לעזור לו ולתת לו לצאת כדי שיגיע להחלטות לבדאשמח לתגובתך

ורוניקה יקרה,
בן זוגך צודק במידה רבה בכך שהוא אומר שהוא לא רוצה להיות במקום שלא רוצים אותו. הוא איש גדול, והוא לא מרגיש שם בנוח. גם את אשה גדולה, ואת יכולה להחליט שאת מסוגלת לחיות בזוגיות 340 ימים בשנה, ולוותר על זוגיות באותם 25 ימים בשנה שבהם את הולכת לבקר את משפחתך, או שאת לא מוכנה לוותר על זוגיות של 365 ימים בשנה, ולכן עוזבת אותו ומחפשת זוגיות אחרת. את צריכה לקבוע את סדרי העדיפות שלך. אם תצליחי להשלים ביניהם, מה טוב, אבל גם אם לא – השיקול הזה של זוגיות או לא זוגיות בתנאים האלה הוא שיקול שלך. וכשאת מעלה את האפשרות שהוא יבוא איתך, אם תשאלי זאת בנעימות, ועם נכונות לתגובה שלילית, מבלי לכעוס עליו או להביע אכזבה באופן ברור כפי שאת עושה היום, אין שום סיבה שהוא יכעס. שאלי אותו, ותני לו מראש את האפשרות לסרב.והסכם הממון הוא סיפור אחר. ככל שאת מעלה דברים, עושה רושם שהסיפור שלכם מורכב. במקרה כזה, הייתי ממליץ על יעוץ זוגי, אם יש לכם כוונות להשאר ביחד ולהתגבר על הקשיים שלכם.

תודה רבה דר' חסוןאני מרגישה שאני באמת מרפה והוא משתדל להיות אדם נעים יותר ולא כעסן יתר על המידהאך מה שהכי מטריד אותי שמבחינה אינטימית שוב אני חווה רגרסיה בהתנהגות והוא ממש לא סופר אותיהוא יכול להיות איתי ואפילו לראות סרט אינטימי בסלון ולהתעלם ממני או כאשר אני מבקשת חיבוק הוא מתחמק בטענה שהוא עייף שלא לדבר על יחסי מין שכבר שבועיים הוא נמנע מכך-הוא אפילו לא טורח להתאמץ ולקום לקראתי כאשר אני רוצה לגעת בו והוא לא מראה נכונות להתקרב אליו.איך אדע שזה רק זמני או שהוא במשבר - כאשר שאלתי לפשר שתיקותיו הוא בקושי ענה ליזה נורא להרגיש שמשהו יותר מנסדק בזוגיות, זה כבר לקראת שבירההוא מפצה בחומריות אבל חוסך באינטימיות ואני מוותרת על מתנה פה ושם אלא כל רצוני הוא באהבה אמיתית שאני מרגישה החמצההוא לא מדבר על כוונותיו לעזוב או לאהאם להיות יותר אסרטיבית גם אם אנו בתקופת חגים או לחכות לאחר החגים ולהגיד את מה שאני מרגישהדרך אגב- כל נסיון שלי להגיד מה אני מרגישה מאיים עליו והוא טוען שאני מנסה להעכיר ולקלקל את האוירה - נותן את ההרגשה שממש לא אכפת לו מה אני באמת מרגישהואני הופכת להיות כמוהו, נסגרת ושותקת וכך עוד יום עצוב עובר לי בלי להרגיש מסופקת או נאהבת - זה עצוב שאי אפשר לשתף בן זוג במה שעובר עליך כאשר הוא מסרב להקשיב אלא זה צריך להיות רק בתנאים שלואודה לך על התייחסותך כמו בכל שאר הפעמיםכל כך חשובה לי דעתך כי מעולם לא איכזבת אלא רק העלת אותי כמה דרגות קדימהשיהיה לך חג שמחשנה טובהוכל האיחולים שרק תאחל לעצמך

דר' חסון שלום!תודה רבה על התייחסותךנכון להיום כל מה שאמרת קרה כאשר הרפיתי המצב חזר לקדמותו ועם הרבה אהבה אולם ריב אחד שקרה בינינו אתמול גרם לו לעזוב בשתיים לפנות בוקר את הבית וכנראה הוא כבר רואה את עצמו החוצה.שוב שאלתי מדוע רק הוא לא מוכן להתפייס עם המשפחה שלי והוא נכנס ללחץ , הבעתי את דעתי שזו סתם גאווה וחבל ואז זה גלש לפסים אישיים יותר והוא העליב וטען שהוא בכלל לא מתכוון גם להתחתן כך שהוא לא מתאמץ להכנס למשפחה שליהוא קרה לי בשמות גנאי כמו מטורפת רק בגלל שניסיתי למנוע ממנו לצאת בשעה כזוהוא טוען שהוא היה צריך לברוח מזמן והקצין את הכל והפך את כל הקערה על פיהבבקר הוא הפגין אהבה ונראה שהשמיים הם הגבול ורק כשהעליתי נושאים שהוא לא מוכן לדבר עליהם הכל הקצין והיה כמו כדור שלגעצוב לי כרגע על שנתיים וחצי שהייתי עם מישהו שמשחק בנדמה לי וכרגע אני מתלבטת מה לעשות כשיחזורהוא טוען שאני מנסה להחליט בשבילו והוא יחליט כשירצה- אני אף פעם לא יכולה להחליט בשבילו כי ממילא הוא פועל כפי שהוא רוצה - אז מה הבעיה?האם לנסות לדבר על ליבו או שזה היה מיותר כי הוא יחליט לא להקשיב לי?רשמתי מכתב- האם לתת לו?האם לשחרר אותו ולא לדבר ולתת לו להבין לבד שהוא מוותר מתוך פחד או לחץ?האם אתה מאמין שמה שצריך לקרות קורה ואם הוא ירצה לחזור אלי ולמסד את הקשר זה יקרה או שכנראה שהוא כבר החליט?מחכה לתשובתךאתה לא יודע עד כמה אתה מחזק אותי בתשובותיךושוב תודה מכל הלב