הורים וזוגיות: מה קורה כאן?

ד״ר חסון שלום,
יש לי חבר כבר שנה וחצי. הוא בן 30 ואני בת 23.
אנחנו מסתדרים פשוט מצויין טוב לי איתו ואני אוהבת ומעריכה אותו מאוד.
יש דבר מסויים שמאוד מכביד ומעיק עליי.
ההורים שלי לא כל כך מעריכים או מכבדים אותו, אפשר לומר שאפילו מזלזלים- אני חושבת שכל זה נובע מתוך גזענות שלהם. החבר שלי אשכנזי ואנחנו מזרחים.. ממש כואב לי שכשהוא ישן אצלי הם לא כך כך מתייחסים אליו (אני גרה עם ההורים). חשוב לי לציין שהוא מאוד מאוד חכם, עם שאיפות, מנומס וטוב לב. ההורים שלי כנראה רואים אותו כ״אדם קר״ אבל הם כמעט לא מכירים אותו כי כל פעם שהוא בא אליי (כל שבת שנייה) הם לא שואלים אותו כמעט שאלות ולא כלום- הוא קצת ביישן, הוא בדרך כלל לא יוזם שיחות, אז אם ההורים שלי רואים שהוא טיפוס ביישן למה הם לא גורמים לו להרגיש בנוח??
רבתי איתם על זה פעמים רבות- אך לשווא- כלום לא עוזר.. הם ממשיכים בהתנהגות הזו וממש כואב לי שהם לא מתייחסים למי שאני אוהבת, לא מגיע לו התנהגות כזו. חשוב לי לציין שאני לא חושבת שהוא מרגיש כמוני.. לעולם הוא לא אמר לי משהו רע על ההורים שלי. כל הנושא כואב לי נורא כי המשפחה שלו מקבלת אותי נפלא, מעריכה אותי ומכבדת אותי.. למה ההורים שלי לא יכולים להתנהג אליו ככה?
דבר נוסף, לאח הגדול שלי יש חברה שהיא חצי אשכנזיה חצי מזרחית ואליה הם מתייחסים נפלא! כאילו שהיא בת בית, למה לחבר שלי הם לא מתייחסים כך? זה מאוד מעליב אותי ואני מרגישה שזה לא ניתן לשינוי כי כבר דיברתי איתם על זה..
האם אני יכולה פשוט להבליג ולהתעלם מזה? האם קיימים זוגות נשואים שההורים לא אוהבים את הבן זוג אך הם עדיין ממשיכים לאהוב אחד את השני ולהיות יחד? למרות דעותיהם של ההורים וההתנהגות שלהם?
אשמח אם תעזור לי כי נורא קשה לי עם זה.. החבר שלי הוא בנאדם טוב ומגיע לו היחס הכי טוב שיש.

דנית יקרה,
כפי שאת רואה, ההורים אכן משפיעים במידת מה על הזוגיות כבר עכשיו. ואני חושב שהם משפיעים בעיקר עליך, ואולי בלי צדק. ואולי דווקא כי את מחפשת את הצדק, ולא כל כך מוצאת אותו, כי לפעמים הוא חמקמק ולא ברור.כפי שאני רואה את זה, ייתכן שבכלל כל התמונה הפוכה לגמרי: כלומר, שלא שהם מזלזלים בו, אלא אולי הם לא יודעים איך לאכול אותו. ואולי בכלל כי הם מגיעים עם רגשי נחיתות משלהם, אולי כי הוא אשכנזי, אבל גם אולי כי הוא מתאים לאבטיפוס הזה (חכם, עם שאיפות, מנומס), וחוששים שאולי הוא רואה בהם נחותים, ובתוך תוכו מזלזל בהם (יתכן שכך הם מפרשים את ה"קור" שלו, כלומר, את הנימוס המרוחק קצת, שהם לא רגילים בו, כריחוק של זלזול), ולכן הם מודעים מאד להתנהגות שלהם בנוכחותו (כלומר, חופשיים פחות) ומפגינים אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול. אבל לא בטוח כלל שזה מה שהם מרגישים. יתכן שבצד זה, בשקט בשקט, הם מעריכים אותך על זה שמצאת בן זוג מוצלח, אבל שייקח להם הרבה יותר זמן להבין אותו ולהבין שהוא רואה בהם אנשים שווים, ערכיים, ובני אדם שאפשר להעריך.ואם את שואלת מדוע זה אחרת עם החברה של אחיך, אז יתכן שהיא פתוחה יותר, וכאשה, אולי לא רק מרוחקת פחות, אלא גם "מפחידה" פחות, ולכן קל להם יותר איתה.אני חושב שכך או כך, בין אם זו הסיבה ובין אם זו סיבה אחרת, אם תקחי זאת בקלות יותר, ולא תתייחסי לזה כאל עלבון כלפייך או כלפיו, יהיה להם קל יותר עם הזמן להיפתח אליו, שזה אומר בעיקר לבטוח בו שהפנים והחוץ אצלו זהים, ושהוא מכבד אותם, ולהפגין כלפיו יותר חיבה, חופשיות והומור, מה שקשה להם עכשיו.

