מציאת בן זוג: תהליך מייגע ומקרי

שלום
ד"ר חסון,אני באמצע שנות ה-40 גרושה כעשור + 1.מעוניינת בזוגיות שאני לא לגמרי מצליחה להגדיר לעצמי את אופיה. אני זקוקה להרבה מרחב, אז בטוח לא מדובר במגורים משותפים או משהו "חונק", מצד שני גם סטוצים לא יספקו אותי.כרגע אני נמצאת בשני אתרי הכרויות, אבל מקבלת מעט פניות וגם מתוך המעט - דוחה 98%. משהו במדיום הזה של "שוק הכרויות" ממש דוחה אותי. התחושה היא שאני נמצאת שם בעל כורחי. וזה גם חוסם אותי במידה רבה מאוד מלפנות לגברים.אני נראית צעירה לגילי ודי חמודה, אבל מיעוט הפניות מוריד לי את הבטחון העצמי וגם מי שפונה אליי זה לרוב גברים הרבה יותר מבוגרים וגם כאלה שלא מוצאים חן בעיניי מבחינה חיצונית (כמה ששטחי זה לא נשמע). אני אבודת עצות... מרגישה עדיין צעירה, אבל כאילו "מוגבלת" ביצירת קשרים. לאחרונה דווקא הסתדר שיצאתי עם מישהו שהיה איתו קליק, אבל תוך כמה ימים אחרי הדייט הקשר גווע - וכל התנסות לא מוצלחות כזו יוצרת עוד פגיעה בתחושת הבטחון העצמי שלי.הייתי בעבר בטיפול שעזר לי מאד להתגבר על גירושין לא פשוטים ומהבחינה הזו הכל טוב היום, וגם מבחינות נוספות... אבל בכל הקשור לזוגיות קשה לי אפילו לעשות את הצעד הזה של ללכת למטפל/ת.אשמח לאיזה עצה או מחשבה מעודדת בנושא.ועוד דבר שאיני מצליחה להבין - אני שומעת לא מעט מגברים (וגם מנשים) שלנשים קל יותר למצוא יחסים, מספיק שתגידי שאת מחפשת וכבר יקפצו עלייך מכל כיוון. אני חשה הפוך - גם פונים אליי מעט וגם לא פניות אטרקטיביות... וכאן כמובן עניין חוסר הבטחון מתחיל ממש להשתולל - מה לא בסדר איתי לעומת כל אותם הגברים והנשים שמוצאים אחד את השני בקלות הזו?

טל יקרה,
תהליך של מציאת בן זוג מוצלח יכול להיות תהליך מייגע מאד. חשוב להבין שיש בו גם הרבה מקריות. לא תמיד קל לראות בתחילת הקשר את מה שרואים לאחר חודשיים או שלושה, וגם אז – לפעמים קשה להפסיק קשר שיש בו גם דברים טובים למרות שמגלים קשיים משמעותיים. לא תמיד אנחנו רואים בפגישה הראשונה את מה שהיינו יכולים לראות בפגישה הרביעית או החמישית, שאף פעם לא נגיע אליה, ולא פעם נחמיץ את מה שעלול להיות טוב ולא נגיע אפילו אל הדייט הראשון – או שהוא לא יגיע לראות אותך בדייט הראשון, כי הרי זה עובד לשני הצדדים.את בררנית. אני לא שיפוטי לומר אם זה טוב או רע, כי יתכן מאד שאת יודעת בדיוק מה לא מתאים לך כבר בהתחלה. אבל את בררנית, ואת זה אני אומר על פי עדותך שאת דוחה 98% מהפניות אליך. אני גם יכול ללמוד מזה עוד משהו עליך, שכפי שאני מבין את ממתינה שיפנו אליך, ולא יוזמת או כמעט שלא יוזמת פניות. אני יכול להבין את זה, כי יכולות להיות לזה כמה סיבות (אני לא נכנסת למקום שבו אולי לא רוצים אותי; אני רוצה לראות על ההתחלה שרוצים אותי באמת; זה לא מקום של האשה להראות שהיא רוצה, אלא הגבר צריך לחזר; - ויש בטוח עוד כמה סיבות אפשריות נוספות). אבל זו החמצה, שאולי היא משמעותית. את יכולה ליזום פניות, ואם רוצים אותך או לא – לראות בהמשך. עצם הפנייה עצמה מראה שאת מתעיינת, לא שאת "רוצה", כי את הרי לא יודעת על ההתחלה אם את באמת רוצה. את צריכה להכיר אותו קודם.כן, ביטחון עצמי יכול לעזור לך ליזום. אבל אולי גם הנכונות "להמר", כי מה כבר יכול לקרות? דחייה? כן, זה יכול לקרות. אבל היות שאת עדיין לא במצב של "רוצה" אלא של "מגששת" זה אולי לא כזה נורא. הייתרון העצום של הגישוש הזה הוא שאת מתחילה את השיחה הראשונה ממקום הרבה יותר טוב, בממוצע לפחות, כי מראש הגברים שאיתם תדברי יהיו לך מתאימים יותר. הרווח הזה יכול להיות לך שווה את הסיכון.ואם ללכת לטיפול – אז אולי זה כדי לקבל את האומץ ליזום. ואולי גם – לעזור לך לבנות "כרטיס" אטרקטיבי יותר, אטרקטיבי, שיצביע על האיכויות שלך, אבל לא כזה שמזמין סטוצים, או קשר ללא מחוייבות. כי לכזה, אכן באמת יהיו לך הרבה קופצים, אבל מנקודת מבטך, גם הרבה אכזבות.במילים אחרות, ב"משחק" הזה של החיים, חשוב מאד ללמוד להעלות את הסיכויים, ויש לא מעט דרכים לעשות את זה. זה לא אומר שהן קלות, אבל זה אומר שניתן ללמוד אותן, ואולי עם הרבה פחות מאמץ משנדמה לך.

אתה צודק מאוד לגבי בררנות גבוהה והחשש מפגיעה.לגבי ה-להראות שאני רוצה - אין לי דווקא בעיה עם זה, כי אני לא בן אדם שמרני.היו תקופות שפניתי הרבה יותר ולמרבית הפניות פשוט לא קיבלתי תגובה, וזה מאוד הוריד מהבטחון. כאילו התאכזבתי מדי מכל פניה למישהו שמצא חן בעיניי ולא נענתה.המחשבה שאני לא מושכת מספיק / לא משדרת מיניות ממש התנחלה לי בראש, וזה למרות שאני יודעת כשאני חושבת מהשכל ולא מהרגש שזה לא כך. כשאני מסתכלת על הטקסט והתמונות שלי בפרופיל באתר אני אוהבת את מה שאני רואה...תודה רבה על תגובתך, לקחתי את עצתך לתשומת ליבי.