הזדמנות הדרגתית ליצירת קשר

אני אלמנה מעל גיל שישים. לא יצאתי עם אף אחד מאז שהתאלמנתי לפני חמש שנים. אני מאוהבת בידיד אותו אני מכירה למעלה מעשרים שנה, גם הוא אלמן. אין לי מושג אם ומה הוא חש כלפיי ואם הוא בכלל מעוניין במערכת יחסים. אני פוגשת את הידיד הזה על בסיס שבועי במסגרת אמנותית בה שנינו לוקחים חלק ואז אנחנו משוחחים על הכול. כמעט אף פעם הוא לא פונה אליי מחוץ למסגרת, (פרט להתעניינות מדוע נעדרתי ומה שלומי למשל). כיוון שאני רואה אותו מדי שבוע, (במסגרת שחשובה לי ואין לי כוונה לעזוב), אני מתקשה להפסיק לחשוב עליו. מתלבטת אם זה נכון לפנות אליו ולשתפו ברגשותיי, או להניח שאם לא קרה שום דבר עד עכשיו זה כבר לא יקרה, ולהשאיר את הדברים כפי שהם, מה שמשאיר אותי קצת במבוי סתום. אודה לתגובה.

גמלאית יקרה,
אם לא תשתפי אותו, לא תצטרכי להתמודד עם החששות שלך מדחייה, ומצד שני, שום דבר לא ישתנה. יש לזה יתרון, ויש לזה חיסרון.אם הוא חושב כמוך, ואולי מהסס כמוך, שניכם הפסדתם. אם הוא חושב אחרת, גם תרגישי דחייה, ואולי גם תפסידי ידיד טוב, אבל גם זה לא בטוח.במקרים שכאלה, אולי הדבר הנכון ביותר הוא ליצור הזדמנות בהדרגה. למשל, לשאול אם הוא רוצה להצטרף אליך לסרט שאת רוצה לראות, וחושבת שגם הוא. או שהשגת שני כרטיסים לתאטרון, ומחפשת פרטנר (ומקסימום תקחי חברה שלך אם זה לא יצליח), או לשאול על דעתו לשבת אחר כך בבית קפה סמוך. בהזדמנויות כאלו, כאשר המפגש יותר אישי גם אם לא מחייב, יש לך אפשרות ללמוד בהדרגה אם יש לו מחשבות דומות.

תודה רבה לך ד"ר חסון. דבריך מקובלים עליי מאד אך מה לעשות שלמרות גילי המופלג אני ביישנית? וגם הוא...

גמלאית יקרה,
טוב, אם אתם ביישניים, אז כנראה שלא תצליחו.......אלא אם תמצאי דרך להתגבר, או לעקוף את זה, או לטפל בביישנות, ואולי בעזרת איש מקצוע. ואם לא, אז לא. אלה הן האפשרויות שמתוכן תצטרכי לבחור.ומילה נוספת: בטיפול, אני מכיל ואמפתי ויכול לקחת את הזמן כשצריך. העניין הוא שכאן, בפורום, אני יכול רק לפרוש לפנייך את האפשרויות, ולתת לך לבחור. הזמן שלך ושלי מאד קצר כאן, כי זה הפורמט של פורום. תצטרכי להחליט מהי הדרך שלך, ויתכן שמבין האפשרויות, אולי תבחרי להמשיך במה שאת עושה עכשיו. אבל גם זו תהיה בחירה שלך. למענך, הייתי רוצה שתהיי שלמה עם הבחירה שלך, גם אם היא לא מה שאת רוצה, ולו רק כי זה מה שאת יכולה, ואת מבינה את זה.