הורים מורכבים של בת הזוג

אני (בן 26) יוצא עם חברה (בת 23) שלי כבר תקופה של כמעט חצי שנה. זו אחת מהתקופות היפות בחיי.יחד אנחנו שמחים ומאושרים, וכבר התחלנו לדבר על חתונה בעתיד.במהלך כל אותם החודשים ההורים שלה לא היו הכי נחמדים, אבל אני הנחתי שכל משפחה מתנהלת בצורה שונה.בכל משפחה היחס בין ההורים לילדים שונה מאוד, ולכן לא התעקבתי על מקרים שבהם הרמתי גבה.לאחרונה, הוריה הזמינו אותי למנגל עם כל המשפחה. רציתי להגיע, וכשראיתי את הוריה הצעתי להביא בירה או צ'יפס או משהו אחר למנגל.אבא שלה התחיל לצעוק עליי בצורה ממש מפחידה, הייתי בשוק. "לא!! לא!! אין סיכוי!!" כך הוא אמר לי בטונים ממש לא נעימים, ליד אשתו וחברה שלי.אף אחת מהן לא הגיבה ולא הגנה עליי.זה התחבר לי לעוד כמה פעמים בעבר שהוא צעק עליי או על חברה שלי בצורה ממש בוטה.בפעמים הקודמות הנחתי שאולי זה משהו חד-פעמי, אולי אני טעיתי במשהו..אך הפעם הבנתי שזה כבר רצף של מקרים שהוא צועק עליי, אף אחד לא מגן עליי או אפילו מנסה לדבר איתו.אז אני מחליט לדבר עם אבא שלה בצורה נעימה, בכדי להגיד שאני כמובן מכבד את החלטותיו ואת רצונותיו - ואני שיקפתי אליו שנפגעתי מאוד בצורת הדיבור כלפיי.ביקשתי שלהבא ידבר איתי כשיושב לו משהו על הלב, ולא יצעק עליי בצורה מבזה.הוא לא היה מוכן לשמוע את דבריי, יצא מהחדר ואמר "זה מה שיש" ועליי להתדמודד עם זה.הבנתי שמשהו ממש לא בסדר ולא מתנהל בצורה טובה.מצידי ממש השקעתי בחודשים האחרונים להכיר את המשפחה, ולהיות נחמד איתם - כל פעם שהגעתי אליהם הבאתי יין או פרחים או שוקולוד וכו'הקפדתי לדבר עם משפחתה, אפילו כשאבא שלה דיבר אליי בצורה מוזרה.מרגיש לי שהמאמץ הוא רק חד-צדדי, הוריה לא עושים מאמץ מיוחד להתנהג איתי בצורה מזמינה ומכבדת.מחברים שהתחתנו אני שמעתי שהורי הבת זוג עשו מאמץ בכדי שירגישו רצויים בקרב משפחתם.בנוסף, כל מיני מקרים שהיו במהלך החודשים האחרונים - שאני הרמתי גבה לגבהים, מסתברים כעת שמעידים על דפוס התנהגות לא טובה מצד ההורים שלה:* הם מאוד שולטים בכל מה שהיא עושה - לכל מקום שהיא הולכת היא צריכה לעדכן את ההורים שלה לפני שהיא יוצאת, כשהיא מגיעה, כשהיא עוזבת, וכו'* ההורים שלה תמיד מרכלים על אנשים אחרים שהם מכירים - ואף מדברים כך לידי כל הזמן.* כשהיא ואני רצינו לעשות שבת ביחד אצל חברים - ההורים שלה צעקו עליה, ואז אסרו עליה לצאת איתי לשבת.* אמא שלה עושה לה ולי מניפולציות רגשיות כשעושים משהו שלא מוא 100% חן בעיניה.* מהפעם הראשונה אבא שלה צעק עלי "זוז" כשעמדתי במטבח ליד מגירה שהוא היה צריך לגשת אליה, בלי לדבר בצורה נעימה.* חברה שלי מפחדת כ"כ מההורים שלה, מהתגובה שלהם ומהידיעה שאין עם מי לדבר - שיש נושאים שהעליתי בפניה ונאלצתי לוותר עליהם רק מפני שהיא מפחדת לקיים שיח עם הוריה.* ועוד שלל דוגמאות..בסוף היום אבא שלה זימן אותי לדבר איתו, אני חששתי מאוד אבל הלכתי כי סוספסוף הייתה הזדמנות לשיח.הוא אמר לי שהוא התנצל שהוא צעק עליי, אבל הוא מודע לכך שזה עלול לקרות שוב. ואם זה יקרה שוב אז הוא ינסה להתנצל שוב.בנוסף הוא אמר לי כשהוא מחליט משהו אז אין מה להתווכח ואין אפילו על מה לדבר - כאילו שאני או חברה שלי ילדים קטנים..בנוסף הוא אמר לי שכל פעם שאני מציע לעשות משהו או לביא משהו זה "לוחץ לו על נקודות רגישות" ועליי להימנע להביא מתנות קטנות ועליי להימנע מלעשות ג'סטות וכו'.מצד אחד אני באמת מאוד אוהב אותה, והיא אוהבת אותי. טוב לנו ביחד. אנחנו שמחים ומאושרים ביחד.אך אני דואג לגבי העתיד שלנו.ברור לי שזו דפוס התנהגות שלא תשתנה, ההורים שטלתניים ולא נחמדים.אני נעלבתי עמוקות ואני כאוב מאוד.נעלבתי גם שחברה שלי לא הגנה עליי - אף לא פעם אחת.אני חושש שבעתיד הוא ימשיך לצעוק עליי, ועל חברה שלי - הוא אף עלול לצעוק על ילדים שלנו בעתיד.אני חושש שבעתיד האמא תמיד תעשה מניפולציות רגשיות בכדי שדברים יהיו כפי שהיא רוצה.אני מפחד שההורים שלה יחליטו כל מיני דברים בשבילנו וימשיכו לאסור כל מיני דברים. עכשיו וגם בעתיד.אני חושש שזה עלול להגיע למצב שבו חברה שלי תידרש לבחור ביני לבין הוריה - ואני רוצה להימנע מכך.אמרתי לחברה שלי את כל הדברים האלה, ואמרתי לה שאני צריך מספר ימים לחשוב איך צריך להתקם מכאן והלאה.האם למשיהו מכם יש ייעוץ עבורי?תודה מראש!