״...ולכן הם מודעים מאד להתנהגות שלהם בנוכחותו (כלומר, חופשיים פחות) ומפגינים אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול. אבל לא בטוח כלל שזה מה שהם מרגישים. יתכן שבצד זה, בשקט בשקט, הם מעריכים אותך על זה שמצאת בן זוג ״. קלעת בול. דיברתי עם ההורים והם נעלבו שנפלתי את כל האשמה אליהם, מכיוון שהם טענו שהם מאוד משתדלים לדבר איתו, לקבל אותו - אבל הוא נורא קר ולא משתף פעולה. אמא שלי אמרה לי שאני ״עיוורת״ היא טוענת שהוא אף פעם לא אומר שלום כשהוא בא אלינו. הוא רק אומר כדרך אגב ״שלום״ ואפילו לא יוצר קשר עין, היא מאוד פגועה וחושבת שהוא ירחיק אותי מהמשפחה. היא אמרה לי שהיא מרגישה שהוא בכלל לא אוהב אותם ואפילו מזלזל בהם והוא אוהב רק אותי ולכן אם/כשנקים משפחה אני אתרחק ממשפחתי. הקור שלו כלפי הוריי בא לידי ביטוח בכך שאמא שלי, אחי וחברתו יושבים בשולחן ומשוחחים והחבר שלי הלך להתיישב בספה בסלון, אמא שלי אמרה לו ״בוא שב איתנו, למה אתה יושב שם לבד״, והוא השיב ״לא זה בסדר״. אמא שלי נורא נעלבה מזה וגם אבא שלי מסכים איתה. מה אעשה? איך אומר את כל זה לבן זוג שלי? אני לא מסכימה עם זה שהוא יתנהג כך להוריי, אני מתנהגת להורים שלו נהדר, יושבת איתם, מדברת איתם הרבה- והבן זוג שלי לא מתנהג כך עם הוריי. אני אוהבת את ההורים שלי ואני לא מוכנה שהוא יפגע בהם ככה. איך אדבר איתו על זה? איך אגרום לו להתעניין יותר במשפחה שלי ולא להיות אאוטסיידר, הוא עבר מכיר אותם ובא אלינו כבר שנה וחצי כל שבת שנייה. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי, מה אעשה? בבקשה עזור לי.

דנית יקרה,
במכתבך הראשון כתבת לי:"וממש כואב לי שהם לא מתייחסים למי שאני אוהבת, לא מגיע לו התנהגות כזו. חשוב לי לציין שאני לא חושבת שהוא מרגיש כמוני.. לעולם הוא לא אמר לי משהו רע על ההורים שלי. כל הנושא כואב לי נורא כי המשפחה שלו מקבלת אותי נפלא, מעריכה אותי ומכבדת אותי.. למה ההורים שלי לא יכולים להתנהג אליו ככה? דבר נוסף, לאח הגדול שלי יש חברה שהיא חצי אשכנזיה חצי מזרחית ואליה הם מתייחסים נפלא! כאילו שהיא בת בית, למה לחבר שלי הם לא מתייחסים כך? זה מאוד מעליב אותי ואני מרגישה שזה לא ניתן לשינוי כי כבר דיברתי איתם על זה.. האם אני יכולה פשוט להבליג ולהתעלם מזה?"במכתבך השני כתבת לי:"איך אומר את כל זה לבן זוג שלי? אני לא מסכימה עם זה שהוא יתנהג כך להוריי, אני מתנהגת להורים שלו נהדר, יושבת איתם, מדברת איתם הרבה- והבן זוג שלי לא מתנהג כך עם הוריי. אני אוהבת את ההורים שלי ואני לא מוכנה שהוא יפגע בהם ככה. איך אדבר איתו על זה? איך אגרום לו להתעניין יותר במשפחה שלי ולא להיות אאוטסיידר, הוא עבר מכיר אותם ובא אלינו כבר שנה וחצי כל שבת שנייה. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי, מה אעשה?"והשינוי הזה אצלך בין "ההורים שלי נוראיים והורסים לי את הזוגיות עם בן הזוג הנפלא הזה" לבין "יש לי הורים טובים כל כך, ובן הזוג שלי מעליב אותם ופוגע בהם ומזלזל בהם, הוא שינוי קיצוני, וכולו רק בגלל שהעליתי את האפשרות שאולי ההורים שלך לא פוגעים, אלא פגיעים. ואני שואל את עצמי: איפה מה שאת עצמך חושבת? איך המחשבה שלך יכולה להשתנות באופן קיצוני שכזה רק כי אמרתי שכדאי לבדוק אם הם פגיעים? אפילו לא האשמתי אותם, ולפתע החבר שלך, בן הזוג האידיאלי, הוא קר ומזלזל. האם יתכן שהאמת אי שם באמצע? האם יתכן שאופן התקשורת שלהם שונה, ושבן הזוג שלך ללא כוונות רעות, אלא עם הרגלים אחרים?החליטי אם הוא מתאים לך או לא לפי השאלה אם הוא מתאיםלך, ואת יתר ההתאמות והתקשורת צרי עם הזמן. דברים יסתדרו טוב יותר כאשר הם יתרגלו יותר זה לזה, ונסי להיות זו שיש לה מספיק סבלנות כדי לתת להם את האפשרות להסתדר, ולתווך ולהסביר לשני הצדדים זה את זה, כאשר צריך וכאשר יבקשו.