הורים מפריעים: איך להתמודד?

שלום
התחתנתי לפני חודשיים, חמתי וחמי עשו הרבה מאוד דברים שפגעו בי כגון: חמתי צעקה עליי בערב חתונתי שעשינו לה בושות, חמי לקח את שקית הצ'קים ושיקר על כך להוריי וכו' וכו', הם פגעו גם בבן שלהם, מאז החתונה חמתי לא הרימה אליי טלפון ולו פעם אחת!! אני ובעלי גרנו אצל הוריי מייד לאחר החתונה, ומיכוון שלא דיברנו (אני ובעלי) עם הוריו, אבא שלי לא כ"כ אהבו את העניין שנגור רק אצלם! אני ובעלי רבנו המון והוא לא דיבר איתי כמה ימים, עד שאבא שלי החליט להתערב וגירש אותו מהבית הצעקות- מאז חרב עולמי! בעלי לא מוכן לסלוח, לא מוכן לשמוע, ולא מוכן לראות את הוריי. ההורים שלו עשו לי כ"כ הרבה רע וגם לו, ולהם הוא סלח בלי למצמץ בכלל ולהורים שלי שעשו כ"כ הרבה למענו הוא לא רוצה לסלוח.אני חייבת לציין שאני כן נפגשתי עם הוריו בתקווה שגם בעלי יעשה צעד דומה, אבל כל בקשה שלי גרמה לעוד ועוד מריבות.מה לעשות? ואיך אני יוצאת מהמצב הכל כך קשה?

מתוסכלת יקרה,
הוריו פגעו בך (ובבנם), אביך פגע בבן זוגך, ולכן, באופן ישיר, גם בך (כי בשל כך, בן זוגך לא מדבר איתך). ובכל זאת את סלחת להורייך, והוא סלח להוריו. מפתיע, לא?הניחו להורים. קודם כל ישבו את הדברים שביניכם. קחו כנתון שנפגעתם שניכם, ושאלו את עצמכם קודם כל אם אתם אוהבים זה את זו ורוצים להיות ביחד, ואחר-כך, אם אתם מסוגלים להיות בלתי תלויים בהורים. ואולי כדאי, בעצם, שתהפכו את סדר השאלות. ואם התשובה חיובית לשתי השאלות, מצאו דרכים שבהם תסדרו שניכם עם הלחצים, כל אחד של הוריו, ואתם מסתדרים ביניכם. ואם אתם חושבים, בשיחה ביניכם, שהרצון ישנו, וקצת קשה לכם, חפשו יעוץ זוגי מקצועי כעזרה לגשר על הפערים, וליצור את האפשרות לקבל זה את זו, וגם ללמוד להשתחרר מההורים.

ד"ר אורן חסון המון תודה על תגובתך!אנחנו אוהבים מאוד אחד את השנייה, שכרנו דירה לפני חודש וחצי בעקבות מה שקרה עם אבי (היינו אמורים לגור אצל הוריי, לחסוך כסף ולקנות דירה...) אבל קרה מה שקרה, ואם נשים את המשפחות בצד- היחסים ביני לבין בעלי מצויינים, הוא עוזר בבית, מנקה, מבשל, דואג ואוהב אותי מאוד.נכון, סלחתי להוריי והוא להוריו, אבל מה הלאה?הוא לא לוחץ עליי להיפגש עם הוריו להיפך, הוא בעצמו רואה אותם בקושי פעם בשבוע, אין לו בעיה שאני נפגשת עם הוריי ומיכוון שאני ואימי חברות מאוד מאוד טובות אני נפגשת איתה לפחות פעם ביומיים, אני הייתי רוצה להיות בקשר טוב עם כולם, עם ההורים שלו ועם ההורים שלי, אפילו הלכתי אליהם לארוחת ערבמרצוני,כשהיא לא התקשרה להזמין, והייתי נחמדה ושכחתי מכל מה שקרה! הייתי בטוחה שאם אני אעשה צעד הוא יעשה אותו דבר, אבל שוב כל שיחה מתגלגלת לריב.בוא נצא מנקודת הנחה שעניתי בחיוב לשאלות שלך (ואכן כך) איך אני מתקנת את המצב? לתת לזמן לעשות את שלו? או להמשיך ולנסות ולדבר עם בעלי? הוא כל הזמן טוען שהוא צריך זמן...אבל די! אני מתחננת אליו, ובוכה לו שיסלח להם, אני שואלת אותו:"מה אתה לא רואה את התסכול שלי" והוא מחבק ומנשק אותי, ומנסה להרגיע אותי ועונה בצורה הכי רגועה ויפה: "אני לא רוצה שום קשר איתם-כרגע!" מה זה כרגע? מתי להעלות שוב את הנושא? מדובר על שבועות? חודשים? שנים? אין לו תשובות...אגב, אני חושבת שבעלי מקנא במערכת יחסים שלי עם אמי, הוא אפילו אמר לי לא מזמן: " את אוהבת את אמא שלך יותר ממני, עד שאני לא ארגיש אחרת שום דבר לא ישתנה"מה זאת אומרת? הוא מנסה להרחיק אותי מאמי?מחכה לתגובתך.

המתוסכלת יקרה,
לפעמים אני כותב תגובה שאני יודע שלא יקראו אותה. כלומר, כן יעברו עליה אות אות, אבל לא יפנימו אף אחת מהן. הפעם חשבתי שזה יהיה אחרת.ולכן אני חוזר על המלצתי: הניחו להורים. שכל אחד יעסוק בהורים שלובנפרד, ויציב להם את הגבולות שלובנפרד, ואתם דבקו זה בזו, וכמו שנאמר בתנ"ך, "והיו לבשר אחד". תפסיקי לשכנע אותו לדבר עם הורייך. תפסיקי לנסות לדבר עם הוריו. תפסיקי לרצות "לתקן את המצב". לזה קראתי "להניח להורים". תקנו את מה שביניכם, ושההורים שלכם ישברו את הראש בעצמם איך לתקן את המצב איתכם. ואם לא, זו בעיה שלהם. אם אתם רואים את זה אחרת, את נותנים להם לבחוש בצלחת שלכם,על חשבונכם. אתם כנראה צעירים מכדי לתקן אותם.ואם בן זוגך אומר לך שאת אוהבת את אמך יותר ממך, הוא לא מקנא. הוא רק מתייחס לעובדה שאת מוכנה להלחם איתו את המלחמה של אמא שלך. אם תפסיקי להלחם עם בן זוגך ולריב איתו על זה, הזוגיות שלך תהיה טובה יותר, גם אם תהיו מנותקים, לפחות לזמן מה, מההורים. ואם את לא מוכנה לנתק מההורים, גם אם זה על חשבון הנתק מבן זוגך, אז אולי נכון שמה שאמא שלך אומרת לך חשוב לך יותר משלום בית אצלך בבית. נקודה למחשבה.ואם קשה לכם ליישם, ואתם ממשיכים לריב, לכו ליעוץ זוגי.

עדי