הצפוני יקר,
אתה נתקלת בהתנהגות הזו של הוריה של החברה שלך רק עכשיו. אני חושב שמרוב הפגיעה שלך וההתמרמרות שלך מאופן ההתנהגות שלהם אתה שוכח את העובדה שהחברה שלך חיה עם ההתנהגות הזו, הן של אביה והן של אמה, כל חייה. היא כנראה לא רק נפגעת מההתנהגות השתלטנית הזו כל חייה, אלא גם ניסתה בעבר ולא לגמרי הצליחה להתמודד עם זה. היא לא הצליחה עד עכשיו יותר מדי להגן על עצמה, במקרה הטוב היא יודעת איך לחמוק מהאש כדי לקבל קצת שקט, ובכח זאת עכשיו אתה מצפה שהיא תגן עליך – וזו כנראה ציפייה מוגזמת.אני חושב שה"משחק" הזה של החיים צריך להיות שונה. אתה חזק יותר, אתה קרוב פחות אליהם ולכן לא מחוייב יותר מדי, ואתה כנראה גם פחות תלוי בהם מאשר החברה שלך, רק בת 23. התפקיד שלך לכן צריך להיות שונה. אני לא חושב שאתה צריך לצפות שהיא תעשה מאבקים עבורך שהיא לא הצליחה לעשות בחייה עבור עצמה. אני חושב שרצוי שתהיה עבורה עוגן חדש, ומקור כוח חדש, שיעזור לה לשמור מרחק מהוריה – אבל כפי שהייתי מנחש שהיא רוצה – מבלי לשבור את הכלים, כי לשבור את הכלים מבחינתה זה אומר לעבור מתלות אחת, כלכלית וחברתית/משפחתית (קירבה, תמיכה, עזרה הדדית ושייוך), לתלות אחרת, שהיא תלות בך. ועם כל הכבוד לאהבה – אתם רק חצי שנה ביחד. ייקח לכם עוד כמה שנים עד שתדעו לסמוך זה על זה באופן מוחלט.אתה כנראה עושה את הדבר הנכון – מבחינת הוריה של החברה שלך, אם האבא אומר לך שני דברים משמעותיים בעיניו, שהם גם כנות ופתיחות, שכוללת גם הודאה בקשיים ובחולשות: א. הוא מתנצל, ומודע לכך שהוא עלול לטעות שוב – בבקשה קח את זה בחשבון. במילים אחרות – הכוונות שלי טובות, אבל לא קל לי להתמודד עם השדים שלי. ב. יש לי רגישות בעניין נתינה – בבקשה אל תעשה את זה.אתה מתמודד עם זה בקושי חצי שנה. היא מתמודדת עם זה 23 שנים. אתה מחפש פתרונות, ומנסה לדבר איתו על זה, מנקודת מבטך ללא הצלחה יתרה, ואתה יכול לתאר לעצמך שהיא ניסתה להתמודד עם זה החל מהיותה ילדה קטנה, וגדלה לתוך מה שאבא שלה ולתוך מה שאמא שלה, והגיעה בכל זאת להיות מה שהיא, שאתה מאד אוהב. יחד עם זה, הציפיות שלך שהיא תתמודד ותגן עליך מולם הן כנראה מוגזמות.תן לה להיות מה שהיא עבורך כשהיא איתך. השתדל להגן עליה ועל המצוקות לה מול הוריה, מבלי לנסות להכניס אותה למאבקים שאתה יכול להבין שהם קשים לה. מה שאתה יכול בהתמודדות הזאת, עשה. אני חושב שהאמירה שלך כלפי אביה שאתה רוצה לדבר איתו ושהאופן שבו התנהג כלפיך היה פוגע, היתה אמירה מאד חשובה – וייתכן מאד שהיא שהוליכה אותו להתנצלות. אז אתה עושה, ככל הנראה, את הדברים הנכונים.אתה לא יודע ולא מבין את הרקע להתנהגות שלו. יתכן שזה קשור להלם קרב (פוסט טראומה) מן העבר, ויתכן שלא. הוא הצליח להסביר לך שיש לו בעיה, ושבבקשה תקבל אותו כמו שהוא. זה הרבה מאד. אבל המשימה שלך היא ליצור איזון, להכיל ולא להיות שיפוטי כלפי הוריה של החברה שלך, אלא להגן עליה מפני הסביבה הקשה שבה היא גדלה, ליהנות מהטוב שהיא הפכה להיות למרות זה, ולא להכניס אותה למאבקים שקשה לה להתמודד איתם. אני בכלל לא בטוח שאתה צריך את ההגנה שלה. אתה רק צריך להבין שזה לא קל, אבל גם שכנראה שאתה יכול להתמודד עם זה לא רע, ובתנאי שלא תיקח את זה ללב, אלא ששניכם תיקחו את הזוגיות שלכם למקום שטוב לכם, וללמוד לשמור מרחק במקום שבו אתם עלולים להיפגע, ועדיין אולי להמשיך ולתת להורים שלה את התחושה שחשוב לכם לשמור על קשר איתם, אבל במקביל – להוריד את התלות.